ב-1967 סיפחה ישראל את הכפר נועמאן לשטחה מבלי להכיר בתושביו. כיום היא מטילה עליהם הגבלות תנועה קשות המונעות מהם לקיים שגרת חיים סבירה.
הכפר ח'לת א-נועמאן, המונה 170 תושבים, נמצא בקצה הדרום-מזרחי של תחום השיפוט של עיריית ירושלים, כמה מאות מטרים מצפון לעיירה בית סאחור, הסמוכה לבית לחם. מצפון-מערב לנועמאן, במזרח ירושלים, נמצאים הכפרים אום טובא וצור באהר וכן ההתנחלות הר חומה. מאז בניית מכשול ההפרדה חיים רוב תושבי הכפר בבידוד כמעט מוחלט, כשהם מנותקים מירושלים מצד אחד ומהגדה המערבית מצד שני.
ביוני 1967 סיפחה ישראל את הכפר והכלילה אותו בשטח השיפוט של עיריית ירושלים, אך רשמה את תושביו כתושבי הגדה המערבית ולא העניקה להם תעודות זהות ישראליות. מאז עברו להתגורר בכפר גם כ-60 תושבים בעלי תעודות זהות ישראליות. במשך שנים רבות לא היו למצב עניינים זה השלכות ממשיות על חיי התושבים בכפר. אולם, מאז הטיל הצבא סגר כללי על השטחים בשנת 1993, מתקשים תושבי נועמאן להגיע לשאר חלקי העיר. מאחר שבעיני ישראל נחשבים רוב תושבי נועמאן לתושבי שטחים, על אף שהם מתגוררים בשטח ירושלים, נאסר עליהם לשהות או להסתובב בירושלים או בכפרים שסופחו אליה, כולל בביתם שלהם, בלי היתר מיוחד מהמינהל האזרחי. מי שעושה כן נחשב על-ידי הרשויות "שוהה בלתי חוקי". 'בנוסף, למרות מיקומו בתוך שטח השיפוט של עיריית ירושלים, נמנעת האחרונה ממתן שירותים מוניציפאליים לכפר והתושבים תלויים בספקי שירותים שונים מהגדה.
הגבלות התנועה על הכפר החמירו עם תחילת האינתיפאדה השנייה ובינואר 2003 חסם הצבא את הדרך לירושלים, שהובילה לקצהו הדרומי של הכפר אום-טובא שבמזרח העיר. מאז נשארה דרך זו חסומה לגמרי. באותה שנה החלה ישראל בבניית מכשול ההפרדה מצידו המזרחי והדרומי של הכפר. בניית המכשול באזור זה הסתיימה מאז ובעקבות כך נחסם המעבר בין נועמאן לכפרי הגדה השכנים בית סאחור ואל-ח'אס דרכם יכלו תושבי נועמאן להגיע קודם לכן גם לבית-לחם.' במקביל, החלה ישראל בבניית כביש המוביל מהר חומה שבמזרח ירושלים להתנחלויות נוקדים ותקוע שמדרום לבית לחם ("כביש ליברמן"). לצורך סלילת הכביש, הפקיעה ישראל אדמות השייכות לתושבי הכפר ואשר עובדו על ידם במשך שנים ארוכות.
בתחילת שנת 2006 התקין הצבא שער בכניסה הדרום-מזרחית לכפר והציב בסמוך לו מחסום קבוע, המאויש במשך כל שעות היממה על ידי שוטרי מג"ב. על פי הודעת המדינה עתיד מחסום זה, הנמצא על הכביש החדש שנסלל, להפוך למסוף סחורות גדול שיאפשר העברת סחורות מישראל לגדה. כיום, מחסום זה הוא הפתח היחיד דרכו יכולים תושבי הכפר לעבור לגדה המערבית. המעבר במחסום מותר רק לתושבי הכפר ולמספר מוגבל מאוד של ספקי שירותים, ששמותיהם מפורטים ברשימה השמורה במחסום . רק חמישה כלי רכב בעלי לוחית זיהוי ישראלית, השייכים לתושבי הכפר המחזיקים בתעודת זהות ישראלית ומופיעים ברשימה השמורה במחסום רשאים לעבור בו. המעבר של ישראלים הבאים לבקר בכפר נתון לשיקול דעתם של השוטרים במחסום.
