בצלם משיק היום פרויקט דוקומנטרי אינטראקטיבי חדש, "החומות השקופות של הכיבוש", באמצעותו מוזמן הציבור לסייר בבורקה, פרבר כפרי של רמאללה שנותק ממנה בשל הגבלות שונות שהטילה עליו ישראל. באמצעות סיור וירטואלי המובל על-ידי תושבות ותושבי הכפר המשמשים כמעין מדריכי תיירים, הפרויקט מציג את סיפורו של הכפר וממחיש היבטים שונים בשגרת חייהם של פלסטינים תחת הכיבוש. הפרויקט הופק על-ידי בצלם בשיתוף עם סטודיו פולקלור הקנדי, והוא מבוסס על דו"ח בצלם הנושא את אותו שם.

שפיקה ג'ומעה, בת 80, שנדחפה על-ידי חייל, נפלה ואיבדה את הכרתה. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 10.1.17

בינואר תיעד בצלם שני אירועים שבהם חיילים נכנסו במהלך הלילה לבתי תושבים בכפר קדום שממערב לשכם ואיימו עליהם לבל ישתתפו בהפגנות השבועיות המתקיימות בכפר מאז 2011, אז הועבר הכביש המחבר בין הכפר לשכם לשימושם הבלעדי של מתנחלים. מתחקיר בצלם עולה כי החיילים, שהיו רעולי פנים, התנהגו באלימות ובבריונות, איימו על תושבי הבתים – לרבות ילדים, ודחפו קשישה שנפלה ואיבדה את הכרתה. איומים אלה, הפוגעים בזכות הביטוי, המחאה וההפגנה בכפר, הם חלק ממדיניות שאינה חוקית, וככזו עליה להיפסק לאלתר.

בשנת 2016 הגיע מספר בתי המגורים שהרסו הרשויות הישראליות ברחבי הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, בתואנה של בנייה ללא רישיון, לשיא מאז החל בצלם לתעד את הנושא. 88 בתים במזרח ירושלים ו-274 בתים בשאר הגדה המערבית. זאת, בשעה שישראל היא המונעת מפלסטינים במכוון בנייה חוקית באזורים אלה. מדיניות זו, שכל רשויות המדינה שותפות ליישומה, פוגעת אנושות בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של עשרות אלפי פלסטינים באופן ישיר ובמאות אלפים נוספים באופן עקיף – ובה בעת מעידה כאלף עדים על כוונותיה ארוכות הטווח של ישראל, להוסיף ולשלוט בשטח תוך דיכוי ונישול של תושביו.

מוחמד בורקאן. מתוך "הילד מ-H2". צילום: הלן יאנובסקי

הקרנת הבכורה לסרט קצר של הלן יאנובסקי, הילד מ-H2, שצולם בשיתוף עם תחקירני השטח ומתנדבי פרויקט המצלמות של בצלם בחברון, והופק על ידי מחלקת הווידיאו של בצלם, תיערך בפסטיבל הברלינלה ה-67, שיתקיים בין ה-9 ל-19 בפברואר 2017. הסרט ישתתף בתחרות הסרטים הקצרים של הפסטיבל. הסרט הדוקומנטרי עוקב אחר מוחמד בורקאן בן ה-12, החי באזור H2 בעיר חברון, הנמצא תחת שליטה צבאית ישראלית מוחלטת.

ילד על הריסות ביתו בחי'רבת א-ראס אל-אחמר. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 7.2.17.

הבוקר הגיעו כוחות של המנהל האזרחי לקהילת א-ראס אל-אחמר בבקעת הירדן. הכוחות הרסו שמונה מבנים השייכים לאחת ממשפחות הקהילה ובהם שני אוהלי מגורים והותירו את שבעת בני המשפחה, בהם חמישה קטינים, ללא קורת גג. בנוסף הרסו הכוחות שש מכלאות צאן בבעלות המשפחה. קהילת א-ראס אל-אחמר סובלת מהתעמרות קבועה מצד הרשויות הישראליות. בספטמבר 2016 הרס המנהל האזרחי 27 מבנים בקהילה, מתוכם עשרה מבני מגורים. בשנת 2016 פונו תושבים מהקהילה מבתיהם בעשרה מועדים בשל אימונים שהצבא מקיים בסמוך לבתיהם. בנוסף הרסו הכוחות בכפר כרדלה מכלאת צאן ושני מבנים לאחסון תוצרת חקלאית.

