הדיל אל-פקיה. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם, 8.8.16.

בסוף יולי הרגו כוחות הביטחון את מוחמד אל-פקיה החשוד בביצוע פיגוע ירי. שבוע לאחר מכן הגיע כוח צבאי לבית הורי אלמנתו ההרה, שם שהתה. מעדות שמסרה הדיל אל-פקיה לבצלם עולה כי חיילת ערכה על גופה חיפוש כה אלים שהיא חששה לשלום העובר. אין זה ברור מדוע החליט הצבא להגיע לבית משפחתה בלילה במועד זה אולם עולה חשש כבד כי הדבר נעשה כדי להטריד את אלמנתו ואת משפחתה ולהטיל עליהם אימה. להתנהלות זו אין ולא יכולה להיות שום הצדקה.

חלוקת מזון בעזה. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס, 5.7.06

1.8 מיליון בני אדם חיים ברצועת עזה הנמצאת על סף קריסה כלכלית. מול מציאות זו פועלים מזה שנים, בתנאים קשים ביותר ובמסירות יוצאת דופן, ארגוני סיוע בינלאומיים. שימוש בכספים שנועדו לסיוע הומניטרי לשם תמיכה באלימות הוא חמור ביותר ומנוגד לחוק. אך גם אם תוכח אשמתם של שני הנאשמים – ובינתיים עומדת להם חזקת החפות – אין בכך בכדי לשנות מהחשיבות, היושרה והמסירות של הפעילות ההומניטארית הבינלאומית לטובת תושבי הרצועה.

הכפר בית איכסא. צילום: מכון המחקר הפלסטיני Arij, פברואר 2011

מאז 2010 מטילה ישראל הגבלות דרקוניות על הגישה לכפר הפלסטיני בית איכסא שמצפון-מערב לירושלים ומתירה רק לתושביו הרשומים או למחזיקי היתרים מיוחדים להיכנס אליו. זאת, כדי למנוע כניסת פלסטינים לירושלים דרך הכפר, לאחר שישראל בחרה, מתוך אינטרסים שלה, שלא להקים במקום את גדר ההפרדה. מדיניות זו, מונעת מתושבי הכפר לקיים שגרת חיים סבירה וקשרים חברתיים ומשפחתיים, פוגעת בגישתם למקומות עבודתם ומשבשת את אספקת השירותים בכפר. הגבלות שרירותיות ודרקוניות אלו משקפת העדפה טוטאלית של האינטרס הישראלי על פני השמירה על זכויות תושבי הכפר, בני משפחותיהם ופלסטינים העובדים בו או מעוניינים לבקר בו לצרכים שונים.

סטילס מתוך תיעוד הווידיאו של ההריסות בבקעת הירדן החודש.

הרשויות הישראליות ממשיכות בתנופת ההרס בגדה המערבית. מאז תחילת אוגוסט 2016 הרס המנהל האזרחי 20 מבני מגורים ו-13 מבנים אחרים ביישובים פלסטיניים בגדה והותיר 53 בני אדם, בהם 25 קטינים, ללא קורת גג. בכך הגיע המספר הכולל של מבני מגורים שהרסה ישראל השנה בגדה המערבית ל-188 לפחות, המספר הגבוה ביותר מאז החל בצלם בשנת 2006 לתעד הריסת מבנים בעילה של "בנייה ללא רישיון". זאת, כחלק ממדיניות של הגברת קצב ההריסות והיקפן, ובתקופה של "דיאלוג מובנה" בין ישראל לבין האיחוד האירופי בסוגיית הריסת הבתים, ולאחר שמדיניות זו גונתה על-ידי הקהילה הבינלאומית בדו"ח הקוורטט בתחילת יולי.

סטילס מתוך וידיאו.

בעקבות הפיגועים בתחילת יולי הטיל הצבא הגבלות קיצוניות על תנועת הפלסטינים במחוז חברון. במחנה הפליטים אל-פוואר, המונה כ-10,000 תושבים המצטופפים בשטח של קילומטר רבוע, הפגיעה בתושבים הייתה חמורה במיוחד, בעיקר בשל מצבם הכלכלי. הסגר על המחנה הוסר ב-26.7. בעדויותיהם לבצלם, תיארו תושבים במחנה את הקשיים בקבלת טיפול רפואי ואת הפגיעה בפרנסתם. הגבלות אלה מראות כיצד בקלות בלתי נסבלת יכולה ישראל לשבש את חייהם של התושבים בכל אזורי הגדה, ללא קשר לחלוקה שמדינת ישראל נשענת עליה של אזורי A,B ו C.

רהיבה כאיד מחזיקה בכרזה למען שחרור בנה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 21.7.16.

