עודיי נוואג'עה, בן 16. התמונה באדיבות המשפחה

בשבת, 22.7.17, יצאו שלושה בני משפחת נוואג'עה מקהילת חי'רבת איבזיק שבצפון בקעת הירדן לרעות את צאנם באזור חקלאי סמוך, שבו מתאמן הצבא לעיתים, אך לא בימי שבת. בעת שהותם במקום התפוצץ נפל תחמושת ועודיי נוואג'עה, בן 16, נהרג. מאז שנת 2014 נהרגו לפחות שני פלסטינים נוספים מהתפוצצות נפלי תחמושת בבקעה. מותם הוא תוצאה של מדיניות הצבא, המתאמן באופן בלתי חוקי וסלקטיבי בסמוך לקהילות פלסטיניות במטרה לנשלן מאדמותיהן ואינו דואג כראוי לפינוי נפלי התחמושת. התנהלות זו, אשר בימי שגרה פוגעת בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים וממררת את חייהם, גובה לעתים גם קורבנות בנפש.

תושב בדו אל-באבא ליד חורבות ביתו היום. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 16.10.17

הבוקר, 16.10.17, בסביבות השעה 7:00, הגיעו פקידי המנהל האזרחי בליווי כוחות הביטחון וארבעה דחפורים לקהילת בדו אל-באבא הסמוכה לאל-עיזרייה, שמצפון מזרח לירושלים. הכוחות הרסו שלושה קרוונים ששימשו למגורי ארבע משפחות והותירו ללא קורת גג 27 בני אדם, בהם 18 ילדים ובני נוער. בנוסף הרסו הכוחות שני תאי שירותים שנתרמו על ידי ארגון סיוע הומניטרי. ההתנכלות האחרונה לקהילה זו הייתה ב-11.09.17, אז החרימו הכוחות ציוד ששימש לשיפוץ כביש הגישה לקהילה.

השער שסגר הצבא בכניסה לכפר א-דיכ. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם, 28.9.17

ב-11.8.17 נעל הצבא למשך ארבעים יום שער שהציב לפני כשש שנים בכניסה המרכזית לכפר כפר א-דיכ השוכן ממערב לעיר סלפית ומנע מעבר של כלי רכב. זאת, בתואנה שצעירי הכפר משליכים חפצים חשודים ובקבוקי תבערה על כביש 446 שבו נוסעים מתנחלים. במשך ארבעים יום שיבש הצבא – בקלות בלתי נסבלת – את חייהם של כ-6,000 תושבי הכפר, שלא נחשדו בדבר. ענישה קולקטיבית זו היא חלק ממדיניות הצבא שמנצל באופן ציני את כוחו בכדי להתעמר בתושבים, לפגיעה כזאת אין ולא יכולה להיות כל הצדקה מוסרית או משפטית.

מרים אבו יוסף במכולת המשפחתית. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 13.8.17

מרים אבו יוסף, בת 67 ואם לחמישה, נאלצת לנהל את חייה סביב המועדים המוגבלים של אספקת החשמל והמים לביתה. אלה מגיעים תמיד במשורה, רק אחת לכמה ימים והם אינם תמיד חופפים. בנוסף, אספקת המים אינה מספיקה למלא את כל צרכי המשפחה, ובנוסף הם אינם ראויים כלל לשתייה, נאלצת המשפחה לשלם סכומי כסף גבוהים כדי לקנות מים נוספים.

נא לשלוח קורות חיים ומכתב נלווה עד ל-30.10.17.  הקליקו לפרטים נוספים.

תושבים בבית סוריכ צופים על כוחות הצבא שהגיעו לבית משפחתו של מבצע הפיגוע בהר אדר. צילום: עמאר עוואד, רויטרס, 26.9.17

ביום שלישי, ה-26.9.17, ביצע נימר מחמוד ג'מל, בן 37, תושב בית סוריכ, פיגוע בהתנחלות הר אדר והרג שוטר מג"ב ושני מאבטחים של ההתנחלות: סמל-ראשון סולומון גברייה, בן 20, יוסף עות'מאן, בן 25, ואור אריש, בן 25. שוטרי מג"ב ורכז הביטחון של היישוב, אשר לפי פרסום המשטרה נפצע באורח בינוני-קשה בתקרית, ירו בג'מל והרגו אותו. מיד לאחר מכן החל הצבא בנקיטת צעדים נגד תושבי תשעה כפרים באזור בית סוריכ שבצפון מערב ירושלים, שבהם גרים כ-40 אלף תושבים. בין השאר, חיילים נכנסו לכפרים – כולל לבתי תושבים, כאשר בחלק מהמקרים הם פגעו ברכוש בבית – עצרו עשרות תושבים, והטילו הגבלות תנועה.

מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, אמר בתגובה להודעה שהגישה היום המדינה לבג"ץ, כי המדינה מבקשת מהשופטים לאשר לה לבצע פשע מלחמה: "שום ניסוח מתחסד על חלופה 'תכנונית, קניינית וריאלית' או על 'תקופת התארגנות' לא יוכל למחות את החרפה או לטשטש את העובדות: הרס הכפר משמעו העברה בכפייה של תושבים מוגנים, והעברה בכפייה היא פשע מלחמה. האחראים לכך יישאו באחריות פלילית אישית. לפני שבועיים התרענו בדיוק על כך במכתב לראש הממשלה, שר הביטחון, שרת המשפטים, הרמטכ״ל וראש המנהל האזרחי."

נג'אח אל-קטנאני בביתם בעיר עזה. צילום: אולפת אל-כורד, בצלם, 2.8.17

נג'אח אל-כתנאני נולדה במחנה הפליטים אל-ג'לזון במחוז רמאללה שבגדה המערבית. ב-1975 התחתנה ועברה לגור עם בעלה בעיר עזה. באותה תקופה לא היו הגבלות על התנועה בין עזה לגדה המערבית, ונג'אח ומשפחתה יכלו להיפגש בקביעות. לאחר האינתיפאדה הראשונה, השתנתה המדיניות הישראלית, והוטלו הגבלות על תנועת פלסטינים בין רצועת עזה לגדה המערבית. ההגבלות הוחמרו אף יותר לאחר האינתיפאדה השנייה, והותר מעבר רק במקרים שישראל הגדירה כהומניטריים .הגבלות התנועה שללו מתושבי רצועת עזה יכולת לבקר קרובים החיים בגדה המערבית, במזרח ירושלים או בשטח ישראל.

נ.ר. במיטתו בבית החולים ואחד החיילים שהוצבו בחדרו. התמונה צולמה על-ידי אמו של נ.ר., כשישבה מחוץ לחדר ולא הורשתה להיכנס.

ב-23.7.17 ירו חיילים ממארב בנ.ר., נער פלסטיני בן 13, לאחר שעבר בפרצה בגדר ההפרדה ליד הכפר ג'יוס. החיילים פינו את הנער לבית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם אושפז למשך כחודש ועבר שלושה ניתוחים. בשמונת הימים הראשונים לאשפוזו הצבא הציב בחדרו חיילים שאסרו על הוריו לשהות לידו, למעט לשניות ספורות ואזקו אותו למיטה לזמן קצר. בנוסף, הוא נחקר ללא נוכחות הוריו ומעצרו הוארך ללא נוכחותם. התנהלות חמורה זו של כוחות הביטחון, החל בירי המיותר וכלה באיסור על שהיית הוריו ליד מיטתו, אינה חדשה, והיא מהווה בחלקה מדיניות מוצהרת ובחלקה נתפסת כמקובלת וסבירה.

המנהל האזרחי מתכונן לבצע תכנית לגירושה של קהילה שלמה. לפני כשבועיים הצהיר שר הביטחון אביגדור ליברמן על כוונתו לקדם תכנית זו בפני כתבים. העברה בכפיה מהווה פשע מלחמה.

במהלך שני העשורים האחרונים יצרה מדינת ישראל מציאות המאפשרת לה להתנער כמעט לחלוטין מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו מידי כוחות הביטחון, על אף שזו חובתה על פי המשפט הבינלאומי. דו"ח חדש של בצלם שמתפרסם הבוקר (רביעי, 8.3) מתחקה אחר המהלך וממחיש את תוצאותיו: בשנים האחרונות ניכרת ירידה דרמטית במספר תביעות הפיצויים שמגישים פלסטינים ומחיר הפגיעה בהם הוזל. מדיניותה זו של ישראל מפגינה את עומק הזלזול בחייהם, בגופם וברכושם של התושבים הפלסטינים.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.