ההצבעה בכנסת. רויטרס, 6.2.17

החוק שחוקקה היום הכנסת מוכיח פעם נוספת שלישראל אין כוונה להפסיק את השליטה בפלסטינים ואת גזל אדמותיהם. הניסיון לשוות מראית עין חוקית לביזה הוא אות קלון למדינה ולמחוקקיה. העובדה שהחוק עבר שבועות ספורים לאחר החלטת מועצת הביטחון 2334 היא יריקה בפרצופה של הקהילה הבינלאומית. עיגון הגזל בחוק של הכנסת הוא אמנם חידוש, אך מלבדו החוק הנוכחי פשוט מצטרף למהלך הנישול הגדול שנעשה באמצעות ההכרזות על "אדמות מדינה", באופן גלוי ובמשך עשרות שנים.

אחמד ח'רובי. התמונה באדיבות המשפחה

בלילה שבין ה-21-22.12.16 נכנסו כוחות הביטחון לכפר עקב כדי לאטום את ביתו של אדם שביצע פיגוע, וירו למוות באחמד ח'רובי, בן 19, תושב אל-בירה, שהגיע למקום עם חבריו כדי למחות נגד האטימה. מתחקיר בצלם עולה כי בניגוד לטענת הצבא, מהאזור שבו היו ח'רובי וחבריו לא נזרק מטען לעבר אנשי כוחות הביטחון, וכי בשל המרחק הרב בינו לבינם – שמונים עד מאה מטרים – לא נשקפה להם כל סכנה. הירי בח'רובי בצווארו והריגתו, והירי נוסף שבוצע לעבר חבריו כשניסו לפנותו, בוצעו ללא כל הצדקה ובניגוד לחוק, ממש כמו אטימת הבית, שלשמה הגיעו הכוחות למקום.

תיעוד וידיאו: כוחות המנהל האזרחי עוקרים עצי זית באדמות הכפר עזון

ב-15.1.17 החלו כוחות המנהל האזרחי בעקירת עצי זית ובשיטוח קרקע הסמוכה לכפרים הפלסטיניים עזון וא-נבי אליאס שבמחוז קלקליה. זאת במסגרת החלטת הצבא והמנהל האזרחי על סלילת כביש עוקף שיחליף את מקטע כביש 55 העובר בכפר א-נבי אליאס. במסגרת המהלך הפקיעו הרשויות 104 דונם מאדמות הכפר עזון, ועקרו מהן כ-1,000 עצי זית. ההפקעה נעשתה בתואנה של טובת "הציבור", אך מדיניות ישראל הרואה בשטח C כזה שנועד לשימושה הבלעדי, כמו גם לחצי המתנחלים למען סלילת הכביש והצהרות כוזבות שהושמעו בעבר בדבר הפקעת קרקעות פלסטיניות למען "האינטרס הציבורי" מלמדים על המדיניות הישראלית ומטרותיה.

דייגים בנמל הדייגים של עזה. צילום: סוהייב סאלם, רויטרס, 4 באפריל 2016

ענף הדיג ברצועת עזה, שבו עבדו בשנת 2000 כ-10,000 בני אדם, הצטמצם מאוד עקב הגבלות קשות שמטילה ישראל על הגישה לים, על שיווק הדגים בגדה ועל הכנסה של חומרי גלם לרצועה ועקב האיסור על ייצוא הדגים לישראל. כיום, רשומים בלשכת הדייגים ברצועה רק 4,000 דייגים, ומחציתם מושבתים בשל מחסור בחומרי גלם לתיקון סירותיהם. בנוסף, מתעמרת ישראל בדייגים, יורה לעברם, עוצרת אותם ומחרימה את סירותיהם. התנהלות זו ממחישה כיצד ישראל ממשיכה לשלוט– מרחוק – בהיבטים רבים בחייהם של התושבים. לפגיעה האנושה של ישראל בדייגים אין כל הצדקה והיא מהווה חלק ממדיניות המצור האכזרית שמיישמת ישראל ברצועת עזה כבר עשר שנים.

הדו"ח שמפרסם בצלם היום מתחקה אחר הדרך שבה ישראל משתלטת על המרחב הכפרי הפלסטיני, שוברת אותו לרסיסים, מנשלת את תושביו מקרקע ומים ומעבירה אותם לידי מתנחלים. מהלך ההשתלטות מתואר באמצעות שלושה כפרים במחוז שכם – עזמוט, דיר אל-חטב וסאלם – והתהליך שעברו מאז הקימה ישראל את ההתנחלות אלון מורה בסמוך אליהם. סיפורם של הכפרים ממחיש מדיניות רחבת היקף שמיישמת ישראל ברחבי הגדה המערבית זה עשרות שנים ושבה ממלאים המתנחלים תפקיד מרכזי.

במלאת 17,898 ימים: רגע לפני שנת החמישים

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.