דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

מתנחלי "בית יהונתן" בבטן אל-הווא חוסמים מספר פעמים ביום את הרחוב בגיבוי המשטרה ומשבשים את חיי התושבים הפלסטינים

רכב ההסעות של המתנחלים חוסם את הסימטא. צילום: ג'דאללה א-רג'בישכונת בטן אל-הווא שבמזרח ירושלים מתאפיינת בבנייה צפופה, וכמו בשכונות אחרות במזרח ירושלים, סמטאותיה צרות ורוחבן אינו עולה על שניים-שלושה מטרים. מעדויות שמסרו תושבים בשכונה לבצלם עולה שמאז החלה ההתנחלות בשכונה, בשנת 2004, מתקשים תושביה המקוריים לנהל שגרת חיים תקינה. התנהלות המתנחלים, המאבטחים ואנשי כוחות הביטחון בשכונה פוגעת ביכולתם להגיע בזמן למקומות העבודה ולבתי הספר ולקבל אספקה לבתי העסק.

מוקד חיכוך מרכזי בשכונה הוא "בית יהונתן", בפאתי בטן אל-הווא, אליו נכנסו מתנחלים בשנת 2004. רכב הסעה המשמש את המתנחלים והשומרים בשכונה חוסם לפרקי זמן של בין רבע שעה לשעה מספר פעמים ביום את הרחוב, כשהוא עומד בכניסה להתנחלות כדי להוריד ולהעלות נוסעים. זאת למרות שבסמוך ל"בית יהונתן" נמצא חניון עליו השתלטו המתנחלים, שבו יכול רכב ההסעה לעמוד מבלי לשבש את התנועה בכביש. המשטרה, המשתמשת ב"בית יהונתן" כעמדה לאנשיה, מאפשרת את החסימה היומיומית של הכביש ומתייחסת אל הפגיעה בחופש התנועה של תושבי השכונה כעניין של מה בכך.

מאהר אחמד מוסא עבד אל-ואחד, בן 51, נשוי ואב לשישה ילדים, גר בשכונת בטן אל-הווא מאז שנת 1991, בעל המכולת השכונתית. בעדות שמסר לתחקירן בצלם חוסאם עאבד ב-4.12.16, תיאר כיצד התנהלות זו משבשת את החיים בשכונה:

לפני כמה חודשים אני ואשתי היינו בדרך לחתונה של חבר. יצאנו עם האוטו בסביבות השעה 16:30 וכשהגענו ל"בית יהונתן", כמה עשרות מטרים מהבית שלי, המיניבוס הממוגן של המתנחלים עמד שם וחסם את הדרך. במקום לעמוד במקום שמיועד לו ולהוריד שם את המתנחלים והשומרים הוא עמד באמצע הרחוב והם עלו וירדו מאוד לאט. אפשר לומר שהם ״לקחו את הזמן שלהם״. במצבים כאלה אין לנו, תושבי השכונה, שום ברירה אלא לחכות בלי לומר או לעשות דבר. היו מכוניות לפני ומאחורי וברחוב יש רק נתיב אחד. חיכינו יותר משעה, ואז קראתי להם וביקשתי שייפנו את הדרך, אבל הם התעלמו ממני. התרגזתי מאוד. יצאנו מהאוטו, השארנו אותו באמצע הרחוב וחזרנו הביתה.

כשהגענו הביתה התקשרו אליי מהמשטרה ואמרו שאני חוסם את הרחוב ושאבוא לפנות את המכונית או שהם יגררו אותה. אמרתי להם: ״למה אתם לא עושים שום דבר עם המתנחלים שחוסמים את הכביש באופן יומיומי, בכוונה כדי להתגרות בתושבים?״, אבל הם לא התייחסו אלי. באו אליי תושבים בשכונה וביקשו שלא אעשה בעיות שיובילו לעימותים בשכונה. נתתי להם את המפתח של האוטו והם הזיזו אותו.

בגלל פקקי התנועה האיומים והבעיות האחרות בשכונה, קרובי משפחה שלנו הפסיקו לבקר אותנו. אפילו הספק שמביא לחם למכולת לא מצליח לספק לי אותו בבוקר בגלל הפקקים. הוא נאלץ לסחוב את הלחם ברגל וללכת ככה מתחילת השכונה ועד סופה. כשילדים באים מוקדם בבוקר לקנות לחם אני נאלץ להגיד להם שאין כי הספק עוד לא הצליח להגיע.

ג'אדאללה ח'דר עבד אל-פתח א-רג'בי, בן 37, יליד בטן אל-הווא, נשוי ואב לארבעה ילדים, תיאר ב-29.10.16 בפני תחקירן בצלם חוסאם עאבד את השפעת החסימה התכופה של הכביש על החיים בשכונה:

ג'דאללה א-רג'בי. צילום: חוסאם עאבד, בצלם, 29.11.16יש לנו בעיות מדי יום, בגלל שהדרכים בשכונה צרות במיוחד, ברוחב של לא יותר משניים או שלושה מטרים ושתי מכוניות לא יכולות לעבור במקביל. המתנחלים גורמים לפקקי תנועה איומים בתוך השכונה, שפוגעים לא רק במבוגרים ובבעלי המכוניות, אלא גם בילדים שהולכים לבתי הספר. הילדים שלנו נאלצים לצאת מוקדם בבוקר וללכת כמעט שני קילומטרים ברגל לבתי הספר שלהם, בקיץ ובחורף, כי זו הדרך המהירה ביותר להגיע. אם נסיע אותם במכונית זה ייקח המון זמן והם יאחרו. בנוסף, הנוכחות של המתנחלים והמאבטחים מעוררת חרדה אצל הילדים בשכונה, והם כל הזמן מפחדים.

לפני כחודשיים וחצי יצאתי בשעה 8:00 בבוקר לקנות מצרכים לבית. מול הכניסה להתנחלות ב"בית יהונתן" עמד המיניבוס הממוגן שמסיע מתנחלים ומאבטחים, ונוסעים ירדו ועלו. ניגשתי לנהג המיניבוס, מתנחל חמוש, וביקשתי ממני לחנות אותו במגרש, כדי שיפסיק לחסום את הדרך. הוא סרב ואמר לי שיש לו הוראות להעמיד את המיניבוס בדיוק מול הדלת של "בית יהונתן". היו שתי מכוניות לפני ושתיים מאחורי, והוא עיכב אותנו במשך יותר מרבע שעה. הנהג אמר לי: ״לך תדבר עם האחראי ותגלה שאני מחויב להעמיד את המיניבוס מול ההתנחלות״. בגלל ההתנהגות הזאת לפעמים הדרך נחסמת ליותר משעה, מה שמוביל לחיכוכים ולבעיות בינינו לבין המתנחלים. כל זאת למרות שהם יכולים להחנות את המיניבוס במגרש.