לילדים שנהרגו בעזה יש שמות. בחדשות לא אומרים אותם. קול ישראל סירב לשדר אותם גם בתשלום. אלה שמותיהם:

  • קאסם ג'בר עדוואן כווארע
    , 12
    |
  • אחמד נאאיל מהדי
    , 15
    |
  • באסם סאלם כווארע
    , 10
    |
  • עבדאללה מוחמד כווארע
    , 12
    |
  • חוסיין יוסף כווארע
    , 13
    |
  • מוחמד עלי כווארע
    , 13
    |
  • סיראג' איאד עבד אל-עאל
    , 8
    |
  • מוחמד ח'לף נוואסרה
    , 2
    |
  • ספאא מלכה
    , 6
    |
  • אסיל אל-מסרי
    , 15
    |
  • נידאל ח'לף עווד נוואסרה
    , 4
    |
  • מוחמד איאד סאלם עריף
    , 10
    |
  • מרים עטייה אל-ערג'א
    , 10
    |
  • מוחמד איבראהים פאאיק אל-מסרי
    , 14
    |
  • מוחמד מוסטפא מלכה
    , 2
    |
  • מוסא מוחמד טאהר אל-אסטל
    , 15
    |
  • אמיר איאד סאלם עריף
    , 11
    |
  • עבד א-רחמאן בסאם ח'טאב
    , 5
    |
  • עבדאללה רמדאן אבו ר'זאל
    , 5
    |
  • פאטמה מחמוד אל-חאג'
    , 14
    |
  • יאסמין מוחמד אל-מטווק
    , 4
    |
  • סאהר אבו נאמוס
    , 4
    |
  • מנאר מאג'ד אל-בטש
    , 13
    |
  • אמאל בהאא אל-בטש
    , 2
    |
  • אנס עלאא סובחי אל-בטש
    , 10
    |
  • קוסאי עיסאם אל-בטש
    , 12
    |
  • חוסאם איבראהים א-נג'אר
    , 14
    |
  • סארה עומר שיח' אל-עיד
    , 9
    |
  • זכריא עאהד סובחי בכר
    , 10
    |
  • עאהד עטאף עאהד בכר
    , 9
    |
  • איבראהים רמדאן אבו דקה
    , 10
    |
  • מוחמד ראמז עיזאת בכר
    , 11
    |
  • איסמאעיל מוחמד סובחי בכר
    , 9
    |
  • ראאיד מוחמד ת'ארי
    , 4
    |
  • אוסאמה מחמוד אל-אסטל
    , 6
    |
  • יאסמין מחמוד אל-אסטל
    , 4
    |
  • מוחמד איבראהים אנטיז
    , 13
    |
  • מוחמד סאלם אנטיז
    , 3
    |
  • רהף ח'ליל חמאדה א-ג'בור
    , 4
    |
  • פארס ג'ומעה א-תראבין, 3 חודשים
    |
  • ג'יהאד עיסאם מרזוק שחייבר
    , 10
    |
  • אפנאן ויסאם מרזוק שחייבר
    , 7
    |
  • ויסאם עיסאם מרזוק שחייבר
    , 8
    |
  • יאמן ריאד אל-חמידי
    , 4
    |
  • רזק אחמד אל-חאיכ
    , 2
    |
  • סמיח נעים אבו ג'ראד
    , 1
    |
  • אמג'ד סאלם ח'מיס שעת
    , 15
    |
  • הניה עבד א-רחמאן אבו ג'ראד
    , 3
    |
  • מוחמד נעים מוחמד מסלם
    , 15
    |
  • מוסא עבד א-רחמאן אבו ג'ראד, 8 חודשים
    |
  • סמר מוסא אבו ג'ראד
    , 15
    |
  • ולאא נעים מוחמד מסלם
    , 14
    |
  • אחמד נעים מוחמד מסלם
    , 11
    |
  • סיהאם מוחמד איבראהים זוערוב
    , 11
    |
  • וסים רדא מוסטפא סאלחייה
    , 15
    |
  • מוחמד זיאד סאלח א-רחל
    , 5
    |
  • נר'ם מחמוד עבד אל-חמיד א-זווידי
    , 2
    |
  • רואאיה מחמוד עבד אל-חמיד א-זווידי
    , 5
    |
  • עומר ג'מיל סובחי חמודה
    , 10
    |
  • איבראהים ג'מאל כמאל נסר
    , 13
    |
  • חוסאם חוסאם אבו קיינס
    , 7
    |
