שער שהציב הצבא בכניסה הראשית לסילוואד. צילום: איאד חדאד, בצלם, 23.5.17

ב-6.4.17 ביצע תושב סילוואד פיגוע דריסה, הרג חייל ופצע חייל נוסף. הוא נעצר במקום. לאחר האירוע נקטו כוחות הביטחון במשך כחודשיים צעדי ענישה קולקטיבית נגד תושבי העיירה ובכלל זה חסימת דרכים, כניסות לבתים באישון לילה, החרמה של כספים וכלי רכב ושלילת רישיונות עבודה בישראל. במשך כחודשיים שיבש הצבא את חייהם של למעלה מעשרת אלפי אנשים שלא עשו דבר ולא נחשדו בדבר. לפגיעה זו בשגרת חייהם של בני אדם אין ולא יכולה להיות כל הצדקה – מוסרית או חוקית – וכל כולה מבוססת על מדיניות  אלימה תוך ניצול ציני של כוחו של הצבא על מנת להתעמר באוכלוסייה אזרחית ולהלך עליה אימים. 

מוחמד בכר, בן 25. התמונה באדיבות המשפחה

ביום שני, 15.5.17, בשעות הבוקר, ירו חיילים מספינת חיל הים למוות במוחמד בכר, בן 25, נשוי ואב לשניים, תושב מחנה הפליטים א-שאטי שברצועת עזה, כשרדפו אחרי סירת הדיג שלו. מתחקיר בצלם עולה כי כשהותקפו עסקו מוחמד בכר ובני משפחתו בדיג במרחק של 3 מיילים ימיים מהחוף, בתחום שבו מתיר הצבא לדוג. לדאבון לב, כל עוד ממשיכה ישראל במדיניותה זו, יוסיפו דייגים תמימים לסכן את חייהם בניסיון לפרנס את משפחותיהם. חלקם ישובו בשלום. אחרים ייעצרו, ייפצעו או ייהרגו. איש בישראל לא ייתן את הדין, נהלי הטיוח ימשיכו להוות כסות פורמליסטית לאלימות מתמשכת זו.

חגי אלעד נואם בפני הפרלמנט הדני בקופנהגן, 9 ביוני 2017

בסמיכות למועד חמישים השנה לכיבוש, התקיימו בבריסל, שטוקהולם וקופנהגן סדרת אירועים לציון האירוע. במסגרת זו, נשא מנכ"ל בצלם חגי אלעד את הדברים הבאים בפרלמנט השוודי (7 ביוני) ובפרלמנט הדני (9 ביוני): "במשך כל דקה מחמישים השנים האחרונות, חיינו כולנו – ורבים מדי מאיתנו מתו – באלימות. האלימות מפלחת את האוויר בשטחים הכבושים, שכן הדיכוי של עם אחד על ידי עם אחר הוא, מעצם הגדרתו, אלימות. אלימות זו יכולה להתבטא בפעולתו של פקיד אשר מונע היתר, או כאשר חייל לוחץ על הדק. כך או כך, בכל יום, זו אלימות – והיא חייבת להיפסק. פעולה בינלאומית נגד הכיבוש היא הדרך הלא אלימה להביא אל קיצה מציאות זו. " הקליקו לקריאת הנאום המלא.

דחפור מוביל דקלי תמר שעקרו אנשי המנהל האזרחי. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 5.4.17

בחודשיים האחרונים פשטו כוחות ישראליים על שתי קהילות פלסטיניות בבקעה, עקרו והחרימו עצי זית ודקלי תמר והשחיתו שדות מלונים ופקוסים, כולם באדמות בבעלות פלסטינית פרטית. ישראל השתלטה על יותר משלושה רבעים מאדמות בקעת הירדן וצפון ים המלח באמצעים שונים, והעבירה מיליון וחצי דונם מהם לרשות המועצות האזוריות של ההתנחלויות באזור. בשנים האחרונות אף החריפה את צעדיה והיא פועלת לגירוש קהילות פלסטיניות באזור. רק חלק מזערי מאדמות הבקעה נותר בידיים פלסטיניות, אך עקירת המטעים והשדות ממחישה כיצד ישראל מתנכלת גם לבעלי האדמות הללו.

