ביום שלישי ה-15.8.2017, הגיעו פקידים של עיריית ירושלים בליווי שוטרי משמר הגבול לארבע שכונות במזרח ירושלים על מנת להרוס בתי מגורים ומבנים נוספים בתואנה שנבנו ללא רישיון, בשעה שהעירייה עושה כל שביכולתה למנוע מהתושבים הפלסטינים בנייה כחוק. בשכונת אל-בוסתאן בסילוואן, הרסו הרשויות בית מגורים שבו חיו שמונה אנשים, מתוכם שישה קטינים. כמו כן, הרסו צריף ששימש את בעל הבית כמחסן. בשכונת אל-עיסאוויה הרסו מבנה בן שתי קומות. בשכונת בית חנינא הרסו הרשויות מגרש למכירת מכוניות, ובשכונת ג'בל אל-מוכבר הרסו פנצ'רייה.

המקום בו התרחש הירי במחנה הפליטים ג'נין. צילום עבד אל-כרים סעדי בצלם. 12.7.17.

לפנות בוקר ב-12.7.17, נכנסו כוחות צבא למחנה הפליטים ג'נין כדי לעצור את אחד התושבים. לאחר כניסתם, התפתחו עימותים אלימים במקום. מתחקיר בצלם עולה שכעבור כשעתיים, חיילים ירו ממארב והרגו שני צעירים על אף שלא סיכנו את חיי החיילים. אין זו הפעם הראשונה שהצבא מציב מארב חמוש כדי להתמודד עם מיידי אבנים. גם הפעם, כמו במקרים הקודמים, השימוש בירי קטלני בנסיבות האירוע אינו ניתן להצדקה. העובדה שבעקבות המקרים הקודמים לא ננקטו כל צעדים נגד המעורבים, כולל לא נגד המפקדים שהורו על הצבת המארבים, היא שמאפשרת את המשך יישומה של מדיניות בלתי חוקית זו.

הריסות ביתם של בני משפחת חאמד, סילוואד. צילום: איאד חדאד. בצלם.

ביום חמישי, ה-10.08.17 הרסו כוחות של הצבא את בתיהן של שלוש משפחות ואטמו את ביתה של משפחה נוספת. הבתים השתייכו לתושבי העיירה סילוואד והכפר דיר אבו משעל שבמחוז רמאללה אשר קרוביהם ביצעו פיגועי דריסה וירי בחודשים אפריל ויוני השנה. במעשי ההריסה והאטימה הותירו כוחות הביטחון 18 בני אדם, בהם שבעה קטינים, שלא נחשדו או הואשמו בדבר, ללא קורת גג. הריסת בתים מהווה ענישה קולקטיבית, פסולה מוסרית ואסורה על פי המשפט הבינלאומי. תחקירן בצלם איאד חדאד צילם את חורבות הבתים.

ביום שישי, 21.7.17, נכנסו לשטח בית החולים אל-מקאסד במזרח ירושלים עשרות שוטרים ישראלים כדי לעצור פלסטיני פצוע אנוש. מתחקיר בצלם עולה כי השוטרים החמושים התפזרו במחלקות שונות בחיפוש אחריו. בעת שהרופאים ניסו להעביר אותו מחדר המיון לחדר ניתוח, ניסו שוטרים לחטוף את מיטתו בכוח ודחפו והיכו אנשי צוות רפואי ואנשים אחרים שהגנו עליו. תוך כדי כך הלך הפצוע לעולמו. אין ולא יכולה להיות הצדקה להתנהגות אלימה ומסכנת חיים זו של המשטרה, שלרשותה עמדו חלופות רבות שאינן כוללות פגיעה בצוות הרפואי, במאושפזים ובנורמה האנושית הבסיסית הקובעת שאנשי רפואה ומוסדות שבהם ניתן טיפול רפואי הם מתחמים מוגנים.

בית הספר בקהילת אבו א-נוואר. צילום: עאמר עארורי, בצלם. 10.8.17.

