דיווחים

ביום ראשון, 23.11.25, בסביבות 15:30, יצאו ארבעה מתנחלים וחייל מהמאחז ״חסד לאברהם״, שהוקם בשנת 2025 במרחק של כ-270 מטרים במעלה גבעה שמצפון לכפר דיר ג'ריר. המתנחלים ירדו ברגל לביתו של סידקי מעאלי, בן 74, שבמערב הכפר והחלו ליידות עליו אבנים, בעת שמעאלי ובני משפחתו ישבו במרפסת...

ח׳לת א-סידרה הינה קהילת רועים השוכנת במרחק של כ-800 מטרים מצפון-מזרח לכפר מיח'מאס. בקהילה גרות 16 משפחות מהשבטים כעאבנה וג׳האלין, המונות יחד 59 נפשות, כמחציתן ילדים, ומתקיימות מרעיית צאן. בנוסף להתנחלות מעלה מכמש, שהוקמה בשנת 1981, במרחק של כקילומטר וחצי מהקהילה, הוקמו סביבה במהלך השנים האחרונות, ובעיקר מאז 2023, שלושה מאחזים - ״נחלת צבי״, במרחק של כקילומטר מדרום לקהילה, ״שדה יונתן״ במרחק של כקילומטר וחצי מצפון לה, והחדש שבהם, ״קול מבשר״, שהוקם באוקטובר 2025 במרחק של כ-500 מטר בלבד מדרום לבתי הקהילה.

הדו"ח "גיהינום עלי אדמות" הוא המשכו של דו"ח "ברוכים הבאים לגיהינום" שפרסם בצלם בחודש אוגוסט 2024, והוא מתבסס על הניתוח והמחקר המעמיק שנערך אז ועל נתונים מעודכנים ועדויות חדשות שנגבו מ-21 אסירים פלסטינים ששוחררו ממתקני הכליאה הישראליים בחודשים האחרונים, וכן על עבודתם של ארגוני זכויות אדם ישראליים ובינלאומיים. מהמידע המעודכן עולה כי מתקני הכליאה ממשיכים לתפקד כרשת של מחנות עינויים לפלסטינים וכי עדיין מתקיימים בהם, ואף ביתר שאת, התעללות שיטתית הכוללת אלימות גופנית והתעמרות נפשית, תנאים בלתי אנושיים והרעבה ומניעת טיפול רפואי, שהובילו למקרי מוות רבים. חלק מהעדים מספרים גם על התעללות ואלימות מינית שחוו בעצמם או שהיו עדים לה. הפיכת מתקני הכליאה לרשת של מחנות עינויים היא חלק מהמתקפה המתוכננת והרחבה שמוביל המשטר הישראלי נגד החברה הפלסטינית, ושמטרתה לפרק ולהרוס את הפלסטינים כקבוצה. הג'נוסייד ברצועת עזה והטיהור האתני בגדה המערבית הם הביטויים הקיצוניים ביותר של מדיניות זו.
 

ב-8.1.26, לאחר ניסיונות ממושכים, הצליחה ישראל לגרש 26 משפחות, המונות 124 נפשות ובהן 59 קטינים, מבתיהן בקהילת ראס עין אל-עוג'א. המשפחות נאלצו לנטוש את בתיהן בעקבות אלימות מתמשכת של מליציות מתנחלים וכוחות ישראליים רשמיים. קהילת ראס אל עין-עוג'א, השוכנת במרחק של כעשרה קילומטרים מצפון ליריחו, היא קהילת הרועים הגדולה ביותר שנותרה כיום בגדה המערבית והאחרונה ששרדה בדרום בקעת הירדן, וחיות בה עדיין כ-100 משפחות המונות כ-700-600 נפשות. הקהילה סובלת ממעשי אלימות קשים ויומיומיים מצד המיליציות והצבא, הכוללים פלישות יומיומיות לשטח הקהילה עם עדרי גמלים וצאן, תקיפות גופניות של תושביה, גניבת עדרים, לרבות גניבה של כ-1,500 ראשי צאן במרץ 2025, והשחתה וגניבה של רכוש אחר...

ביום שבת, 6.12.25, בשעות הערב, התקדמו שמונה חיילים ברחוב באר שבע בחברון, כשהם מעכבים כלי-רכב ועורכים חיפושים בחנויות באזור. החיילים החרימו את מפתחות הרכב של לפחות שתיים מהמכוניות שעיכבו והותירו את הנהגים יושבים בתוכן. בסביבות 21:00, בעת שהחיילים הגיעו לצומת המוביל לרחוב ואדי א-תופח ובאב א-זאוויה, עברה ברחוב מכונית בה נהג אחמד רג'בי, בן 17, שהגיע מרחוב ואדי א-תופאח ופנה לרחוב באר שבע, בדרכו מביתו באזור ג'בל א-שריף, לביקור אצל חברו בבית החולים אל-אהלי שבחברון. רג'בי נסע במכונית עם לוחית צהובה השייכת לקרובי משפחתו, תושבי מזרח ירושלים..
 

