נשים הולכות ברחוב ברצועת עזה ללא תאורה, עקב הפסקת חשמל. צילום: מוחמד סאלם, רויטרס, 11 בינואר 2017.

בשבועיים האחרונים החמיר עוד יותר משבר החשמל ברצועת עזה ויותר ממיליון וחצי תושביה קיבלו אספקת חשמל למשך שלוש-ארבע שעות ביממה בלבד. זאת, עקב סכסוך כספי בין הרשות הפלסטינית לבין ממשלת חמאס בנוגע לתשלומי מסי הדלק שמטילה ישראל. ואולם גם אם ייפתר משבר זמני זה, ימשיכו תושבי הרצועה לסבול ממצוקה קשה בתחום זה. לישראל אחריות ישירה לכך, לאחר שהפציצה ב-2006 את תחנת הכוח – שאת שיקומה היא מונעת עד היום, מעכבת תיקונים ושדרוגים במערכת החשמל ומחייבת את הרשויות לקנות דלק ממנה בלבד במחיר שהם והתושבים מתקשים לעמוד בו.

א.ז. בביתו לאחר ששוחרר מבית החולים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 28.11.16.

ב-10.11.16 ירו חיילים ירי חי בא.ז., נער בן 15, שיידה אבן לעבר מגדל התצפית המבוצר שבו ישבו והשליך שקי חול במחסום ופצעו אותו בכף ידו ובירכו. הצבא פינה את א.ז. לבית חולים בישראל מבלי לידע את הוריו, שם הוחזק במשך כארבעה ימים תחת שמירה צבאית, שלושה מהם כשרגליו אזוקות. חוקר משטרה הגיע לחדרו בבית החולים וחקר אותו ללא נוכחות הוריו או מבוגר מטעמו. קטינים זכאים, מפאת פגיעותם, להגנה מיוחדת, על פי הדין, השכל הישר וערכי מוסר בסיסיים. זכויות אלו נרמסו במקרה זה, כמו גם במקרים רבים נוספים, ברגל גסה.

חסימת הכניסה המערבית לג'בל אל-מוכבר ברחוב אל-מדארס. צילום: חוסאם עאבד, בצלם, 9.1.17

ביום א' ה-8.1.17 ביצע פאדי אל-קנבר, תושב שכונת ג'בל אל-מוכבר, פיגוע בטיילת ארמון הנציב שבירושלים ודרס למוות ארבעה חיילים. 15 חיילים נוספים נפצעו בפיגוע. מאז נוקטות הרשויות הישראליות שורה של צעדי ענישה כלפי בני משפחתו המורחבת ותושבים נוספים משכונתו. הפעלת ענישה קולקטיבית במשולב עם אמצעים מנהליים נגד שכונות פלסטיניות במזרח ירושלים הינה מדיניות מוצהרת של עיריית ירושלים וראש העיר מתגאה בה. על אף שמדובר במדיניות גלויה, אין בכך בכדי לגרוע כהוא זה מהעובדה שמדובר במדיניות אסורה, שמשמעותה התעמרות שלטונית מרחיקת לכת בחייהם של אלפים מתושבי העיר.

מוחמד בורקאן. מתוך "הילד מ-H2". צילום: הלן יאנובסקי

הקרנת הבכורה לסרט קצר של הלן יאנובסקי, הילד מ-H2, שצולם בשיתוף עם תחקירני השטח ומתנדבי פרויקט המצלמות של בצלם בחברון, והופק על ידי מחלקת הווידיאו של בצלם, תיערך בפסטיבל הברלינלה ה-67, שיתקיים בין ה-9 ל-19 בפברואר 2017. הסרט ישתתף בתחרות הסרטים הקצרים של הפסטיבל. הסרט הדוקומנטרי עוקב אחר מוחמד בורקאן בן ה-12, החי באזור H2 בעיר חברון, הנמצא תחת שליטה צבאית ישראלית מוחלטת.

בני משפחת חנני בין חורבות המבואה של מערת המגורים שלהם שהרס המנהל השבוע בקהילת ח'ירבת טאנא. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 3.1.17

ביום ג', 3.1.17 הרסו כוחות המנהל האזרחי שישה מבני מגורים ו-16 מבנים לגידול צאן בקהילת ח'ירבת טאנא הסמוכה לבית פוריכ והותירו 29 בני אדם, בהם 15 קטינים ללא קורת גג. יום קודם לכן, ב-2.1.17, הגיעו הכוחות לקהילות ואדי איסנייסל וביר אל-מסכוב שמצפון להתנחלות מעלה אדומים והרסו עשרה מבני מגורים ודיר צאן, כשהם מותירים אחריהם 78 בני אדם, בהם 52 קטינים ללא קורת גג.

החיילים תופסים את הילד מואמן שתיווי. צילום: עבדאללה קדומי, 23.12.16

ב-23.12.16 תפסו חיילים את מואמן שתיווי, בן שבע, במהלך ההפגנה השבועית בכפר קדום. החיילים, רעולי פנים, החזיקו את מואמין במשך כעשר דקות, במהלכן ירו לעבר חלק מהמפגינים. המקרה, שתועד בוידיאו על ידי מתנדב בצלם עבדאללה קדומי, הוא עוד דוגמא לפניו של הכיבוש ולעוולות הבלתי נמנעות שנלוות אליו.