  • מוחמד אשרף רפיק עיאד
    , 3
    |
  • מוחמד ראמי פתחי עיאד
    , 3
    |
  • מרווה סולימאן אחמד א-סרסאווי
    , 12
    |
  • אומאמה אוסאמה ח'ליל אל-חיה
    , 8
    |
  • אחמד תוופיק אחמד אבו ג'אמע
    , 8
    |
  • אימאן ח'ליל עבד עמאר
    , 9
    |
  • רינאת תייסיר אחמד אבו ג'אמע
    , 2
    |
  • תוופיק תוופיק אחמד אבו ג'אמע
    , 4
    |
  • דימה עבדאללה סלים
    , 3
    |
  • היבה אכרם סאלח א-שאער
    , 15
    |
  • סולימאן אחמד אבו ג'אמע
    , 14
    |
  • כינאן חסן אכרם אל-חלאק
    , 6
    |
  • חמזה אוסאמה ח'ליל אל-חיה
    , 4
    |
  • מוחמד איימן א-שאער
    , 5
    |
  • ר'אדה סובחי סעדי עיאד
    , 13
    |
  • רהף אכרם איסמאעיל אבו ג'ומעה
    , 4
    |
  • רזאן תוופיק אחמד אבו ג'אמע
    , 14
    |
  • עבד א-רחמאן אכרם א-סכאפי
    , 12
    |
  • אחמד סופיאן א-ג'מאל
    , 9
    |
  • פאדי דיאב חסן איסלים
    , 10
    |
  • איבראהים ח'ליל עבד עמאר
    , 12
    |
  • איוב תייסיר אחמד אבו ג'אמע
    , 10
    |
  • תאלא אכרם אל-עטווי
    , 10
    |
  • ח'ליל אוסאמה ח'ליל אל-חיה
    , 5
    |
  • מוחמד האני מוחמד אל-חלאק
    , 2
    |
  • מרח שאכר א-ג'מאל
    , 10
    |
  • עאסם ח'ליל עבד עמאר
    , 4
    |
  • עבדאללה יוסף דראג'י
    , 2
    |
  • איה תוופיק אחמד אבו ג'אמע
    , 12
    |
  • ריאן תייסיר אחמד אבו ג'מאע
    , 5
    |
  • שעבאן ג'מיל זיאדה
    , 12
    |
  • סאג'י חסן אכרם אל-חלאק
    , 4
    |
  • דינא עומר עבדאללה עזיז
    , 5
    |
  • היבה חאמד א-שיח' ח'ליל
    , 14
    |
  • למיאא איאד אל-קסאס
    , 11
    |
  • ר'ידאא סיאם
    , 7
    |
  • מוסטפא סיאם
    , 9
    |
  • איסראא אל-קסאס
    , 7
    |
  • ביתול בסאם אחמד אבו ג'אמע
    , 4
    |
  • סאג'דה יאסר אחמד אבו ג'אמע
    , 7
    |
  • אחמד איימן סיאם
    , 15
    |
  • רים איבראהים דיב אל-כילאני
    , 12
    |
  • סיראג' יאסר אחמד אבו ג'אמע
    , 4
    |
  • ארווא אל-קסאס
    , 4
    |
  • נור יאסר אחמד אבו ג'מאע
    , 2
    |
  • ביסאן בסאם אחמד אבו ג'אמע, 6 חודשים
    |
  • דלאל סיאם
    |
  • סווסן איבראהים דיב אל-כילאני
    , 11
    |
  • היפאא תוופיק אחמד אבו ג'מאע
    , 9
    |
  • יאסין איבראהים דיב אל-כילאני
    , 9
    |
  • יאסר איבראהים דיב אל-כילאני
    , 8
    |
  • מוחמד איאד אל-קסאס
    , 4
    |
  • מיסאא תוופיק אחמד אבו ג'מאע
    , 7
    |
  • פאטמה תייסיר אחמד אבו ג'אמע
    , 12
    |
  • איסלאם אל-קסאס
    , 15
    |
  • אליאס איבראהים דיב אל-כילאני
    , 4
    |
  • סמר אל-קסאס
    , 3
    |
  • נוג'וד תייסיר אחמד אבו ג'מאע, 4 חודשים
    |
  • בדר סיאם
    , 4
    |
  • נסמה איאד אל-קסאס
    , 10
    |
  • ג'וודת תוופיק אחמד אבו ג'אמע
    , 13
    |
  • סוהילא בסאם אחמד אבו ג'אמע
    , 3
    |