מחסום המאפיה בחברון, סוף מאי 2017. צילום: סיהאם אל-פאח'ורי, מתנדבת בצלם

תחקירני השטח של בצלם בחברון, מנאל אל-ג'עברי ומוסא אבו השהש, עוכבו היום בידי משטרת ישראל בחברון בעת שתיעדו בווידיאו החמרה בהגבלות הקיצוניות שמטיל הצבא על תנועת פלסטינים במחסום המאפיה בעיר. אל-ג'עברי מוחזקת עדיין במשטרת קריית ארבע, לאחר שנחקרה, ואילו אבו השהש הוחזק במחסום במשך כארבעים דקות ושוחרר.

בית לאהייא, רצועת עזה, 11.1.17. צילום: מוחמד סאלם, רויטרס

ברצועת עזה מתחולל אסון הומניטרי ממנו סובלים כשני מיליון תושבים. מציאות זו היא חלק ממדיניות המצור שישראל מטילה על הרצועה כבר עשר שנים, ואשר גוזרת על תושביה חיים בעוני מחפיר ובתנאים כמעט בלתי אנושיים. למרות מציאות בלתי נסבלת זו, החליטה ממשלת ישראל לקבל את תכניתה האכזרית של הרשות הפלסטינית לצמצם עוד יותר את אספקת החשמל לרצועה. אם תיושם החלטה זו יתדרדר המצב ברצועה עוד, וספק אם ניתן יהיה להמשיך לחיות בה. אין מדובר באסון טבע או בגזירת גורל. ישראל יכולה, וחייבת, לשנות מציאות זו.

הארגונים הדגישו כי רצועת עזה תלויה כמעט לחלוטין באספקת החשמל מישראל. בנוסף ישראל ממשיכה לשלוט במעברים לרצועה והיא מגבילה מאוד, עד אוסרת על הכנסה לרצועה של ציוד שנועד לסייע לאוכלוסייה להתמודד עם המחסור הקבוע בחשמל, כמו גנרטורים, חלקי חילוף ומצברים. על ישראל למצוא פתרונות כדי להמשיך ולספק את מלוא החשמל וגם לדאוג לקדם את הגדלת כמות החשמל הנחוצה לחיים מודרניים תקינים של תושבי עזה, שמסיהם נגבים ונאספים בידי ישראל.

פינויו של סבאא עובייד. צילום: מיקי קרצמן, אקטיבסטילס, 12.5.17

ב-12.5.17, במהלך הפגנת מחאה על השתלטות מתנחלים על אדמות הכפר א-נבי סאלח, ירה צלף כדור חי ("טוטו") בסבאא עובייד, בן 22, והרגו. עובייד, שיידה אבנים לעבר החיילים ממרחק של כ-80 מטרים, נורה כשכבר התרחק מהמקום. על פי עמדתם של גורמים רשמיים ועל פי ההוראות הכתובות, שימוש בירי קטלני אסור בנסיבות אלה והוא יהיה מותר רק במצבים של סכנת חיים ובהיעדר כל ברירה אחרת. ואולם החיילים בשטח פועלים לפי הנחיות אחרות, המתירות ירי כזה במגוון מצבים נוספים, וגורמים למותם ולפציעתם של בני אדם נוספים.

תיאור התפקיד:  כתיבת מסמכי גיוס כספים: בקשות מענק ודו"חות פעילות.

 הקליקו לפרטים נוספים.

בשכונת בטן אל-הווא שבלב סילוואן מתנהל מהלך הגירוש הגדול ביותר של השנים האחרונות במזרח ירושלים, בסיועם ובתמיכתם של הממשלה ובתי המשפט. לחצו על הדמויות והיכנסו לסיפור של השכונה.

במהלך שני העשורים האחרונים יצרה מדינת ישראל מציאות המאפשרת לה להתנער כמעט לחלוטין מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו מידי כוחות הביטחון, על אף שזו חובתה על פי המשפט הבינלאומי. דו"ח חדש של בצלם שמתפרסם הבוקר (רביעי, 8.3) מתחקה אחר המהלך וממחיש את תוצאותיו: בשנים האחרונות ניכרת ירידה דרמטית במספר תביעות הפיצויים שמגישים פלסטינים ומחיר הפגיעה בהם הוזל. מדיניותה זו של ישראל מפגינה את עומק הזלזול בחייהם, בגופם וברכושם של התושבים הפלסטינים.

במלאת 17,898 ימים: רגע לפני שנת החמישים

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.