תושבי רצועת עזה סובלים ממחסור חמור בחשמל מזה עשור, מאז הפציצה ישראל את תחנת הכוח של עזה בשנת 2006. ישראל מונעת את שיקום התחנה, מעכבת תיקונים ושדרוגים במערכת החשמל ומחייבת את הרשויות לקנות דלק ממנה בלבד במחיר שהתושבים מתקשים לעמוד בו. עקב כל אלה, מקבלים תושבי הרצועה אספקת חשמל בתורות, למשך בין ארבע לשמונה שעות בכל פעם. בשנת 2017, ובמיוחד בקור השורר בעונה זו, קשה לדמיין כיצד חיות משפחות, במרחק של עשרות קילומטרים בלבד מתל-אביב, ללא אספקה סדירה של חשמל. נשים תושבות הרצועה סיפרו בעדויותיהן שמסרו לתחקירני בצלם ברצועה על הקושי להתמודד עם מצב זה.
זיכרא נאג'י עיסא עג'ור, בת 38, נשואה ואם לילד, תושבת העיר עזה, מתאמת פרויקטים במוסד קהילתי
אנחנו מקבלים חשמל במחזורים של שמונה שעות. זה אומר שבמשך 15 ימים בחודש אנחנו מקבלים חשמל בבוקר, כלומר בזמן שאני בעבודה, ו-15 ימים בחודש, אחר הצהריים. אני עובדת במשרה מלאה וחוזרת הביתה, לבן שלי בן החמש, נאג'י, רק אחרי שלוש אחרי הצהריים. בשבועות שבהם אין חשמל אחר הצהריים, הזרם מתחדש רק בשעה עשר בלילה. זה אומר שאני חוזרת לבית בלי חשמל, ובמשך שעות אני לא יכולה לעשות את עבודות הבית כמו כביסה, גיהוץ, רחיצת כלים במים חמים, ואנחנו גם לא יכולים להתרחץ כי אין מים חמים. את כל הדברים האלה אני נאלצת לדחות ללילה, שהופך למעשה ליום. אפילו את הרחצה של נאג'י.
אנחנו קופאים מקור, ובמיוחד נאג'י, אבל לא יכולים לחמם את הבית כי בנוסף לניתוק החשמל יש גם מחסור בגז. בנוסף, אני חייבת לבשל כל יום כי אי אפשר לאחסן את האוכל במקרר.
אני מרגישה שהחיים שלנו כבר לא אנושיים. אנחנו לא יכולים לעשות את הדברים הכי בסיסיים כמו להתרחץ, להתחמם, לחמם אוכל. אני מבזבזת שעות ארוכות רק בהמתנה לחשמל.
פאטמה עטייה א-דעאלסה, בת 28, נשואה ואם לשלושה, תושבת ח'אן יונס
החימום של הבית שלנו מבוסס על תנורים חשמליים וכיום הם הפכו כמעט לקישוטים בבית – אנחנו יכולים להשתמש בהם רק למשך כמה שעות ביממה. הקור משפיע על בריאות הילדים שלי, שכל הזמן מצטננים וחולים. לפני כמה ימים בעלי נאלץ לקחת באמצע הלילה את בני הקטן סאאיד לבית החולים כי הוא היה זקוק לאינהלציה. יש לנו מכשיר כזה בבית. קנינו אותו בגלל שסאאיד סובל מקוצר נשימה וזקוק לפעמים לאינהלציה של ונטולין כדי לנשום. אבל כשאין חשמל אי אפשר להפעיל אותו.
החיים שלנו פשוט הפכו סדרה מתמשכת של משברים ואין פתרון באופק.
אנחנו מתקשים למצוא אמצעי בידור לילדים שלנו, כי אין ברצועת עזה הרבה מקומות בילוי שאפשר לצאת אליהם.
עביר אחמד איבראהים ברכאת, בת 31, נשואה ואם לשניים, תושבת ח'אן יונס, מורה בבית ספר של אונר"א
הבעיה הקשה ביותר היא שבגלל התאורה הלקויה הבן שלי, מוחמד, התחיל לסבול מכאבים בעיניים. לקחנו אותו לרופא, שהמליץ לנו להחליף את מנורות ה-LED ולהסדיר בבית תאורה מתאימה. הוא המליץ לא להשאיר את הילדים הרבה זמן בתנאים של תאורה חלשה ולא לתת להם ללמוד או לקרוא כשאין אספקת חשמל. זה פוגע להם ללא ספק בלימודים.
לפעמים אני מסתכלת בעצב על הילדים שלי, כשאני רואה אותם רועדים מקור ואין לי אפשרות לחמם אותם.