בהפצצות בעזה נהרגו עד כה יותר מ-500 בני אדם, בהם יותר ממאה ועשרים ילדים. התקשורת נמנעת באופן עקבי מדיווח על ההרוגים הפלסטינים בעזה, מלבד פרסום מספרם. אבל בני אדם הם לא נתון סטטיסטי. בחדשות לא מדווחים, אז כדי לנסות ובכל זאת לתת לילדים שמות, פנינו לקול ישראל כדי לפרסם בתשלום תשדירים ברדיו, בהם מוקראים שמות הילדים, מעטים מהרבים שנהרגו. קול ישראל מסרב להשמיע את התשדירים בנימוק שהקראת שמות ילדים פלסטינים שנהרגו בעזה היא "שנויה במחלוקת" פוליטית. התקשורת מועלת בחובתה ומסתירה מהציבור את התמונה המלאה, אבל אנחנו כבר חיים בעידן בו כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לעזור ולספר את האמת, למרות ההשתקה. לילדים בעזה יש שמות. עזרו לנו לפרוץ את חומות ההשתקה.

איש כוח חילוץ ברצועת עזה על רקע בית שהופצץ ב-10.7.14. צילום: אחמד זקות, רויטרס.

על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-21.7.14 בשעה 20:00*, נהרגו ברצועת עזה ובישראל לפחות 505 פלסטינים. בין ההרוגים: 140 קטינים וקטינות (אחד מהקטינים השתתף בלחימה), 56 נשים מתחת לגיל 60, 28 קשישים וקשישות בגיל 60 ומעלה. מהתחקיר הראשוני עולה כי 102 מההרוגים השתתפו בלחימה.

בתקופה זו נהרגו בישראל שני אזרחים ישראלים, ו-27 חיילים נהרגו בישראל וברצועת עזה.

תושבי אשקלון רצים לתפוס מחסה בזמן אזעקה. צילום: בז רטנר, רויטרס

מיליוני אזרחים ישראלים, רבים מהם ילדים, חיים כבר יותר משבועיים תחת אימת הרקטות ועבור מאות אלפי תושבים בדרום ישראל, שגרה איומה זו היא מצב מתמשך. המתקפות הבלתי פוסקות שיבשו את חייהם, שללו מהם את הזכות לחיות בביטחון ופגעו ביכולתם להתפרנס. כל יציאה שלהם לעבודה, ללימודים או לבילוי מלווה בתחושת סכנה וחלקם אף החליטו להעתיק את מקום מושבם מחשש שהם או בני משפחתם ייפגעו.
את התמונות שלפניכם צילמו דודו גרינשפן מבאר שבע, צלמי אקטיבסטילס וצלמי רויטרס.

הילדים פחדו מאוד ורצו שנעבור לבתי הספר כי חשבו ששם יותר בטוח. הבן שלי, מוחמד, בן 18, בכה ואמר לי "את רוצה שנמות, כפי שעשית עם מטר". הבן שלי מטר, היה בן 17 כשנהרג במלחמה של 2009 ("מבצע עופרת יצוקה"), יחד עם בן דוד שלו מוחמד, שהיה בן 12. הם נהרגו בזמן שניסינו לברוח מההפצצות ביחד עם קרובי משפחה שנפצעו. אחת מהם, ר'אדה אבו חלימה, מתה מפצעיה אחרי שלושה חודשים. כשהוא אמר את זה פרצתי בבכי. בני מטר נהרג מול העיניים שלי ואחרי שאיבדתי אותו הייתי במצב קשה ולא תפקדתי במשך כמה זמן. אני ובעלי וההורים שלי התלבטנו עד שעות הבוקר והחלטנו לעזוב.

חילוץ גופות מבית בח'אן יונס שנפגע בהפצצה. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס, 21.7.14

אתמול, 20.7.2014, בסביבות 19:00, הופצץ ביתה משפחת אבו ג'אמע בשכונת בני סוהילא, צפונית מזרחית לח'אן יונס. בבית גרו אם המשפחה, פאטמה אבו ג'אמע ארבעת בניה, נשותיהם וילדיהם, שהסבו בעת ההפצצה לסעודת שבירת צום הרמדאן. מתחקיר ראשוני של בצלם עולה כי היעד להתקפה היה ככל הנראה אחמד סולימאן סהמוד, פעיל הזרוע הצבאית של חמאס שהגיע לבקר את אחד מבני המשפחה. כל מי ששהה בבית אותה שעה נפגע בהפצצה: 25 מבני משפחת אבו ג'אמע נהרגו וכן אחמד סהמוד. שאר הנוכחים נפצעו. גופות רבות נלכדו תחת ההריסות וחולצו רק הבוקר. ככל שידוע לבצלם בשלב זה, לפני ההפצצה לא נמסרה התרעה ולא נורה טיל אזהרה. בצלם ממשיך לתחקר את האירוע.

בית בח'אן יונס שנפגע בהפצצה. צילום: פינבר אוריילי, רויטרס, 17.7.14

הזוועה בעזה מגיעה לממדים שאי אפשר לשאת: ישראל מפציצה בתים על יושביהם, משפחות שלמות נקברות תחת ההריסות, רחובות נחרבים. עד עתה, מאות נהרגו ורק ביממה האחרונה נוספו לרשימות עשרות הרוגים, רבים מהם נשים וילדים. חמאס אינו מתיימר לפעול בהתאם לכללי הלחימה. ישראל כן מתיימרת, אך מטילה על חמאס את האחריות לתוצאות מעשיה. אבל מעשיו הלא חוקיים של צד אחד אינם יכולים להצדיק מעשים לא חוקיים של הצד השני. כל צד נושא באחריות לתוצאות מעשיו. נוכח המציאות המחרידה בעזה, אי אפשר עוד לקבל את השימוש הציני שעושה ישראל במונחים משפטיים כמו "מידתיות", "אבחנה" ו"חובת זהירות", שהפכו בידיה לכלי שנועד להצדיק את המוות ואת ההרס שהיא זורעת ברצועה.