במשך שנתיים, ישראל כפתה על מרבית תושבי רצועת עזה לעקור שוב ושוב ממקומם. לרוב, היא עשתה זאת באמצעות צווי הפינוי שהוציא הצבא הישראלי. במקרים רבים, הצווים היו בלתי-ברורים, מטעים, או שהוצאו רק לאחר שמתקפות הצבא באזורי הפינוי כבר החלו, מה שהגביר את החרדה, עורר בלבול ויצר סכנה ממשית לחיי העקורים. במקביל לעקירה בשל צווי הפינוי, תושבי עזה נאלצו לעקור בשל ההפצצות התכופות של הצבא הישראלי בכל רחבי הרצועה, שהביאו להרס ולמוות בקנה מידה עצום. אחת מהמוני העקורים היא ניבאל אל-היסי, בת 25, שנעקרה מביתה יחד עם בתה התינוקת ריתא.

מאז אוקטובר 2023, מבצע המשטר הישראלי ג׳נוסייד ברצועת עזה. הרג של עשרות אלפי בני אדם, פציעה של מאות אלפים, הרס אדיר של מבנים ותשתיות חיוניות והרעבה של מרבית האוכלוסייה – כל אלו מתבצעים באופן שיטתי, כחלק ממתקפה מתואמת, שמטרתה להחריב את כלל מרכיבי החיים ברצועה.

כחלק מ"הסכם הפסקת האש" בין ישראל לחמאס מאוקטובר 2025 נקבע כי בשלב הראשון של ההסכם, הצבא ייסוג אל "הקו הצהוב", המותיר בשליטת ישראל 58% משטח רצועת עזה. בתחילה, ישראל לא סימנה את הקו, וגם לאחר שהציבה לאורכו בטונדות צבועות בצהוב, היא הסיטה אותן מערבה וכפתה על פלסטינים ששבו לבתיהם לעקור שוב.

בשל ההרס המוחלט שהמתקפה הג׳נוסיידלית הישראלית גרמה לתשתיות ברצועת עזה וכן למערכות הביוב והניקוז, גשמי נובמבר הציפו את מתחמי העקורים: כ־13 אלף אוהלים נהרסו ויותר מ־740 אלף בני אדם הושפעו מנזקי הסופה. מי גשמים התערבבו עם ביוב גולמי, תוך שיצרו כר פורה לזיהומים ולמחלות, ומאות אלפים נותרו ללא מחסה בסיסי. ילדים תועדו כשהם יחפים ובלבוש קיץ בקור העז, בשל המחסור בביגוד חם.

זו הייתה שנה אינטנסיבית וקשה לכולנו. שנה של אובדן, חורבן, הרס ומוות. גם השנה המשיך צוות בצלם לאסוף בעקביות מידע ולגבות עדויות כדי לתעד את מה שמתרחש בשטחים שבשליטת ישראל, ולהביא לציבור תמונה מלאה ומהימנה ככל הניתן של המציאות. אנחנו מאמינים שכארגון זכויות אדם מקומי יש לנו תפקיד חשוב כחלק ממאבק עולמי לעצירת הג׳נוסייד הישראלי בפלסטינים: לקרוא לדברים בשמם, לומר את האמת, לבחור תמיד בצד של זכויות האדם, הצדק, השוויון והאנושיות. יצאנו לקמפיין מימון המונים ואנחנו צריכים את התמיכה שלכם ושלכן. מול ג׳נוסייד, אפרטהייד וכיבוש, חייבים להתנגד. הצטרפו אלינו למאבק. תרמו עכשיו.

ביום חמישי, 16.10.25, פלשו שני ג'יפים צבאיים לכפר א־ריחיה שמדרום לעיר חברון מכיוון הכפר קלקס שמצפון לו. הג'יפים עצרו בסמוך לבית-ספר התיכון לבנות שבמרכז הכפר, שבחצרו שיחקה קבוצה של ילדים, נערים וצעירים בכדורגל. עם הגעת הכוח, החלו הנערים והילדים לברוח מערבה והסתתרו בין הבתים, משום שחיילים הנכנסים לכפר, לעיתים קרובות נוהגים להשליך רימוני גז מדמיע, ואף לירות לעבר החצר שבה משחקים הילדים. כמה מהנערים השליכו ככל הנראה כמה אבנים לעבר הג'יפים הממוגנים שעברו ברחוב. הג'יפ הראשון המשיך בנסיעה ואילו השני עצר והנערים נמלטו.

ביום שלישי, 10.6.25, בסביבות השעה 1:00 לפנות בוקר, פשטו כוחות צבא, מג"ב ושב"כ על אזור העיר העתיקה בשכם, נכנסו לבתים רבים ועצרו עשרות אנשים לתשאול. החל משעות הבוקר, החלו תושבים לצאת מהשכונה למקום מבטחים בשל הנוכחות המאסיבית של הכוחות ונוכח מקרים חוזרים של הרג אזרחים במהלך פשיטות צבאיות על ערים פלסטיניות ומחנות פליטים. בסביבות השעה 13:00 הגיעו פרמדיקים לשכונה כדי לעזור למשפחת קוטוב, אחת המשפחות שרצתה להתפנות מהשכונה. כמה עיתונאים תיעדו את ההתרחשות. כשהפרמדיקים הגיעו לקצה השכונה, עיכבו חיילים ארבעה צעירים מהמשפחה בסמטה סמוכה. שאר בני המשפחה יצאו מהשכונה, והפרמדיקים והעיתונאים חיכו בכניסה לרחוב.