מתוך תיעוד הווידיאו. צילום: ת'רווה עיד, פרויקט המצלמות של בצלם

ב-16.3.17 הגיעו מתנחלים לבית ספר בבורין הסמוך לכביש 60, הטרידו את התלמידים, יידו לעברם אבנים ואחד מהם אף ירה באוויר. חיילים שהגיעו למקום לא עצרו איש מהם ואפילו לא הרחיקו אותם מבית הספר, ותחת זאת טענו התלמידים הם שיידו אבנים על הכביש. התנהלותם מדגימה פעם נוספת כיצד מתפקד הצבא בגדה כמשרת כמעט בלעדי של המתנחלים. לא רק שהחיילים אינם פועלים להגנת הפלסטינים, הם אף משמשים כדוברי המתנחלים. בנוסף ממחיש האירוע שוב את היחס השונה ליידוי אבנים: כשמיידה האבן הוא פלסטיני – מדובר בסכנה מיידית המצדיקה שימוש באמצעים קטלניים. ואולם כשהתוקף הוא מתנחל, ואפילו אם הוא יורה – מן הסתם יש לכך הצדקה וניתן להשקיף על האירוע מהצד.

קרוואנים בבדו אל-באבא על רקע העיירה אל-עיזרייה. צילום: עאמר עארורי, בצלם, 9.8.15

ב-19.04.17 הגיעו כוחות המנהל האזרחי לקהילת בדו אל-באבא הסמוכה לאל-עיזרייה, מצפון-מזרח לירושלים. הכוחות הרסו קרוואן ששטחו 45 מ"ר, ואשר התקבל כתרומה מארגון סיוע ושימש למגורי משפחה בת שבע נפשות, בהן שני קטינים, שביתה הקודם נהרס על-ידי הרשויות ב-26.1.17. קהילת בדו אל-באבא מונה כ-350 נפשות, כמחציתן קטינים. היא שוכנת בשטח שהוגדר על-ידי הרשויות הישראליות כמתחם E1, שבו מתכננת ישראל להרחיב את ההתנחלות מעלה אדומים כדי ליצור רצף בנוי בינה לבין ירושלים. פעולת ההריסה האחרונה בקהילה הייתה בתאריך 26.01.2017, אז הרסו את אוהלי המגורים של שלוש משפחות ושתי מכלאות צאן.

מכונת דפוס בבית הדפוס אבו ח'לדון לאחר החיפוש. צילום: עבד אל-כרים סעדי, בצלם, 1.3.17.

במארס 2017 נכנסו חיילים לשני בתי דפוס בטול-כרם בטענה שהם מספקים שירותים לארגונים "בלתי חוקיים". הפשיטות, שבמהלכן לא נעצר איש, בוצעו באישון לילה ובמהלכן הסבו החיילים נזקים חמורים לציוד והפסדים כבדים לבעלים. פעולות אלה הן ביטוי נוסף למידה שבה ה"שליטה" הפלסטינית, אפילו באזורי A, ריקה מתוכן וכפופה לחלוטין להחלטות ישראליות. החוק הצבאי מתיר לחיילים להיכנס לכל בית או עסק פלסטיני מבלי להציג צו או לנמק את מעשיהם. הצבא מנצל סמכות זו באופן שרירותי ופעמים רבות מותיר מאחוריו חורבן. זהו אחד מהביטויים השגרתיים ביותר – והעמוקים ביותר – של עוצמת השליטה הישראלית בחיי כל פלסטיני בגדה.

תפקיד העוזר/ת האדמיניסטרטיבי/ת כולל: ניהול רשימות תפוצה, מענה לפונים, עבודה מול מחלקת הנהלת חשבונות, כולל הפקת נתונים כספיים והכנת דיווחים לגורמים שונים, מתן שירותי משרד וסיוע לאגפים השונים בארגון. העבודה במשרה מלאה, בירושלים.

תפקיד רכז/ת המידע כולל: אימות והצלבה של עדויות אודות הפרות זכויות האדם; איסוף, ריכוז ועיבוד נתונים ומידע ממקורות שונים; ניהול תכתובת עם הרשויות אודות מקרים פרטניים ומדיניות אספקת והנגשת מידע לגורמים שונים. התפקיד הוא בהיקף של משרה מלאה במשרדי בצלם בירושלים.

 הקליקו לפרטים נוספים.

כוחות הביטחון מלווים משפחה המתפנה מהקהילה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 5.4.17.