הפצצה ברצועת עזה. צילום: אחמד זקות, רויטרס, 21 ביולי 2014

10 ארגונים דורשים מהיועמ"ש להנחות את הממשלה להימנע מהפרת דיני הלחימה, ולפעול לבחינת מדיניות התקיפה והוראות הפתיחה באש. הארגונים דורשים לברר אם היועמ"ש קיים ביקורת על הייעוץ המשפטי שסיפקה הפרקליטות הצבאית במסגרת "צוק איתן", וקוראים לו לפעול להקמת מנגנון חקירה חיצוני, עצמאי ואפקטיבי לבחינת החלטות הדרג המדיני והפיקודי כנדרש על פי הדין הבינלאומי וכפי שעולה גם מפסיקות בג"ץ.במכתב מצוינים כמה מקרים של פגיעות קשות באזרחים. בשכונת שוג'אעיה, חושפים הנתונים שנאספו תמונה קשה של הרג עשרות פלסטינים, מתוכם לפחות 17 ילדים ו- 14 נשים, באופן שמעלה חשש כבד בנוגע לחוקיות הפעולה, ובפרט להפרתם של עקרונות יסוד בדיני הלחימה, ובראשם עקרון ההבחנה בין לוחמים לאזרחים. הארגונים עומדים על כך שיש להימנע מפעולות שאינן מאפשרות הבחנה בין לוחמים לאזרחים, ויש למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחים.

תמונה: אתר הסהר האדם הפלסטיני

בעקבות מידע שהתקבל הלילה קוראים הארגונים לאפשר פינוי פצועים, תנועת אמבולנסים והתפנות של אזרחים. כחלק ממסקנות עופרת יצוקה התחייב הצבא לקיים את חובתו ולהכין מנגנון תיאום שיאפשר פינוי פצועים ותנועת אמבולנסים בתוך פרק זמן סביר. ממקרי אמש התברר כי מנגנון זה, גם אם קיים על הנייר, הרי שאינו יעיל דיו. לנוכח זאת אנו קוראים לפעול מיידית להסדרת מנגנון לפינוי פצועים בשטח הרצועה.אנו קוראים להבטיח את עבודת צוותי ההצלה ברצועת עזה ולאפשר להם לבצע את תפקידם מבלי שתשקף להם סכנה. זאת על מנת להבטיח כי ישמר עקרון קדושת החיים וכדי להימנע מעיכוב בפינוי הפצועים – עיכוב אשר עלול להיות קריטי ולגרום לקורבנות נוספים.

בניינים שהופצצו בעיר עזה, 19.7.14. צילום: סוהייב סאלם, רוייטרס

"בסביבות 5:30 התעוררתי משני פיצוצים חזקים. כל הבית רעד. קירות קרסו. הייתה היסטריה גדולה בבית. הגיעו שכנים והתחלנו להפוך את ההריסות ולחפש את כולם. היה ברור מההתחלה שהנזק הגדול היה בחדר של הנשים. החדר היה חשוך ומלא עשן.  מצאנו את אחותי, רוויידה. היא נפגעה קשה מרסיסים גדולים, אבל הייתה עדיין בחיים. הוצאנו אותה מתחת להריסות. אחד מהצינורות התומכים של הגג של היה נעוץ לה במותן. הוצאנו אותו מהגוף שלה. הרמנו אותה והוצאנו אותה מהבית לרחוב. אחר כך מצאנו גם את אימא שלי. היא הייתה מכוסה בדם ושכבה בפינת החדר נאנקת מכאבים. היה לה קשה לנשום, אבל הפציעה שלה נראתה פחות קשה. אחותי חנאן נפצעה קשה בבטן ובחזה. היא עדיין נשמה. גם אחי, מרוואן נפגע. השכנים עזרו לנו להוציא את הנפגעים מחוץ לבית. "

אזרחים פלסטינים מוצאים מקלט בבית ספר, 13.07.14. צילום: מוחמד סבאח, בצלם

"לשונות האש של הטיל הראשון הגיעו לתוך הבתים שלנו מעוצמת הפיצוץ. זה הכניס אותנו לאווירה של פאניקה ובעתה, במיוחד בקרב נשים וילדים קטנים וקשישים. לא כל המשפחות באזור התפנו בבת אחת. עשינו את זה בשלבים. ראיתי את הנכדים הקטנים או הילדים של השכנים וקרובי משפחה מתים מפחד, וראיתי את ההלם בעיניים שלהם. הם רועדים מפחד. אתה שומע ילדים קטנים צועקים מדי פעם: מטוס, מטוס. נאלצנו להתפנות ולהשאיר את כל מה שיש לנו. לקחנו איתנו בגדים להחלפה, מסמכים אישיים, כסף ותכשיטים. כל היתר, רהיטים, כלים, ציוד ועוד - השארנו בבית וזה כאב לנו מאוד. יצאנו מהר אחרי שיחת האזהרה האחרונה היום בבוקר כי מאוד פחדנו מהפצצה."