ביום ד', 9.8.17, הגיעו כוחות של המנהל האזרחי ומשמר הגבול לקהילת אבו א-נוואר והחרימו שם לוחות סולאריים וציוד נלווה שנתרם לקהילה על ידי ארגון סיוע הומניטרי לפני כחודש. ישראל מסרבת לחבר לרשת החשמל את הקהילה, השוכנת בין ההתנחלות קידר להתנחלות מעלה אדומים באזור שהוגדר על ידי הרשויות כמתחם 1E. הכוחות החרימו את הציוד, אשר סיפק חשמל לבית הספר, לגני הילדים ולבית ההארחה של הקהילה, למרות צו ביניים האוסר ביצוע הליכי אכיפה עד ליום 16.8.17.

אחד המעברים שהצעירים פתחו בחסימה על הכביש בכובר. צילום, איאד חדאד, בצלם. 6.8.17.

מאז הפיגוע בהתנחלות חלמיש שבו הרג פלסטיני תושב כובר שלושה בני משפחה ופצע בת משפחה נוספת מעניש הצבא את תושבי הכפר כבר כמעט שלושה שבועות. במשך ארבעה ימים הוטל סגר על הכפר, וכוחות נכנסו בלילות לבתים, עצרו תושבים והכו אדם מכות קשות. בנוסף הוגבלה תנועת תושבי יישובים סמוכים. מאז, נכנס הצבא מדי פעם לבתי תושבים בכפר. הבוקר כיתר הצבא את הכפר, חסם שתי כניסות, ביצע מעצרים ונכנס לבתים דבר שהוביל לעימותים. הענישה הקולקטיבית בעקבות פיגועים היא כבר חלק ממדיניות הצבא, המנצל באופן ציני את כוחו כדי להתעמר באזרחים. לפגיעה כזו אין ולא יכולה להיות כל הצדקה – מוסרית או משפטית.

זרועו השבורה של ס.ח. לאחר שנחבשה בבית החולים הדסה הר הצופים, 13.6.17. התמונה באדיבות המשפחה.

ב-13.6.17 הגיעו שוטרי מג"ב לסילוואן שבמזרח ירושלים ודפקו בדלת אחד הבתים. משלא נענו, דרשו את המפתחות מהאח הגר בבית השכן והתפתח ויכוח שבסופו תקפו שוטרי המג"ב את האב והבן, שברו את ידו של האב ועצרו את השניים. מקרה זה ממחיש את הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולים שוטרים להתעמר בתושבי מזרח ירושלים: המשטרה עצרה אב ובנו, בן 15, שחררה את האב אחרי כמה שעות, החזיקה את הנער לילה שלם במעצר ובסופו שלחה אותו למעצר בית בן חמישה ימים בתשלום ערבות של 1,000 ₪. כל זאת, בלי שהייתה כל סיבה לאלימות או למעצר מלכתחילה.

ד.ט. לאחר ששוחרר לביתו. צילום: איאד חדאד, בצלם, 29.3.17

ב-10.3.17 התעמתו צעירים עם אנשי כוחות הביטחון בסילוואד. שוטר מג"ב ירה לעברם כדור ספוג, רדף אחריהם, עצר ליד ד.ט., בן ה-17 שנפגע מהירי ונפל ארצה, וחבט בראשו עם קנה הנשק שלו. הנער איבד את ההכרה ופונה על-ידי כוחות הביטחון להדסה, שם נותח בראשו בשל שבר בגולגולת ודימום מוחי. במהלך אשפוזו בבית החולים הדסה עין כרם, שנמשך 12 יום, הוא נאזק והוריו לא הורשו להתקרב אליו. ככל שהכרוניקה המתוארת לעיל מזעזעת, כך היא גם כלל איננה חריגה וכמוה גם העובדה שאיש לא ייתן את הדין על עוולות אלו, שמבטיחה שמקרים כגון אלו יוסיפו ויתרחשו כל עוד הכיבוש לא יסתיים.

