דילוג לתוכן העיקרי

מערכת אכיפת החוק כמנגנון טיוח: הכאתו של שריף אבו חייה

הכאתו של שריף אבו חייה, בן 66, בשדות ח'ירבת אבו פלאח שבמחוז רמאללה, 28.1.09 האירוע בבוקר ה-28.1.09 יצא רועה הצאן שריף אבו חייה לרעות את צאנו במרחק של כשני ק"מ ממקום מגוריו, ח'ירבת אבו...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

מערכת אכיפת החוק כמנגנון טיוח: הכאתו של שריף אבו חייה

הכאתו של שריף אבו חייה, בן 66, בשדות ח'ירבת אבו פלאח שבמחוז רמאללה, 28.1.09

חקירת הכאתו של שריף אבו חייה

האירוע

בבוקר ה-28.1.09 יצא רועה הצאן שריף אבו חייה לרעות את צאנו במרחק של כשני ק"מ ממקום מגוריו, ח'ירבת אבו פלאח. לפתע, הבחין בשישה חיילים שהסתתרו בין הסלעים. החיילים פנו אליו בעברית אולם הוא לא הבין את דבריהם. בעדותו לבצלם מסר כי החיילים התנפלו עליו והפילו אותו לקרקע, בעטו בו, אזקו את ידיו מאחורי גבו וכיסו את פניו כך שלא יכול היה לראות דבר. כשביקש מהחיילים לשחררו, הכו אותו באגרופים ובעיטות. לאחר מכן גררו אותו החיילים, להערכתו מרחק של כשלושים מטר, כשהוא נחבל מאבנים ונדקר מקוצים. לאחר מכן לעגו לו והכו אותו בתורות.

השמועה שחיילים מחזיקים באבו חייה התפשטה בכפר במהרה והתושבים התקבצו בסמוך. כמו כן הגיעו למקום פרמדיקים וצוות צילום של טלוויזיה פלסטיני. התושבים קראו לחיילים לשחרר את אבו חייה אולם חלפו יותר משעתיים עד שלמקום הגיע קצין שהסיר את הכיסוי מפניו של אבו חייה וככל הנראה הורה לחיילים לשחררו. אבו חייה פונה לבית החולים, שם נמצא כי הוא סובל מסדק בעצם של זרוע ימין, חבורות, שריטות ונפיחות בידיים. הוא שוחרר לביתו באותו ערב. בחלוף שבוע, בעת שמסר עדות לתחקירן בצלם, עדיין סבל מכאבים קשים.

 

החקירה

ב-17.2.09 פנה בצלם לפרקליטות לעניינים מבצעיים ודרש כי תיפתח חקירה לבדיקת נסיבות האירוע. בו ביום הועברה התלונה למצ"ח ונפתחה חקירה. תיק החקירה נסגר ב-23.1.12, כמעט שלוש שנים לאחר האירוע. לאחרונה נמסר לבצלם, בעקבות פנייה נוספת, כי תיק החקירה נסגר "בהיעדר ראיות מספקות, ברף הנדרש בפלילים, להוכחת ביצוע עבירה בידי מי מחיילי צה"ל המעורבים".

עדותו של אבו חייה נגבתה ב-10.3.09. בתשובה לשאלות החוקר, הוא אמר כי לא שמע את החיילים לפני שהם תפסו אותו. לדבריו, הוא אכן צעק והשתולל בגלל הכאבים ובגלל שהחיילים אזקו אותו למרות שלא עשה דבר. חוקרי מצ"ח לא גבו עדויות מעדי ראייה אחרים לאירוע, מהצלמים שצילמו את האירוע או מהפרמדיקים שפינו את אבו חייה לבית החולים.

החיילים מסרו בעדויותיהם למצ"ח גרסה כמעט זהה: רועה הצאן חשף את המארב שהציבו. במקרה כזה, הנהלים מחייבים אותם לעכב אותו, לאזוק את ידיו ולכסות את עיניו. כל החיילים טענו שהם עצמם לא הכו את אבו חייה ושאף אחד אחר לא הכה אותו. כולם טענו שהכוח שהופעל היה סביר ובכל מקרה, הוא הופעל רק לאחר שאבו חייה צעק והשתולל ובשל חששם שבעקבות צעקותיו יגיעו תושבי הכפר הסמוך והם ייחשפו. לטענתם, אבו חייה גרם בעצמו לסימני האלימות על גופו והשריטות והדימום משפתו, למשל, נגרמו כתוצאה מכך שהוא השתולל. טענות לפיהן לא הופעלה כלפיו אלימות נשמעו גם מפי חיילים שהודו במפורש כי לא ראו אותו במהלך האירוע משום שעמדו רחוק מהמקום או כי ראו אותו רק במהלך חלק מהאירוע.

אחד החיילים סיפר כי כשתושבי הכפר החלו להתקרב, "התחלתי להרים לו קצת את הידיים האזוקות, ממש טיפה, כדי שישתוק. בהתחלה הוא שתק אז שוב הושבנו אותו כדי שיהיה לו נוח. הוא שוב התחיל לצרוח, שוב הרמתי לו את הידיים". כשהמשיך לצעוק, החזירו אותו למצב שכיבה "כי כשהיה לו נוח הוא פשוט לא הפסיק לצעוק".

כל החיילים והקצינים שנחקרו הצדיקו את עיכובו של אבו חייה ואת התנהגות החיילים בחשש שייחשפו. טענה זו התקבלה על ידי החוקרים כפשוטה, תוך התעלמות בוטה מהעובדה שהחיילים נחשפו זמן קצר לאחר שעיכבו את אבו חייה ומאותו רגע הצדקה זו לא הייתה תקפה עוד.

למרות שאבו חייה נשאל בחקירתו אם יש לו מסמכים רפואיים והבטיח להעבירם לחוקר, ולמרות שהוא חתם על טופס ויתור על סודיות רפואית, רק בחודש אפריל 2009 פנו החוקרים פנו לבצלם, ולא לאבו חייה, כדי לבקש את המסמכים. שבועיים לאחר מכן נסגרה החקירה, עוד בטרם הספיק בצלם להעביר אותם למצ"ח.

בעדותו למצ"ח אמר המ"פ שאירוע כזה מתרחש מדי יומיים אולם זוהי הפעם הראשונה שמוגשת תלונה בעניין. החוקרים לא טרחו לברר נקודה זו, שכן החקירה במקרה זה, כמו חקירות מצ"ח אחרות, לא התייחסה כלל לנהלים שהועברו לחיילים או לתבונה שבעצם הצבת מארב בסמיכות למקום יישוב, לאור יום, באזור בו אנשים רועים את צאנם.

מתיק החקירה עולה כי אין מחלוקת על כך שהאירוע אכן התרחש וכי במשך למעלה משעתיים חיילים כבלו את אבו חייה, בן ה-66, אזקו את ידיו וכיסו את עיניו ואת פיו. זאת למרות שהוא לא עשה דבר ולמרות שבתוך זמן קצר מיקומם של החיילים היה ידוע לתושבי הכפר, שהגיעו למקום. המחלוקת נסבה רק סביב עוצמת הכוח שהפעילו החיילים נגד אבו חייה – מחלוקת שחוקרי מצ"ח כלל לא טרחו ליישב ובמקום זאת הסתפקו בתיאורים הדומים שמסרו להם החיילים.

תיק חקירה זה הועבר לפרקליטות הצבאית שהסתפקה בחקירה הכושלת, קיבלה את דברי החיילים כפשוטם ולאחר כמעט שלוש שנים החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות.

סרטונים אחרונים