סאהר אבו נאמוס. צילום: המשפחה

"בסביבות 17:00 התפילה הסתיימה והאימאם התחיל לקרוא קריאות לזכר ההרוג. התעכבתי עוד כמה דקות במסגד והתכוונתי לצאת החוצה לתחילת מסע הלוויה. כשעמדתי לצאת שמעתי שני פיצוצים חזקים, מאוד קרובים למסגד. יצאתי החוצה. כל האזור היה מלא אבק. כשהאבק התחיל להתפזר ראיתי את אשתי רצה ברחוב. רצתי אליה מהר, ואז ראיתי אותה מרימה בידיים שלה ילד וצועקת. התקרבתי אליה. הילד בידיים שלה היה סאהר. הוא היה מת."

"אני כל הזמן חושבת על הילדים שלי ועל מה שיכול לקרות להם. כל הזמן מסתכלת על הפינות השונות בבית ומחפשת חדר אחד בטוח, אבל לא מוצאת. לכל החדרים יש חלונות גדולים שמשקיפים על הרחוב חוץ מאשר המטבח, שנמצא במרכז הבית. לכן החלטנו לישון במטבח. הבן שלי דיאא התעקש לישון במיטה שלו, אבל כששמע את ההפצצות הוא רץ מהר למטבח, וגרר איתו את המזרון והשמיכה שלו כדי לישון יחד אתנו. לא היה מקום במטבח לשים עוד מזרון אז הוא ישן בין האחים שלו. ישנו צמודים אחד לשני, כשהצלחנו בכלל להירדם כי ההפצצות לא מפסיקות בכלל, לא ביום ולא בלילה."

כפר בלתי מוכר בנגב - אילוסטרציה. צילום: Neukoln, ויקיפדיה

"בכפר שלנו אין אזעקה, אבל אנחנו שומעים את האזעקה מעומר. למרות שהכפר הוכר כבר לפני כמה שנים, אין פה שום אמצעי מיגון, אין ממ"דים ואין מקלט. גרים פה יותר מ-2,000 תושבים. הגגות של הבתים שלנו עשויים מפח, אז כשיש אזעקה אנחנו יוצאים מהבית ומשתטחים על האדמה בחוץ כי יותר בטוח בחוץ מאשר בתוך הבית. אם יפול טיל על הבית, הוא ייהרס לגמרי וזה מאוד מסוכן."

פלסטיני נושא כיסא גלגלים דרך הריסות המעון לבעלי מוגבלויות שהופצץ, 12.7.14 (צילום: מוחמד סאלם, רויטרס)

"השעה הייתה בסביבות 4:30 בבוקר. פתאום היה רעש חזק של פיצוץ. הכל רעד והקירות התמוטטו. המעון היה מלא אבק ועשן. לקח לי כמה דקות להתאושש ולצאת מההלם ולהבין מה קרה. האבק והעשן קצת נעלמו והיה אפשר לראות. המעון היה הרוס כולו. חפצים שבורים היו מפוזרים בכל מקום. בדקתי את עצמי וגיליתי שנפגעתי בראש, בבטן וברגליים. לידי ראיתי את שתי החברות שלי, עולא וסוהא. הן שכבו על הרצפה ולא זזו. המצב שלהן היה נורא. הבנתי מיד שהן נהרגו. הטיל פגע בגג וחדר דרך הקומה העליונה לקומה של המעון. אחרי כמה דקות, הגיע אמבולנס ופינה אותי לבית חולים. בזמן שפינו אותי ראיתי שעוד שניים מהחוסים נפצעו וגם המטפלת שלנו, סלווא, שנפגעה מכוויות."

"המוות הפך לחלק בלתי נפרד מכל רגע ביום ובלילה. אתה אף פעם לא יודע מתי המוות יפתיע אותך, מתי תפרוץ מלחמה מתחילה ואיך היא תגמר..אני מעמידה פנים שאני חזקה.. כדי שהילדים שלי לא יפחדו, במיוחד כשהם שומעים את הטילים וההפצצות. אני מספרת להם כי שקורה במקום רחוק .. הם כל הזמן שואלים למה מפציצים בתים של אנשים, ומה אנשים אלה עשו והאם זה כואב להם"

"כשאני הולכת לעבודה אני מסיעה חברה, כי היא מפחדת לנהוג. אני קצת יותר אמיצה, אבל אנחנו כל הזמן בהיכון:  לצאת עכשיו או לא עכשיו. מחליטים ויוצאים ועל החיים ועל המוות ואם יש לי אופציה אני טסה במהירות, כשהמחשבה בכל רגע היא איפה אוכל לעצור אם זה תופס אותי בדרך. הפחד לצאת מהבית הוא גדול. העיר היא עיר רפאים, ויוצאים לקנות רק מה שחייבים וזהו זה. חוץ מזה אני בבית."

