דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

וידיאו: 19 שנה אחרי הטבח במערת המכפלה ישראל ממשיכה להעמיק את משטר ההפרדה בחברון

כוחות הביטחון חילקו רחוב במרכז חברון לשניים: כביש סלול ליהודים ומעבר צר ומשובש לפלסטינים

מאז הטבח שביצע המתנחל ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים במערת המכפלה בשנת 1994 הצבא נוקט בחברון מדיניות מוצהרת ורשמית המבוססת על "עקרון ההפרדה". האמצעי העיקרי שבו משתמש הצבא הוא הטלת הגבלות חמורות על תנועת פלסטינים במרכז העיר, שבו הוקמו מרבית ההתנחלויות. מקצת הרחובות הראשיים באזור זה סגורים לחלוטין לכניסת תושבים פלסטינים, ורבים מהם סגורים כליל לתנועת כלי רכב פלסטיניים. ההגבלות הקיצוניות שישראל מטילה הפכו את חיי הפלסטינים במרכז העיר חברון לבלתי-אפשריים, וכפו על רבים מהם לעזוב את בתיהם ואת מקומות עבודתם.

העבודות להקמת הגדר החדשה בחברון. משמאל: המעבר שהוקצה לפלסטינים. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 31.12.12.
העבודות להקמת הגדר החדשה בחברון. משמאל: המעבר שהוקצה לפלסטינים. צילום: מנאל אל-ג'עברי, בצלם, 31.12.12.

אחד הרחובות שבו נאסר על פלסטינים לעבור בכלי-רכב עובר בשכונת א-סלאימה ומוביל למערת המכפלה. אורך הרחוב כשבעים מטר ומשני צידיו מוצבים מחסומים, מצפון "מחסום המאפיה" ומדרום "מחסום הספסלים". עד לאחרונה אפשרו כוחות הביטחון להולכי רגל ולרוכבי אופניים פלסטינים לעבור ברחוב. כדי להעביר משאות ברחוב נאלצו פלסטינים להיעזר בעגלה רתומה לסוס או בעגלות יד. מתנחלים ואזרחים ישראלים מורשים לעבור ברחוב ברגל או ברכב.

ב-23.09.2012 הציבו כוחות הביטחון לאורך הרחוב גדר רשת המחלקת אותו לשניים – מצדה האחד כביש ומצדה השני מעבר צר להולכי רגל. מאז הוצבה הגדר אוסרים כוחות הביטחון על פלסטינים לעבור בכביש, ומפנים אותם למעבר הצר. מעבר זה אינו סלול, והוא משובש ומסתיים בגרם מדרגות קטן. במעבר זה לא ניתן לעבור בכיסא גלגלים, וקשה לעבור בו עם עגלות תינוקות, עגלות להעברת סחורות או באופניים. בצלם תיעד בווידיאו את הקמת הגדר ואת שוטרי המג"ב המונעים מעבר של הולכי רגל פלסטינים בכביש.

מוסא אבו השהש ומנאל אל-ג'עברי, תחקירני השטח של ארגון בצלם, ניסו גם הם לעבור בצד הסלול והרחב של הרחוב, אך שוטרי משמר הגבול המוצבים משני צידיו אסרו זאת עליהם. השוטרים הודיעו לשניים מפורשות כי צדו הסלול של הרחוב מיועד ליהודים בלבד.

יחיא אבו רג'ב, סנדלר תושב שכונת א-סלאימה, מסר בעדותו לבצלם כי כשהחלו העבודות להקמת הגדר, הוא ותושבים אחרים שוחחו עם קצין מהמנהל האזרחי שהגיע למקום, וזה הבטיח להם שהגדר לא תשפיע על חייהם ונועדה רק "לסדר" את הרחוב. לדברי מר אבו רג'ב, הקצין התחייב כי לרשות תושבי השכונה יעמוד שער בגדר והם יוכלו לעבור לצדו השני של הרחוב.

בעדות שמסר לבצלם תיאר יחיא אבו רג'ב את הקשיים שבהם נתקלו הוא ושכניו בימים הראשונים לאחר הקמת הגדר:

"לפני הקמת הגדר נהגתי להעביר את חומרי הגלם והנעליים שאני מייצר בעגלת יד. אחרי שהקימו את הגדר הופתענו לגלות שאין בה שער ואין לנו מעבר לרחוב. בהתחלה, עקפנו את הגדר והגענו לרחוב ושוטרי משמר הגבול אפשרו לנו ללכת בלי בעיות. בימים האחרונים השוטרים מונעים מאיתנו לחלוטין ללכת ברחוב הסלול. הם השאירו לנו רק נתיב צר מאחורי הגדר שמוביל למדרגות אבן. עכשיו אני לא מצליח לדחוף את העגלה במעבר הצר ודרך המדרגות, ואני נאלץ לסחוב את הסחורה על הכתפיים ולהיעזר בילדים שלי. בנוסף, אנשי משמר הגבול מונעים מהילדים לחצות את הרחוב הסלול בדרכם לבית הספר ובחזרה. הילדים נהגו לעבור ברחוב באופניים, ולהגיע ככה גם למכולת. עכשיו הם נאלצים להרים את האופניים ולסחוב גם אותם וגם את הקניות. פעם הגעתי על אופניים עם ג'ריקן של שמן זית ועם חומרי גלם ובכל זאת השוטרים לא אפשרו לי לעבור ברחוב הסלול".

עאמר בורקאן ממתין בעת ששוטר מג
עאמר בורקאן ממתין בעת ששוטר מג"ב פותח עבורו את השער שנקבע בגדר. צילום: רמזי מקדיסי

תושב אחר בשכונה, עאמר בדווי עבד אל-מועטי בורקאן, בן 41, נשוי ואב לעשרה, מסר גם הוא עדות לבצלם על הקשיים שמסבה סגירת הרחוב. לדברי בורקאן, הוא נפגע לפני שנה וחצי בתאונת דרכים ומאז הוא מרותק לכסא גלגלים וזקוק לטיפולי פיזיותרפיה.

"עוד לפני שבנו את הגדר סבלתי מהמחסומים שמסביב לבית שלי. אני צריך תמיד לבקש שייפתחו לי שער מיוחד כי אני לא יכול לעבור בשערים מסתובבים עם כיסא גלגלים. מאז שבנו את הגדר באמצע הרחוב אני לא יכול לעבור עם כיסא הגלגלים בשביל הצר שמיועד לפלסטינים. יש בגדר שער נעול, והמפתח נמצא אצל שוטרי המג"ב במחסום, במרחק של 30 מטר בערך מהשער. בכל פעם שאני רוצה לעבור אני צריך לקרוא לשוטרים כדי שייפתחו לי. לפעמים אני מחכה רבע שעה ולפעמים הרבה יותר. אני חייב להגיע לטיפולי פיזיותרפיה פעמיים בשבוע, אבל בזמן האחרון אני כמעט לא הולך כי זה הפך להיות מסובך וקשה מאוד."