דילוג לתוכן העיקרי
נאייפה כעאבנה. ברקע, הרגע שבו ירה בה המאבטח במחסום קלנדיה, מתוך תיעוד וידיאו
תפריט
נושאים

מאבטחים ירו בנאייפה כעאבנה, בת 50, ממרחק של כעשרה מטרים והפקירו אותה לדמם למוות במשך כחצי שעה

ביום רביעי, 18.9.19, בסביבות השעה 6:00 בבוקר, הגיעה נאייפה כעאבנה, תושבת הכפר רמון שמצפון מזרח לרמאללה, בת 50 ואם לתשעה, למחסום קלנדיה שמצפון לירושלים, המאויש בחיילים ובמאבטחים. כעאבנה נכנסה, רגלית, לנתיב המיועד למכוניות והחלה להתקרב למחסום. מאבטחים התקדמו לעברה וקראו לה לחזור לאחור ובו בזמן התקרב אליה פלסטיני שנכח במקום וניסה להסביר לה שהיא נמצאת בנתיב לא נכון. כעאבנה שלפה משרוולה סכין ונופפה בו מול המאבטחים, ובתיעוד וידיאו שפורסם באינטרנט נראה אחד המאבטחים כשהוא יורה בה.

ע.ס., נהג אוטובוס בקו רמאללה-ירושלים, המתין במסלול האוטובוסים לכיוון ירושלים במחסום. בעדות שמסר ב-18.9.19 לתחקירן בצלם איאד חדאד תיאר מה אירע:

בסביבות השעה 6:00 הופתעתי לראות אישה עטויה בחיג'אב שהלכה ברגל במסלול המכוניות לכיוון המחסום. להולכי הרגל יש מעבר מיוחד במרחק של בערך 70 מטרים משם. קראתי לה מהחלון והסברתי לה לאן ללכת. ביקשתי ממנה לחזור. אמרתי לה: "תחזרי, הם יירו בך, אסור לעבור מכאן, מכאן מותר רק למכוניות, עדיף לך לחזור", אבל היא לא הקשיבה לי.

חבר שלי, ש.ע., בן 53, היה במחסום. אמרתי לו: "תסתכל עליה, היא נראית משוגעת והיא מגיעה מכאן, אני קורא לה כדי שתחזור אבל היא לא עונה לי, תקרא לה שלא יהרגו אותה".

ש.ע., שניגש לכעאבנה, סיפר בעדות שמסר ב-18.9.19 לתחקירן בצלם איאד חדאד:

אחרי שע.ס. אמר לי על האשה, ניגשתי אליה. היא הייתה בתוך אזור המכוניות והתקדמה עד למרחק של עשרים מטרים בערך מהמאבטחים. שניים מהם התקדמו לכיוון שלה עם רובים מכוונים אליה והורו לה בערבית לחזור. כשאחד מהם ראה אותי מגיע להתערב הוא הוריד את הנשק שלו, כדי לתת לי הזדמנות לשכנע אותה לחזור ולהראות לה את הדרך שמיועדת להולכי רגל. עמדתי מולה ואמרתי לה: "גברת, תחזרי, מכאן לא עוברים ברגל, שלא יירו בך. יא אחותי, יא אימא שלי, תקשיבי, אלוהים ישמור אותך, עדיף שתחזרי, את נכנסת לדרך אסורה, תחזרי, תחזרי". היא לא ענתה לי.

פתאום שמעתי אותה אומרת: "תזוז מהדרך שלי, באתי לעשות פיגוע". היא שלפה מהשרוול שלה סכין ואני פחדתי והתרחקתי. המאבטחים התחילו לצעוק עליה עוד פעם וכיוונו אליה את הרובים שלהם. תוך כדי ריצה הסתכלתי אחורה וראיתי אותה מנופפת בסכין. אני לא זוכר אם היא הייתה בעמדת תקיפה או סתם עמדה במקום. אחד המאבטחים ירה עליה מטווח קצר, לא יותר מעשרה מטרים, והיא נפלה על הקרקע.

המאבטחים במחסום נדרכו, סגרו את המחסום ועצרו את התנועה. אני נעמדתי במרחק של עשרים מטרים בערך ממנה. היו ויכוחים בינם לכמה עוברי אורח והולכי רגל באזור ואנשים התחילו להתקהל שם ואז הם השליכו רימוני הלם וגז מדמיע כדי להרחיק את האנשים. האישה המשיכה לשכב על הקרקע ואף אחד לא התקרב אליה, לא מאבטחים ולא פרמדיקים.

אחרי הירי בכעאבנה השליכו אנשי כוחות הביטחון כאמור רימוני הלם וגז מדמיע כדי לפזר את הנהגים שהמתינו במחסום ולהרחיק אותם ממקום הירי, תקפו כמה מהם וסגרו את שער הכניסה לכלי-רכב למחסום. אחד הממתינים במחסום תועד כשהוא בועט במאבטח אזרחי. אחרי כעשרים דקות הגיע למקום אמבולנס ישראלי, אולם רק אחרי כעשר דקות נוספות התירו המאבטחים לצוות הרפואי לגשת אל כעאבנה ולפנותה לבית חולים. זמן קצר לאחר-מכן נקבע מותה בבית החולים.

מתחקיר בצלם עולה שהירי בנאייפה כעאבנה, בת ה-50, בוצע כשעמדה במרחק של כעשרה מטרים מהמאבטחים ונופפה בסכין. לאחר הירי הותירו אותה המאבטחים במשך כחצי שעה לפחות, שוכבת פצועה על הקרקע מבלי להעניק לה טיפול רפואי שייתכן והיה מציל את חייה. בתיעוד וידיאו מקוטע של כמה דקות נראים אנשי כוחות הביטחון עומדים בקרבתה של כעאבנה המוטלת פצועה על הקרקע מבלי להעניק לה טיפול רפואי.

עד כמה מהווה סיכון אישה המנופפת בסכין, הניצבת במרחק של מטרים ממספר חיילים ומאבטחים חמושים, ממוגנים ומאומנים היטב, בנסיבות שאין בהן כל עירפול או הפתעה, באירוע המתגלגל באיטיות ולאור יום? האמנם ניתן לטעון ברצינות שכעאבנה היוותה סיכון כה חמור – למי שירה בה, או לאדם סמוך אחר – עד שהדרך היחידה להתמודד עם הסיטואציה הייתה ירי חי לעברה?

אין מדובר במקרה חריג. הירי בכעאבנה, הריגתה הנמהרת והאגבית והגיבוי המלא לכך – כל אלו מאפיינים את הדרך שבה בוחרת מערכת הביטחון, פעם אחר פעם, להתמודד עם פלסטינים – בהם ילדים ונשים – נושאי סכין. אנשי כוחות ביטחון, חמושים וממוגנים היטב, משתמשים בירי קטלני לא כאמצעי אחרון (אם בכלל), אלא כאמצעי ראשון, גם בנסיבות שבהן ברור שניתן היה למנוע את התקיפה בלעדיו. מדיניות זו של היד הקלה על ההדק, שניזונה בין השאר מהתבטאויות של שרים בממשלה, נבחרי ציבור ובכירים במערכת הביטחון ואכיפת החוק, נותרה על כנה גם לאחר הרג כזה של עשרות בני אדם. נאייפה כעאבנה היא האחרונה שבהם – בינתיים.