ד"ר באסמן אל-עשי, מנהל בית החולים אל-ואפא ושניים מהחולים. צילום: אן פק, אקטיבסטילס, 15.7.14

בבית החולים מאושפזים 17 חולים מגיל 14 ועד 95, הסובלים מרמות שיתוק שונות. דרישת הצבא לפינוי בית החולים אינה חוקית: בית החולים אינו יכול להיות מטרה צבאית ולכן אסור לצבא לפגוע בו במכוון, גם לאחר שפונה. מהמידע שבידי בצלם עולה כי הדרישה לפינויו נעשתה כחלק מהדרישה הגורפת לפינוי השכונה כולה. זאת, תוך התעלמות בוטה מכך שפינוי בית חולים המשמש כמוסד שיקומי הוא משימה מורכבת ומסכנת חיים: אין מוסד שיקומי נוסף באזור זה שניתן היה להעביר אליו את המאושפזים, החייבים תנאים מיוחדים שלא ניתן לייצר יש מאין. גם בנסיבות רגילות, העברת המאושפזים בבית החולים היא סבוכה ומסוכנת, ובתנאים השוררים כיום ברצועה מדובר בסכנת חיים של ממש.

בסאם חטאב, אביו של עבד א-רחמן בן ה-5. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם. 13.7.14

אח שלי, מוחמד, הקדים אותי. הוא סיפר לי אחר כך שהוא נכנס לדירה שלו ומצא את הבן שלי עבד א-רחמאן בחדר השינה שלו. עבד א-רחמן היה שרוע על הרצפה. הרגליים שלו נקטעו מתחת לברכיים והיו לו פגיעות מרסיסים בכל הגוף ובפנים שלו. כשהגעתי לדלת של הדירה של מוחמד, ראיתי אותו עומד בכניסה. הוא נשא על הידיים שלו ילד פגוע קשה. לקחתי ממנו את הילד, בלי להבין שזה הבן שלי. רק כשירדתי במדרגות והסתכלתי על הפנים שלו, הבנתי שזה עבד א-רחמן. הוא היה מת. הייתי המום. צעקתי "הבן שלי מת!".

ילד ממשפחת אל-בטש בהלוויית בני המשפחה. צילום: מוחמד סאלם, רויטרס, 13.7.14

בסביבות השעה 22:30 שמעתי שני פיצוצים חזקים שהרעידו את כל האזור. לא היה קודם שום ירי התראה כמו שעשו במקרים אחרים. הפיצוץ היה קרוב מאוד לבית שלי. זכוכיות בבית התנפצו ועשן סמיך כיסה את האזור... אחרי שווידאתי שבני המשפחה שלי בסדר... יצאתי לרחוב. הבית של מאג'ד סובחי אל-בטש היה כולו ערימה של הריסות... התחלנו לפנות את הנפגעים... מהר מאוד הבנו שכנראה כל מי שהיה בבית נהרג... הריגה של משפחות שלמות זה מעשה עוול גדול מאוד. זה בלתי נתפס, והשכל לא מעכל את זה עד עכשיו.

פאיזה אל-לוח. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 15.7.14

"אני מאוד דואגת לבעלי. לפני זמן קצר דיברתי איתו, והוא אמר לי שהמצב נעשה גרוע יותר. ביקשתי ממנו לעזוב את הבית, אבל הוא אמר לי שהמצב מאוד מסוכן, ואם הוא יצא לא יגיע בחיים. אני לא יודעת מה יקרה לו. הבית שלנו הופצץ כבר במלחמת 2009 ("עופרת יצוקה"). גם אז עזבנו את הבית ומצאנו מחסה בבית ספר. כשחזרנו מצאנו ערימה של הריסות, ולא נשאר שום דבר שאפשר היה להשתמש בו. אני ובעלי והילדים שלנו בנינו חדר מאולתר מלוחות פח ועץ וגרנו ככה שלוש וחצי שנים, כולנו בחדר אחד. רק לפני שנה סיימנו לבנות מחדש קומה אחת של הבית ועברנו לגור בו. לא האמנתי שיש לי בית, עם קירות, חלונות, דלתות, מטבח ושירותים ומקלחת. אבל השמחה זו היתה קצרה, כי שוב פינו אותנו מהבתים שלנו, ונאלצנו לברוח ולחזור לשבת על כיסאות של תלמידים, כיסאות שמסמלים את העקירה שלנו, כיסאות של סבל וכאב. "

אתי לוי. צילום עצמי

"בזמן המבצע אני נשארת כל היום וכל הלילה עם ארבעת הילדים שלי בבית. כשיש אזעקה אנחנו יוצאים לחדר המדרגות. אנחנו שומעים ורואים יירוטים ופגיעות קרוב מאוד אלינו, וכל פיצוץ מרעיד את כל הבניין. הילדים מפחדים לישון בחדרים שלהם ומתעקשים להשאר איתי בלילה ביחד בסלון."

