דילוג לתוכן העיקרי
שובת הרעב מאהר אל-אח'רס בבית החולים. צילום: אורן זיו (שיחה מקומית)
תפריט
מהשטח
נושאים

נציגי המדינה בבג"ץ: גם אדם גוסס מסכן את הביטחון

מאהר אל-אחרס. התמונה באדיבות המשפחה

כמעט שמונים ימים שמאהר אל-אח'רס, בן 49 ואב לשישה מהכפר סילת א-דהר שבאזור ג'נין, שובת רעב במחאה על צו המעצר המנהלי שהוצא נגדו. הצו הוצא בתחילת חודש אוגוסט ואמור לפוג ב-26.11.20. בשל שביתת הרעב, נמצא אל-אח'רס בימים אלה על סף מוות.

על אף מצבו זה, מתעקשת המדינה להותירו במעצר. בדיון שהתקיים הבוקר בבית המשפט העליון הסכים נציג המדינה רק להתחייב שצו המעצר שלו לא יוארך. השופטים – סולברג, וילנר ומזוז – שלחו מצידם את עורכת דינו, אחלאם חדאד, לברר האם אל-אח'רס יסכים לקבל את הצעת המדינה. אל-אח'רס דחה את ההצעה והודיע שיפסיק בשביתת הרעב רק עם שחרורו.

אל-אח'רס מוחה נגד השימוש באמצעי המעצר המנהלי, שהוא אחד האמצעים הקיצוניים ביותר בהם נוקט משטר הכיבוש. עצירים מנהליים אינם יכולים לדעת מתי יצאו לחופשי שכן אלוף הפיקוד רשאי להאריך את צו המעצר ללא הגבלה, על בסיס ראיות סודיות שלעציר לא ניתנת כל אפשרות להפריכן. במהלך השנים עצרו כוחות הביטחון במעצר מנהלי אלפי פלסטינים, לתקופות שנעו בין כמה חודשים לשנים אחדות. בתקופות מסוימות, במהלך האינתיפאדה השנייה, מערכת הביטחון החזיקה יותר מאלף עצירים מנהליים בו זמנית. נכון לסוף אוגוסט 2020 ישראל מחזיקה 355 פלסטינים במעצר מנהלי, בהם שני קטינים.

הדיון הבוקר לא היה הדיון הראשון בעניינו של אל-אח'רס, שעתר כבר קודם לכן לבג"ץ בעקבות ההתדרדרות במצבו. ב-23.9.20, קבעו השופטים עמית וגרוסקופף (כנגד דעתו החולקת של השופט מינץ) כי "נחה דעתם" שיש הצדקה מלאה למעצרו המנהלי – לאחר דיון במעמד צד אחד ולאחר עיון בחומר החסוי. ואולם, הם הוסיפו שבשל מצבו של אח'רס הוא אינו מהווה עוד סכנה, ולכן "התכלית המניעתית" של המעצר המנהלי חדלה להתקיים. במקום להורות על שחרורו, נתלו השופטים בפתרון הקסם שמצא בית המשפט למענה למצבים כאלה: צו המעצר "מותלה" ואינו מופעל כעת. "התליית" צו מעצר מנהלי אינה הליך המעוגן בחוק אלא פתרון פרשני שהמציאו שופטי בית המשפט העליון כדי לחמוק מהכרעה – ומאחריות – במצבים שבהם עצירים מנהליים שובתים רעב וחייהם בסכנה, אך המדינה מסרבת לשחררם. המשמעות של צעד זה אינה ברורה, ולא בכדי נשמע השופט מזוז מבולבל מהשלכות החלטה קודמת זו במהלך הדיון שהתקיים הבוקר.

פורמלית, מעצר מנהלי כפוף לביקורת שיפוטית. ואולם רק במקרים חריגים ביקורת זו מובילה לפסילת צווי המעצר, שברוב המקרים מאושרים כפי שהם. סירובם של השופטים לבטל צווי מעצר מנהלי אפילו במקרים שבהם העצירים נמצאים על סף מוות, תוך בחירה בפתרון משפטי מתחמק וחסר משמעות – היא קיצונית גם בתוך מציאות חמורה ומתמשכת זו.

אין זה המקרה הראשון שבו עצירים מנהליים שובתים רעב כמחאה על מעצרם, מגיעים לסכנת מוות, המדינה מסרבת לשחררם – ובית המשפט העליון משתף פעולה עם התנהלות מזוויעה זו. בכל המקרים האחרים הסכימו, לבסוף, שובתי הרעב להצעת המדינה, וזו בתורה המשיכה ליישם, ללא הפרעה ובאישור שופטי בג"ץ, את אותם פרקטיקות ונהלים נגדם מחו השובתים. הודעתו של אל-אח'רס כי ימשיך בשביתה עד לשחרורו לא מאפשרת עוד למדינה – ולבית המשפט – להמשיך ולהתחמק מהכרעה. האחריות על שיתרחש מוטלת על כל אלה שיכלו למנוע את המשך ההתדרדרות במצבו של אל-אח'רס, וחלילה את מותו. בכוחם עדיין למנוע זאת.