לפעמים, כשקר במיוחד, אנחנו מתכרבלים ביחד במעיל שלי ואני מספרת להם סיפורים. כך אני גם מחממת אותם וגם מפיגה את השעמום שלהם.
אנחנו מקווים שמשבר החשמל ייפתר והחיים בעזה יחזרו לשגרה. אנחנו מקווים שיסירו את המצור ונוכל לממש את הזכויות שלנו וליהנות מדברים בסיסיים כמו חשמל, דלק, טיפול רפואי ואפשרות לנסוע ממקום למקום. בינתיים אנחנו מרגישים שאנחנו חיים בכלא ענק.
יארא שריף עאשור, בת 18, תושבת העיר עזה, סטודנטית שנה א' לרפואה באוניברסיטת אל-אזהר
אנחנו סובלים מבעית החשמל כבר הרבה שנים, מקבלים חשמל במשך שמונה שעות ומנותקים למשך שמונה שעות. אני חוזרת הביתה מהלימודים בערך בשעה 15:00, עייפה ואז נחה שעתיים וקמה כדי ללמוד.
בגלל ניתוקי החשמל אבא שלי עשה סידור עם מישהו שיש לו גנרטור, ואנחנו מקבלים ממנו חשמל כשהקו מנותק, במחיר של 140 ₪ לחודש. הבעיה היא שהוא מספק חשמל רק בחלק משעות הניתוק, וגם אז, הזרם כל-כך חלש שהוא מספיק רק לתאורה.
אני רגילה ללמוד בלילה, כשהאחים הקטנים שלי ישנים ויש שקט. אבל בשעה עשר בלילה מופסק הזרם מהגנרטור ואני נאלצת ללמוד לאור פנס. קשה לי לקרוא ככה, העיניים כואבות לי והראיה משתבשת ובגלל זה אני לא מספיקה ללמוד את כל מה שצריך ונוצר אצלי פיגור בחומר. בלימודי הרפואה צריך להשקיע הרבה שעות וזו בעיה.
בנוסף אני צריכה לקרוא מחקרים וחומרים באינטרנט, אבל יש לי בעיה בגישה לאינטרנט בגלל ניתוקי החשמל וגם את השיעורים שאני מקליטה באוניברסיטה אני לא תמיד יכולה לשמוע במחשב הנייד בגלל זה. לפעמים אני לוקחת את המחשב הנייד לאוניברסיטה כדי להטעין שם את הסוללה.
גם לצלם חומרי לימוד בספרייה זו בעיה בגלל הניתוקים ולפעמים אני צריכה ללכת לספרייה באזור אחר בעיר עזה שבו יש חשמל.
נג'אח שווקי אבו קאסם, בת 27, נשואה ואם לשניים, תושבת דיר אל-בלח
כבר שנים שאנחנו סובלים מניתוקי החשמל. קודם קיבלנו חשמל רק בסבבים של שש שעות ובתקופה האחרונה המצב החמיר ולפעמים אנחנו מקבלים חשמל רק לארבע שעות. אני מנסה לרכז את עבודות הבית כמו שאיבת אבק, כביסה ואפיית לחם לשעות שבהן יש חשמל.
אפילו כשמקבלים חשמל רק בחצות הלילה אני קמה ומפעילה את מכונת הכביסה, כי אחרת מצטברות ערימות של כביסה, במיוחד של הילדים, שלהם אני מחליפה בגדים יותר מפעם ביום. אני גם שואבת אבק ואופה לילדים עוגות בלילה. לוח הזמנים של אספקת החשמל שולט בחיים שלי.
בשנה האחרונה אנחנו משתמשים בנורות LED שפועלות על סוללה כדי להאיר את הבית. הבעיה היא שהסוללה נחלשת אחרי כמה זמן, ואז זה מאוד מעייף את העיניים. הראייה שלי הדרדרה בגלל זה ועכשיו אני חייבת משקפיים. בנוסף, לוקח הרבה שעות לטעון את הסוללה ולפעמים אנחנו לא מספיקים לטעון אותה לגמרי.
עכשיו בחורף הילדים מתלוננים על הקור. כשיש חשמל אני מחממת את החדר שלהם עם תנור חשמל כמה זמן, ואז מעבירה אותו גם לקצת לחדר שלי, לפני שהחשמל מתנתק.
בגלל שהחשמל מגיע רק בלילה כשהילדים ישנים, או בבוקר, כשהם בגן ובבית הספר, הם לא רואים טלוויזיה בכלל.