גופת אחד ההרוגים בהפצצת בית משפחת חמד מוכנסת לבית המשפחה, לקראת מסע הלוויה. צילום: מוחמד סבאח, 9.7.14

נכון לאתמול, ה-14.7.14 בשעות הערב, נהרגו בהפצצות על רצועת עזה על-פי התחקיר הראשוני של בצלם לפחות 172 פלסטינים, בהם 34 קטינים וקטינות (8 מהם מתחת לגיל 6), 20 נשים (עד גיל 60), ו-10 קשישים וקשישות.

תחקירני השטח שלנו בעזה עובדים ימים ולילות כדי לתעד את האירועים. התחקירנים בגדה מסייעים בגביית עדויות טלפוניות וצוות המשרד עוסק בעיבוד ואימות המידע ומנסה לשקף לכם את הפגיעה הבלתי נתפסת בזכויות האדם.

התמונות צולמו על-ידי תחקירני השטח שלנו בעזה, בין היתר בבית משפחת כווארע, שבו נהרגו שמונה בני אדם בהם שישה קטינים, ובבית משפחת חמד שבו נהרגו ששה בני משפחה, בהם קטינה אחת.

חיפוש גופות בחולות למחרת ההפצצה. צילום: פארס אכרם, 10.7.14

"ישבנו יחד וצפינו במחצית הראשונה של המשחק. שתינו קפה ותה והאווירה הייתה רגועה. לא שמענו מטוסים באזור. פתאום היה פיצוץ גדול. כשהבנתי מה קורה, מצאתי את עצמי קבור תחת העפר והחול. נחנקתי מהחול שחסם לי את הנשימה. הצלחתי להרים את הראש מתחת לחול. לא הצלחתי לזוז מהמקום והתחלתי לזעוק לעזרה. היה חושך אבל הצלחתי לראות שבית הקפה נחרב. הוא פשוט נעלם ובמקומו נשאר בור גדול ועמוק. האנשים שהיו בתוכו נקברו תחת החול."

פגיעת רקטה בבית בשדרות, 3.7.14. צילום: אמיר כהן, רויטרס

"ביום חמישי, 3.7.14, לפני שבועיים, בשעה שמונה וחצי בבוקר, רקטה פגעה בבית של השכן שלי. באותו יום הבית שימש כמשפחתון בתורנות. יש פה כמה משפחות שחולקות את הטיפול בילדים שלהן, לפי תור. כל אחת אחראית ליום אחר בשבוע, בסך הכל חמישה ילדים. אחרי התראת "צבע אדום" שמענו את הפיצוץ ואני ואשתי רצנו החוצה. נכנסו לבית השכן ולחדר הביטחון, שם היו הילדים, כדי להוציא אותם. אני ואשתי החזקנו ילד אחד בכל יד ויצאנו. הילד החמישי היה עם המטפלת. הרקטה פגעה בקיר הבית ונתקעה בו, אבל למזלנו הרב היא לא התפוצצה, ולכן הנזק היה קטן יחסית. למדתי מניסיון העבר לא לתת לילדים לראות את הנזק שגרמו הרקטות, כי זה יכול להיות טראומטי, אז חיכיתי עם הילדים בתוך הבית עד שהחבלנים פינו את הרקטה שהייתה תקועה בקיר לפני שיצאנו".

מבנה שנפגע מרקטה בדרום ישראל. צילום: רונן זבולון, רויטרס, 9.7.14

מיליוני אזרחים ישראלים, רבים מהם ילדים, חיים מזה כמעט שבוע תחת אימת הרקטות ועבור מאות אלפי תושבים בדרום ישראל, שגרה איומה זו היא מצב מתמשך. המתקפות הבלתי פוסקות שיבשו את חייהם, שללו מהם את הזכות לחיות בבטחון ופגעו ביכולתם להתפרנס. כל יציאה שלהם לעבודה, ללימודים או לבילוי מלווה בתחושת סכנה וחלקם אף החליטו להעתיק את מקום מושבם מחשש שהם או בני משפחתם ייפגעו.