ב-13.6.16 סיים בילאל כאיד לרצות עונש מאסר של 14 וחצי שנים שגזר עליו בית המשפט הצבאי. בעוד בני משפחתו ממתינים לשובו נמסר להם כי הוא לא ישוחרר אלא יועבר למעצר מנהלי, למשך חצי שנה. מעצר מנהלי מתבסס על "ראיות" חסויות שהעציר אינו יודע מהן ואינו יכול להפריכן והוא אינו מוגבל בזמן. מזה שנים ארוכות ישראל משתמשת באמצעי דרקוני זה באופן גורף, אולם גם במציאות קשה זו, מעצר מנהלי של אדם שבדיוק סיים לרצות עונש מאסר ממושך הוא צעד יוצא דופן בחומרתו. השופטים הצבאיים – שהם חלק בלתי נפרד ממנגנון הכיבוש – אישרו גם במקרה זה את צו המעצר.

מוחיי א-דין א-טבאח'י, בן 10. התמונה באדיבות המשפחה.

מוחיי א-דין א-טבאח'י, ילד בן 10 מהעיירה א-ראם נפצע אנושות מפגיעת כדור ספוג שחור בחזהו, שירו עליו שוטרי מג"ב, ומת זמן קצר אחר כך. השוטרים רדפו אחרי נערים צעירים שיידו לעברם אבנים. א-טבאח'י הינו ההרוג השני מתחמושת כדור הספוג השחור, ומצטרף לרשימה ארוכה של פלסטינים שנפגעו בצורה חמורה מאמצעי זה. כדורי הספוג השחורים הם מסוכנים והוכח כי שוטרים משתמשים בהם שוב ושוב בצורה המנוגדת להוראות. לפיכך יש לאסור את השימוש באמצעי זה, למעט במצבים מסכני חיים. ודאי שאסור להתייחס אליו כאל אמצעי "אל-הרג".

מתוך תיעוד הווידיאו.

לפני כמעט ארבע שנים, ב-23.9.12 הציבו כוחות הביטחון גדר רשת החוצה את רחוב אל-איבראהימי בחברון, הסמוך למערת המכפלה, לשניים, כשמצידה האחד של הגדר כביש, ומצידה השני מעבר משובש להולכי רגל. בשנים האחרונות תיעד בצלם בווידאו פעמיים את האיסור שמטיל הצבא על כניסת פלסטינים לחלק הסלול והמוסדר של הרחוב, על אף שהוא טוען רשמית כי אין איסור כזה. ביום שני, 25.7.16 תיעד מתנדב בצלם ראאיד אבו רמילה שוטר מג"ב המחרים את אופניה של אנוואר בורקאן בת השמונה ומשליך אותן לשיחים, רק משום ששיחקה בחלק השמור למתנחלים בלבד.

רחוב ראשי בעיירה דורא. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 31.7.16

במהלך חודש יולי נכנסו חיילים עשרות פעמים באישון לילה לבתי תושבים בעיירה דורא, שאחד מבניה נחשד בביצוע פיגוע הירי שבו נהרג הרב מיכאל מרק ונפצעו בני משפחתו. החיילים העירו את כל בני הבית, ובכלל זה ילדים, תשאלו חלק מהבוגרים והותירו מאחוריהם ילדים אחוזי אימה ומבוגרים שחשו חוסר אונים בשל חוסר יכולתם להגן על ילדיהם ועל עצמם. תחת הצידוק הגורף של צורך ביטחוני, רמסו הצבא והשב"כ לחלוטין את זכויותיהם של מי שפשוט איתרע מזלם להתגורר באותו ישוב כמו משפחתו של החשוד – או להיות קרובי משפחתו. לפגיעה גורפת כזו בכל תושבי העיירה אין – ולא יכולה להיות – כל הצדקה.

מחסום קלנדיה, 20.6.16, 5:00 לפנות בוקר. מתוך תיעוד הווידיאו.

כמאה אלף פלסטינים עובדים מדי יום בישראל. כ-63 אלף מהם מחזיקים בהיתרי כניסה לישראל ועוברים דרך 11 מחסומים. במהלך חודש יוני שבו תחקירני בצלם ותיעדו את התנאים הקשים שיוצרות הרשויות הישראליות בשניים מהמחסומים, "מחסום 300" ומחסום קלנדיה, אפילו במהלך חודש הרמדאן, כשהעובדים צמים במשך היום. תנאים אלה כופים על העובדים לצאת לעבודתם באישון לילה, להמתין בתור ענק, בצפיפות קשה ופעמים רבות אף ללון במקומות עבודתם ולראות את בני משפחתם רק בסופי השבוע. מציאות זו אינה כורח בל יגונה אלא בחירה מודעת של הרשויות הישראליות. תהא הסיבה לכך אשר תהא, זוהי בחירה מחפירה ובלתי ראויה.

לבצלם דרושים/ות עוזר/ת אדמיניסטרטיבי/ת ובת/בן שירות לאומי. הקליקו לפרטים.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.