שוטרי משמר הגבול נכנסים לבית משפחה פלסטינית בסילואן, ספטמבר 2014. צילום: אקטיבסטילס, 30/9/14

בשכונת בטן אל-הווא שבמזרח ירושלים, מתוכנן מהלך הנישול הגדול ביותר במזרח העיר. נפגעים מרכזיים של החיכוך בין המתנחלים וכוחות השיטור שהגיעו עמם, הם ילדים ונערים בשכונה. עדויות שאסף בצלם מעלות תמונה קשה של מעצר ועיכוב קטינים המלווים לא פעם בהשפלות ואלימות מצד כוחות הביטחון.

תושבים ושוטרים בשכונת בטן אל-הווא. צילום: חוסאם עאבד, בצלם, 29.11.16

בצלם ערך סקר למיפוי התהליכים המתרחשים בבטן אל-הווא, שכונה בה מתנהל בימים אלה מהלך הנישול הגדול ביותר של השנים האחרונות במזרח ירושלים. 9 מבין כ-50 החלקות בשכונה הועברו על-ידי הרשויות לידי עמותת "עטרת כהנים" וחמש מהן כבר אוכלסו במתנחלים. בנוסף הוגשו תביעות פינוי נגד 81 משפחות פלסטיניות הגרות בשכונה עשרות שנים. כמו כן מופעלים על התושבים מנופי לחץ נוספים. יחד עם המתנחלים מגיעים גם כוחות הביטחון ומאבטחים פרטיים, הממומנים על ידי משרד השיכון. אלה מפעילים אלימות יומיומית נגד התושבים הפלסטינים, הכוללת ירי, שימוש באמצעים לפיזור הפגנות בלב השכונה הצפופה, איומים, מעצר קטינים ושיבוש מרקם החיים בשכונה.

מפגינים פלסטינים נמלטים מירי כוחות הביטחון הישראליים במהלך הפגנה ליד גדר המערכת במזרח העיר עזה. צילום: מוחמד סאלם, רויטרס, 20.11.15

ב-18.11.16, ירו חיילים למוות מטווח של כ-15 מטרים במוחמד אבו סעד, בן 25, תושב מחנה הפליטים א-נוסייראת, במהלך ההפגנה השבועית ליד גדר המערכת. מתחקיר בצלם עולה שהירי באבו סעד בוצע ככל הנראה כנקמה על-כך שרגעים ספורים קודם לכן הוא זרק גוש עפר גדול שפגע בכתפה של חיילת. מהתחקיר עולה גם כי בשום שלב לא נשקפה לחיילים סכנה ממשית מאבו סעד, ממפגין נוסף שנפצע מירי החיילים או מאף מפגין אחר. בצלם לא יפנה למערכת אכיפת החוק הצבאית, לאחר שהגיע למסקנה כי מערכת זו אינה אלא מנגנון טיוח שאינו חותר לגילוי האמת או לעשיית צדק.

רועת צאן ונגמ"שים של הצבא בשדות המרעה של תושבי הבקעה. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 8.12.16

מאז ספטמבר פונו מבתיהם בבקעת הירדן במועדים שונים כ-220 פלסטינים, בהם כ-100 קטינים, בעילה של אימונים צבאיים. המפונים, תושבי הקהילות איבזיק, ח'ירבת חומסה, וח'ירבת א-ראס אל-אחמר, נאלצו לשהות שעות ארוכות, ולעיתים כל הלילה, הרחק מבתיהם כשהם חשופים לפגעי מזג האוויר. התדירות הגבוהה של אימוני הצבא מערערת לחלוטין את חייהם של התושבים ומעמידה בסיכון את עצם יכולתן של הקהילות להתקיים. ישראל ככוח כובש אינה רשאית להשתמש בקרקע לצרכים צבאיים כלליים, ובוודאי שאינה רשאית לפגוע בפרנסת תושבים מוגנים באמתלה זו ולפעול לגירושם מבתיהם.

הדו"ח שמפרסם בצלם היום מתחקה אחר הדרך שבה ישראל משתלטת על המרחב הכפרי הפלסטיני, שוברת אותו לרסיסים, מנשלת את תושביו מקרקע ומים ומעבירה אותם לידי מתנחלים. מהלך ההשתלטות מתואר באמצעות שלושה כפרים במחוז שכם – עזמוט, דיר אל-חטב וסאלם – והתהליך שעברו מאז הקימה ישראל את ההתנחלות אלון מורה בסמוך אליהם. סיפורם של הכפרים ממחיש מדיניות רחבת היקף שמיישמת ישראל ברחבי הגדה המערבית זה עשרות שנים ושבה ממלאים המתנחלים תפקיד מרכזי.

במלאת 17,898 ימים: רגע לפני שנת החמישים

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.