אישה מתאבלת על הרג קרובי משפחתה ממשפחת אל-חאג'. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס, 10.7.14

"הגענו לבית שהופצץ...לא נשאר ממנו כמעט כלום. כולו נהרס. על הכביש היו פזורים חלקי גופות. ליד בית משפחת אל-חאג' עמד בית של משפחת שכשכ. הבית נהרס גם הוא, אבל הפגיעה לא הייתה ישירה. בני המשפחה כוסו בהריסות, אבל יצאו משם בחיים. התחלנו לחפש ניצולים בבית משפחת אל-חאג'. המראה היה נורא ולא חשבתי שנוכל להציל מישהו מתחת ההריסות. הוצאנו משם רק חלקי גופות... אחרי שעתיים בערך הפסקנו את פעולות החיפוש. הבנו שאין תקווה למצוא ניצולים חיים. "

בית שנפגע בהפצצה ברצועת עזה. צילום: מוחמד סאלם, רויטרס, 13.7.14

מתחקיר ראשוני של בצלם עולה כי מתחילת המבצע ועד לפנות בוקר היו עשרה אירועים שבהם נהרגו פלסטינים בתקיפות של הצבא על בתי מגורים, ונהרגו בהם 52 פלסטינים, כולל 19 קטינים ו-12 נשים. הצבא טוען כי די בכך שאדם מעורב בפעילות צבאית כדי להפוך את ביתו למטרה צבאית לגיטימית, בלי שיהיה כל צורך להוכיח קשר בין פעילות זו לבין הבית שבו הוא ומשפחתו גרים. פרשנות זו מופרכת ובלתי חוקית. החוק נועד להגן על אזרחים והפרתו מביאה – ולא במקרה – לתוצאות קטלניות. שום שפה מכובסת בדבר "תקיפות כירורגיות" של "תשתית מבצעית" לא תוכל להסתיר את העובדות: תקיפות לא חוקיות של בתים, המהוות הריסת בתים עונשית באמצעות הפצצה מהאוויר, על תוצאותיהן המחרידות בחיי אדם.

אבל בבית משפחת חמד. צילום: מוחמד סבאח, בצלם, 9.7.14

מוחמד חמד, בן 75, מספר על הרג ני משפחתו "אחרי שלוש דקות בערך שמעתי פיצוץ חזק. לקחתי את כנאן ויצאתי איתו לרחוב. היה הרבה עשן ואבק. הלכתי על שברי זכוכיות. השארתי את רכאן עם אנשים ברחוב וחזרתי לחצר לבדוק מה קרה עם המשפחה שלי. מצאתי גופות מכוסות בדם עם בגדים קרועים על האדמה. הכל היה מלא רסיסים ודם. הגיעו כמה שכנים עם פנסים. כשהם האירו מסביב הייתי בהלם – ראיתי את הגופות של שלושת הבנים שלי, עבד אל-חאפז, מהדי ואיבראהים ושל אשתי והנכדה דינא וסוהא אשתו של עבד אל-חאפז. הנכדים שלי רכאן ונור נפצעו קל."

בית משפחת כווארע שהופצץ בח'אן-יונס. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 8.7.14.

מאז תחילת מבצע "צוק איתן" דווח בהודעות דובר צה"ל ובאמצעי התקשורת על תקיפה מכוונת של 11 בתים של בכירים בארגונים פלסטיניים חמושים. עד כה תיעד בצלם מקרה אחד שבו נהרגו אזרחים בבית בעת שהופצץ במסגרת מדיניות זו. בתקיפה, של בית משפחת כווארע בח'אן-יונס, נהרגו שמונה בני אדם, שישה מהם ילדים, ו-28 בני אדם נפצעו. בתים אלו אינם מטרות צבאיות לגיטימיות, ותקיפתם מהווה הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי. על אחת כמה וכמה, כאשר כתוצאה מתקיפת בתים אלו, נהרגים אזרחים לא מעורבים.

בית שהופצץ ברצועת עזה. צילום: איבראהים אבו מוסטפא, רויטרס, 8.7.14

אתמול (8.7.14) לפנות בוקר הכריז הצבא על מבצע "צוק איתן" ברצועת עזה. החל מהלילה ביצע הצבא הפצצות רציפות ברחבי רצועת עזה ותקף על פי דיווחי דובר צה"ל, כמאה מטרות, בהן גם בתים של פעילי חמאס בכירים. כמו כן דווח כי עד לשעות אחר הצהריים שיגרו ארגונים פלסטינים חמושים כ-50 רקטות ופצצות מרגמה מהרצועה לדרום ישראל. מבדיקה ראשונית של בצלם נהרגו היום ברצועה כעשרה בני אדם, שבעה מהם, רובם קטינים, בהפצצת ביתו של עודה אל-כווארע, ככל הנראה פעיל חמאס. בצלם שב ותובע מכל הצדדים המעורבים בלחימה לנקוט את כל הצעדים האפשריים כדי להגן על אזרחים מפני השלכותיה. דיני הלחימה מחייבים את כל הצדדים לעשות כל שביכולתם כדי למנוע פגיעה באזרחים. התקפות מכוונות על אזרחים אסורות מכל וכל.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.