כשאני יוצאת מהבית, הדבר הראשון שאני עושה זה לשים בתיק את המטען של הטלפון, כדי להטעין את הטלפון במקרה שאגיע למקום שיש בו חשמל.
כשבאים אליי אורחים ואין חשמל אני נבוכה, כי התאורה של נורות ה-LED חלשה מאוד, ואני נאלצת בנוסף אליה להפעיל פרוז'קטור בחדר האורחים אבל הסוללה שלו נגמרת מהר. במטבח אני נאלצת להשתמש בפנס של הטלפון וזה מקצר את חיי הסוללה שלו.
בגלל השיבושים באספקת החשמל, לפני כמה חודשים היה לכמה שניות זרם חזק מדי, והוא שרף את הספקים של הטלוויזיה, המחשב הנייד, המקרר ודוד החשמל. עלה לי בערך 600 שקלים לתקן את כל המכשירים האלה.
אין לנו דוד שמש ולכן בנוסף לכל עבודות הבית, חייבים גם לחמם מים ולקלח את הילדים כשיש חשמל. לכן בשעות של האספקה אני מאוד לחוצה ומתרוצצת, מחלקת את הזמן שלי בין כל המשימות שצריך להשלים בזמן קצר.
מייסאא ג'אבר א-סולטאן, בת 39, נשואה ואם לחמישה, תושבת ג'באליא
אני סובלת כמו כולם בעזה מניתוקי החשמל. אני גרה בקומה שישית, וכשאין חשמל והמעלית לא פועלת אני צריכה לעלות 120 מדרגות כדי להגיע הביתה ולסחוב אתי את התינוקת שלי, ריאן, בת חמישה חודשים ואת הקניות.
בדצמבר סבלנו עוד יותר, והחשמל הגיע רק למשך שלוש שעות ביום, והיה לנו מאוד קר. אין לנו תנורי גז ואין דרך לחמם בלי חשמל.
אני סובלת מבעיות בגב והקור והעובדה שאני נאצלת לסחוב דברים במעלה המדרגות מגבירים את הכאבים. גם הילדים מתלוננים על זה שהם נאלצים לעלות שש קומות עם תיקי בית הספר הכבדים שלהם.
הילדים מתקשים מאוד ללמוד בבית. קשה להם להתרכז ולהתכונן לבחינות גם בגלל הקור וגם בגלל התאורה הגרועה של נורות ה-LED עם הסוללה וזה גורם להם גם לבעיות בעניים. הלכנו לרופא עיניים והוא אמר שהמאמץ מהתאורה הגרועה מאמץ את העיניים יותר מדי.
כשהחשמל מגיע זה מרגיש כמו מצב חירום: צריך להספיק הכול: לכבס, לגהץ, להכין אוכל ולחמם מים למקלחת. בגלל שלוקח למים הרבה זמן להתחמם, אנחנו עושים תורות במקלחת וכל יום מישהו אחר מתקלח.
בשעות שבהן אין חשמל גם הקשרים החברתיים שלנו משותקים כי אף אחד לא רוצה לעלות ברגל עד לקומה השישית כדי לבוא לבקר.
כל החיים שלנו מתנהלים סביב עניין החשמל. אני מותשת כל הזמן והמצב הזה, והקור, מגבירים את המתחים בבית ובלילה קשה לנו להירדם מרוב קור.
פאטמה ח׳ליל מוחמד דיאב, בת 32, נשואה ואם לארבעה, תושבת ח'אן יונס, בעלת תואר ראשון בחינוך איסלאמי מאוניברסיטת אל-אקצה, מובטלת
בימים אלו, ימים של קור מצמית, אין לי אפילו מים חמים כדי לשטוף את פניהם של הילדים בבוקר. עצוב לי מאוד כשאני נאלצת לשטוף להם את הפנים במים קפואים.
אנשים אחרים ושכנים מדליקים תנורי פחם ועץ בבתים שלהם כדי לחמם אותו אבל אני מפחדת להשתמש באמצעים האלה. בימים האחרונים שמענו על מקרים של שריפה וחנק, אלו דברים נפוצים מאוד. כל השריפות ששמענו עליהן נגרמו משימוש בתנורי פחמים ועץ בתוך בתים. עדיף לסבול מקור מאשר לסכן את חיי ואת חייהם של הילדים שלי. אני מקווה שהמצב שלנו ישתפר בעתיד.
* כל העדויות נגבו על-ידי תחקירני בצלם ברצועת עזה, מוחמד סבאח, ח'אלד אל-עזאייזה ומוחמד סעיד, שצילמו גם את תמונותיהן של זיכרא עג'ור, יארא עאשור, נג'אח אבו קאסם ומייסאא א-סולטאן.