ילדי הכפר נועמאן על רקע המחסום בו הם נאלצים לעבור מידי יום בדרכם לבית הספר ובחזרה. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 12.2.08
לתושבי נועמאן זיקות שונות לירושלים, לכפרים המקיפים אותו ולבית-לחם והכפרים שסביבה, והם קיימו קשרים חברתיים וכלכליים ענפים עם תושבי אזורים אלה. הגבלות התנועה הקשות המוטלות על תושבי הכפר מזה שנים פגעו פגיעה קשה בקשרים הללו וביכולתם של התושבים לנהל אורח חיים סביר. בין היתר הביאו ההגבלות לשיתוק החיים הכלכליים בכפר. תושבי נועמאן מתפרנסים בעיקר מגידולי שדה ומגידול צאן. איסור על הכנסת צאן ועופות לכפר, כמו גם הגבלות שרירותיות על העברת מספוא במחסום הכוללות את ריקון שקי המספוא לצורך בדיקת תכולתם, הביאו לפגיעה קשה בענפים אלה. ישראל אוסרת גם על הכנסת ציוד חקלאי מהכפרים הסמוכים, לצורך עיבוד השטחים החקלאיים.
נוסף לכך הטילה ישראל הגבלות על הכנסת מוצרי צריכה בסיסיים לכפר, כגון בשר וקמח. במקרים רבים דורשים השוטרים במחסום מהתושבים לרוקן שקי קמח שמשקלם 50 ק"ג ולהעביר את תכולתם לשקיות קטנות יותר, לצורך בדיקה. הליך זה מעכב מאוד את המעבר במחסום וגורם לאובדן של חלק ניכר מהקמח. במקרים אחרים מגבילים שוטרי מג"ב הנמצאים במחסום את כמות הבשר שרשאי כל תושב להכניס לכפר. הגבלה זו אינה מעוגנת בצו או באיסור רשמי. יתרה מכך, מכיוון שתושבים בודדים בלבד מורשים להיכנס לכפר ברכב, נאלצים רוב תושבי הכפר להעביר את המצרכים שרכשו, מהמחסום ועד לכפר, ברגל, מרחק של כקילומטר וחצי. הדבר מסובך במיוחד כאשר מדובר במשא כבד, דוגמת שקי הקמח והמספוא או בלוני גז לצריכה ביתית. '
ילדי נועמאן בדרך הביתה מבית הספר. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 12.2.08.
ההגבלות על חופש התנועה של תושבי נועמאן משפיעות גם על יכולתם ליהנות משירותי בריאות בסיסיים, שכן אלה אינם ניתנים בתוך הכפר. עד להקמת המכשול ביקרה בכפר מדי שבוע מרפאה ניידת עם רופאים מומחים מטעם אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים, שהגישו טיפול רפואי לתושבים. מאז תחילת שנת 2006 מונעים שוטרי מג"ב במחסום את כניסתה של המרפאה הניידת. כיום נאלצים, חולים תושבי הכפר להגיע בכוחות עצמם למחסום, המרוחק כקילומטר וחצי מהבתים, ומשם במונית למרפאה בכפר הסמוך או לבית החולים בבית לחם.
גם בית ספר אין בנועמאן. חלק מילדי הכפר, שאחד מהוריהם מחזיק בתעודת זהות ירושלמית, לומדים בכפר אום-טובא שבמזרח ירושלים. תלמידים אלה צועדים יום-יום בדרך הררית וקשה לבית הספר, מרחק כשני ק"מ. שאר התלמידים לומדים בכפרים אל-ח'אס ואל-עבידייה, אליהם הם מגיעים ברגל, או באמצעות כלי רכב שממתינים להם מחוץ למחסום. במקרים רבים מעכבים השוטרים במחסום את התלמידים ובודקים אותם ואת תיקיהם.
למרות תלותם המוחלטת של תושבי הכפר בספקי שירותים מהגדה המערבית מורשים רק עשרה כאלה להיכנס לשטח הכפר, וגם הם חשופים לעיכובים ארוכים במחסום. על ספקי השירותים המורשים להיכנס לכפר נמנים שני נהגי מוניות המסיעים את תושבי הכפר, טכנאי חשמל ומים, נהג של מכלית לשאיבת ביוב מבורות, קורא של מוני מים, נהג טרקטור אחד ובעל רכב מסחרי. כאשר מעכבים השוטרים במחסום את כניסתם של נותני השירותים, או מונעים אותה כליל, נאלצים התושבים לתאם מחדש את הגעתם והשירות מתעכב במספר ימים.
האיסור שמטילה ישראל על כניסת תושבי הגדה המערבית לכפר מונע מהתושבים לקיים חיי משפחה וחברה בסיסיים וליהנות מביקורי קרובים וחברים. איסור זה חל גם על קרובי משפחה מדרגה ראשונה שחיו בכפר בעבר ועזבו אותו, בשל נישואין או מכל סיבה אחרת. ביקורים כאלה אסורים גם בימי חג ובאירועים משפחתיים ואפילו בתקופות של אבל, בהם נוהגים בני משפחה וחברים להתכנס יחדיו.
