כתובות בדומא הבוקר. צילום: יוסף דירייה, מתנדב בצלם

הריגתו של תינוק בן שנה וחצי, עלי סעד דוואבשה, ופציעתם הקשה של אמו ריהאם ואחיו הפעוט אחמד אחרי שעל פי החשד אזרחים ישראלים הציתו את הבית על יושביו הייתה רק עניין של זמן. זאת, נוכח מדיניות הרשויות שלא לאכוף את החוק על ישראלים שפוגעים בפלסטינים וברכושם, המעניקה חסינות למבצעי פשעי השנאה ומעודדת אותם להמשיך במעשיהם, עד לתוצאה המזעזעת לפנות בוקר.

אתמול (29.7) עברה בקריאה שנייה ושלישית בכנסת הצעת החוק על-פיה ניתן יהיה להזין בכפייה שובת רעב במקרה שרופא יעריך שישנה סכנה ממשית לחייו או לנכות חמורה. מדובר בחוק שכל מטרתו היא שבירת רוחם וגופם של עצירים מנהליים ואסירים – שבחרו למחות בדרך לא אלימה – תוך שימוש בעינויים ותוך רמיסת חוק זכויות החולה כבוד האדם. טרם ההצבעה בכנסת, פנה בצלם ביחד עם ארגונים נוספים לזכויות האדם אל חברי הכנסת בדרישה להצביע נגד החוק. הבוקר, הודיעה ההסתדרות הרפואית כי תעתור לבג"ץ נגד החוק ותנחה רופאים שלא ליישמו. החוק שעבר הוא כתם מוסרי. המחשבה על יישומו העתידי מזעזעת. תמיכת הרוב הקואליציוני בחקיקה שכזו היא ביטוי עגום, אך מדויק, לנכונותם של המחוקקים לרמוס את זכויות האדם.

נאדיה אבו אל-ג'מל וילדיה. הצילום באדיבות המשפחה.

ב-22.7.15 אישר בג"ץ למדינה לגרש את נאדיה אבו אל-ג'מל ושלושת ילדיה הקטנים מביתם שבמזרח ירושלים, במסגרת צעדי הענישה נגד משפחת אבו אל-ג'מל על הפיגוע שביצע אב המשפחה בבית הכנסת בהר נוף. השופטים, שדחו את העתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט בשם אבו אל-ג'מל וילדיה, קיבלו החלטה זו למרות שהיו מודעים היטב לסכנה שהילדים יאבדו בשל כך את ביטוח הבריאות המגיע להם על פי חוק. גירוש המשפחה לא היה מתאפשר לולא יצרו ממשלות ישראל השונות – באישור שופטי בג"ץ – מציאות בלתי אפשרית בירושלים, שכפתה על אבו אל-ג'מל לחיות כזרה בבית שהקימה עם בעלה. זאת, למרות שבית הוריה נמצא במרחק קטן משם, ובעבר הלא רחוק – לפני שישראל כבשה וסיפחה את השטח –שני האזורים נחשבו חלק מכפר אחד.

צילום: שרון עזרן, בצלם

מאבקם של תושבי סוסיא מתחיל בכרוניקה ארוכת שנים של נישול. הנה העובדות.

גן משחקים בח'ירבת סוסיא. ברקע - מבנים בהתנחלות סוסיא. . צילום: שרון עזרן

בשבועות האחרונים ביקרו חברי ההנהלה והצוות של בצלם בכפר ח'ירבת סוסיא, כדי לפגוש את התושבים, שאחד מהם, נאסר נוואג'עה, הוא תחקירן הארגון באזור דרום הר חברון. ביום שישי האחרון הגיעו גם מאות פעילים להפגנת הזדהות עם תושבי הכפר. בכל רגע עלול המינהל האזרחי להרוס את בתי התושבים, שיוותרו ללא קורת גג בתנאי המדבר הקשים, לאחר שבג"ץ איפשר את ההריסה עוד לפני הדיון בעתירת התושבים. כך פועלות הרשויות הישראליות כדי לאפשר השתלטות על אדמות נוספות ולגרש קהילות פלסטיניות משטחי C. סיפוח פורמלי? בפועל, הסיפוח והנישול כבר כאן. עזרו לנו לעצור את הגירוש. שרון עזרן והלן ינובסקי צילמו את התמונות.