ב-5.4.17 פינה המנהל האזרחי מבתיהן תשע משפחות מקהילת חי'רבת א-ראס אל-אחמר שבצפון הבקעה, מהשעה 17:00 ועד למחרת בשעה 5:00 לפנות בוקר. 40 בני אדם, בהם כ-15 קטינים, נאלצו להותיר מאחוריהם את צאנם ורכושם, להתרחק ממקום מגוריהם ולבלות את הלילה בחוץ, ללא מחסה. במהלך 2016 פונו משפחות מקהילה זו בעשרה מועדים על-ידי המנהל האזרחי והצבא, באותה תואנה. הפינויים החוזרים ונשנים של קהילות אלה משבשים באורח בלתי נסבל את חיי התושבים, אין להם כל הצדקה והם אינם חוקיים. על ישראל להפסיק לאלתר את הפינויים וכל פעולה אחרת שהיא נוקטת בניסיון לכפות על תושבי הבקעה לעזוב את האזור.

ב-2016 הרגו כוחות הביטחון 101 פלסטינים, בהם 31 קטינים. 90 מהם בגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים), שמונה ברצועת עזה ושלושה בישראל. בהרוגים עשר נשים וקטינה אחת. 75 מההרוגים (74%) נהרגו באירועים שבהם תקפו, ניסו לתקוף או נטען כי ניסו לתקוף אנשי כוחות הביטחון ואזרחים. 17 פלסטינים נוספים (17%) נהרגו במהלך עימותים עם כוחות הביטחון, הפגנות ואירועי יידוי אבנים. הדרגים הבכירים ברשויות השלטון ובצבא הם הנושאים באחריות למקרי מוות אלה – הן בגין אישור מדיניות הפתיחה באש שאפשרה אותם והן בגין מדיניות הטיוח לאחר התרחשותם והעדר דרישה לדין וחשבון.

ניבין בשאראת, מתוך יומן וידיאו.

מבחר סרטים שהופקו על ידי מחלקת הווידיאו של בצלם יוצגו בשני ערבים בפסטיבל הקולנוע "סולידריות 2017" בסינמטק תל אביב. ביום שלישי, 9 במאי, בשעה 19:00, ייערך ערב לציון עשור לפעילות פרויקט המצלמות של בצלם: The Best of the Worst - מבחר סרטונים המשקפים היבטים שונים של הכיבוש, שביוני ימלאו לו 50 שנה. שלושה ימים קודם לכן, ביום שבת, 6 במאי, בשעה 20:30, יוצגו יומני וידיאו של ח'דיג'ה בשאראת וניבין בשאראת, נשים מקהילות פלסטיניות בבקעת הירדן שתיעדו את חייהן ואת חיי משפחותיהן.

במהלך שני העשורים האחרונים יצרה מדינת ישראל מציאות המאפשרת לה להתנער כמעט לחלוטין מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו מידי כוחות הביטחון, על אף שזו חובתה על פי המשפט הבינלאומי. דו"ח חדש של בצלם שמתפרסם הבוקר (רביעי, 8.3) מתחקה אחר המהלך וממחיש את תוצאותיו: בשנים האחרונות ניכרת ירידה דרמטית במספר תביעות הפיצויים שמגישים פלסטינים ומחיר הפגיעה בהם הוזל. מדיניותה זו של ישראל מפגינה את עומק הזלזול בחייהם, בגופם וברכושם של התושבים הפלסטינים.

בצלם משיק היום פרויקט דוקומנטרי אינטראקטיבי חדש, "החומות השקופות של הכיבוש", באמצעותו מוזמן הציבור לסייר בבורקה, פרבר כפרי של רמאללה שנותק ממנה בשל הגבלות שונות שהטילה עליו ישראל. באמצעות סיור וירטואלי המובל על-ידי תושבות ותושבי הכפר המשמשים כמעין מדריכי תיירים, הפרויקט מציג את סיפורו של הכפר וממחיש היבטים שונים בשגרת חייהם של פלסטינים תחת הכיבוש. הפרויקט הופק על-ידי בצלם בשיתוף עם סטודיו פולקלור הקנדי, והוא מבוסס על דו"ח בצלם הנושא את אותו שם.

במלאת 17,898 ימים: רגע לפני שנת החמישים

היום אנו מונים 17,898 ימים, 49 שנים לכיבוש. החוק הבינלאומי מגדיר כיבוש כמצב זמני, אך אחרי כמעט חמישים שנה, לא ניתן עוד להתייחס אל המציאות בשטחים כזמנית ומופרך לדבוק בתקווה שישראל תפעל לשינויה. בפתח השנה החמישים לכיבוש בצלם מפרסם מסמך המציג תמונה עדכנית של המצב בשטחים. העובדות המתוארות בו – ומשמעותן – ידועות. גם משמעותה של עמידה מנגד בחוסר מעש ידועה – המשך המצב הקיים. כיום נדרשת פעולה נחושה שתבטא את הפסקת שיתוף הפעולה בארץ ובעולם עם הכיבוש.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.