ירי גז מדמיע על מתפללים מיד עם סיום התפילה בוואדי ג׳וז, מזרח ירושלים ביום שישי האחרון. צילום: פאיז אבו רמלה, אקטיבסטילס

ישראל שבה והפגינה במהלך אירועי הימים האחרונים אדישות גורפת לחייהם, לביטחונם, ולזכותם של פלסטינים תושבי מזרח ירושלים לקיים חיי שגרה תקינים. משטרת ישראל התייחסה לתושבים הפלסטינים כאילו הם חיילי אויב ולא אוכלוסייה אזרחית שהיא אמונה על שלומה ועל ביטחונה. התנהלות זו היא חלק ממערך השליטה הישראלית במזרח ירושלים: הרשויות הישראליות רואות בתושבים הפלסטינים אוכלוסייה בלתי רצויה של בני אדם השווים פחות, על כל המשתמע מכך – ובכלל זה השימוש בכוח קטלני. רק שינוי מקיף ומהותי של מערך שליטה זה ושל המציאות הירושלמית יוכל להבטיח את זכויות האדם של כל בני האדם החיים בה.

המאוורר המושבת בבית משפחת אבו חשיש. צילום: ח'אלד אל-עזאייזה, בצלם, 13.7.17

"בעבר השתמשתי בנרות לתאורה בלילה כתחליף לחשמל, אבל הפסקתי לעשות את זה בעקבות משהו שקרה לפני חמש שנים בערך. הילדים שלי, שקמו בחמש בבוקר כדי ללכת לבית הספר, הדליקו נר ושמו אותו על הטלוויזיה, בגלל שהבית היה חשוך. הם יצאו ושכחו את הנר בזמן שאני והבן הקטן שלי, עאדל, עדיין ישנו. התעוררתי בבהלה מריח העשן. הנר נפל והטלוויזיה התחילה לבעור. כל הבית היה מלא עשן שחור. התחלתי לצעוק והערתי את בעלי, שכיבה את האש. מאז הפסקתי להשתמש בנרות בבית. היום אנו משתמשים בסוללות לד. בן דוד שלי נתן לי במתנה סוללה כדי לעזור לנו. אבל עכשיו שעות האספקה של החשמל לא מספיקות אפילו כדי לטעון את הסוללה והתאורה בבית עמומה בגלל שהיא כמעט ריקה."

מתוך תיעוד הווידיאו

מאמצע שנות התשעים מיישם הצבא מדיניות של הפרדה-תוך-אפליה במרכז העיר חברון. במסגרת זו סגר הצבא רחובות ראשיים באזור לתנועת פלסטינים – חלקם לחלוטין ובחלקם הוא מתיר תנועה ברגל בלבד. במאי 2017 החליט הצבא להחמיר עוד יותר את ההגבלות הקיצוניות על תנועת פלסטינים. הפגיעה האנושה בעשרות אלפי פלסטינים, המהווה ענישה קולקטיבית, אינה מאפשרת להם לנהל שגרה סבירה והופכת את חייהם לבלתי נסבלים. כך מקדמת ישראל את הטרנספר השקט והמתמשך של פלסטינים ממרכז העיר.

במהלך שני העשורים האחרונים יצרה מדינת ישראל מציאות המאפשרת לה להתנער כמעט לחלוטין מתשלום פיצויים לפלסטינים שנפגעו מידי כוחות הביטחון, על אף שזו חובתה על פי המשפט הבינלאומי. דו"ח חדש של בצלם שמתפרסם הבוקר (רביעי, 8.3) מתחקה אחר המהלך וממחיש את תוצאותיו: בשנים האחרונות ניכרת ירידה דרמטית במספר תביעות הפיצויים שמגישים פלסטינים ומחיר הפגיעה בהם הוזל. מדיניותה זו של ישראל מפגינה את עומק הזלזול בחייהם, בגופם וברכושם של התושבים הפלסטינים.

בצלם פועל מזה למעלה משני עשורים למען זכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה וכדי להבטיח עתיד שבו יחיו ישראלים ופלסטינים בחירות ובכבוד.