נציגי הכפר סוסיא דרשו הבוקר במכתב למנהל האזרחי להקפיא את כל ההריסות המתוכננות לימים הקרובים בכפר, זאת, לאחר שנודע שהיקף ההרס שמבקשת המדינה לזרוע בכפר גדול בהרבה ממה שהוערך, וכולל כמעט חצי מהמבנים בו. אם ייהרסו המבנים, לא תהיה לתושבים דרך לשרוד בשטח בתנאי החום והקור הקיצוניים, כך שמדובר בפועל בגירוש התושבים מאדמתם.

מדו"ח חדש שבצלם מפרסם היום עולה כי עבור נאשמים פלסטינים מעצר עד תום ההליכים הוא הכלל, ולא החריג, וזהו הגורם העיקרי לכך שרוב ההליכים מסתיימים בעסקאות טיעון, ולשיעור ההרשעות העצום. בתי המשפט הצבאיים מתנהלים לכאורה כבתי משפט לכל דבר: ישנם תובע וסנגור; ישנם סדרי דין, חוקים ונהלים; ישנם שופטים הכותבים החלטות ופסקי דין בשפה משפטית מנומקת. ואולם, מאחורי החזות המהוגנת מתנהל אחד ממנגנוני הכיבוש הפוגעניים ביותר. כללי המשפט הישראלי, שהוחלו לכאורה על בתי המשפט הצבאיים, רוקנו למעשה מתוכן והם משמשים בעיקר להלבנת תדמיתה של מערכת המשפט הצבאית.

לפני שנה בדיוק החלו ההפצצות על עזה. עבור מאות אלפי בני אדם ברצועה הסיוט של הקיץ שעבר הפך למציאות מתמשכת. בעזה יש היום כ-100 אלף עקורים מחוסרי בית שמתגוררים אצל קרובי משפחה, באוהלים, בבתים שכורים או בתוך חורבות ביתם. במהלך הקיץ שעבר נהרסו כליל או חלקית קרוב ל-20 אלף בתים ומאות אלפי תושבי עזה גרים ב-150,000 יחידות דיור שניזוקו. להלן ספורם של שישה מהם.

יחיא אל-עאמודי בבית החולים הדסה עין כרם, 21.5.15. הצילום באדיבות המשפחה.

ב-21.5.15 איבד יחיא אל-עאמודי, בן 10, את עינו מפגיעת כדור ספוג שחור שירה עליו שוטר, תחמושת שהמשטרה החלה להשתמש בה בשנה האחרונה ושפגיעתה עלולה להיות קשה. כדורי ספוג הם אמצעי מדויק וכאשר משתמשים בהם על-פי ההוראות הם אינם אמורים להסב נזק חמור. אולם, האגודה לזכויות האזרח תיעדה ירי חוזר ונשנה בניגוד להוראות שממנו נפצעו אנשים שלא היו מעורבים בעימותים ובמקרה אחד ירי שממנו נהרג נער בן 15. הימנעות מנקיטת צעדים נגד השוטרים המפרים את החוק יוצרת מצב של היעדר דין וחשבון, שבו הפגיעה הקטלנית הבאה היא רק עניין של זמן.

מוחמד עלי-כוסבה בן ה-17. התמונה באדיבות המשפחה.

מתחקיר בצלם עולה כי מוחמד עלי-כוסבה השליך על כלי הרכב של מח"ט בנימין אבן, שניפצה את השמשה הקדמית, ואז נמלט מהמקום עם נערים אחרים. המח"ט וחייל נוסף רדפו רגלית אחרי הנערים, ואז ירה המח"ט בעלי-כוסבה ממרחק של כעשרה מטרים. עלי כוסבה נפגע משני קליעים בגבו ואחד בפניו. התחקיר מעלה כי לחיילים לא נשקפה בעת הירי סכנת חיים וכי הם הפקירו את עלי-כוסבה הפצוע והסתלקו מהמקום. הגיבוי הגורף שלו זכה מעשה ההרג מעביר לחיילים בשטח מסר לפיו מותר ואפילו רצוי לירות כדי להרוג מיידה אבנים פלסטיני, גם אם הוא נמלט ואיננו מהווה עוד סכנה.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.