דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

10 באוקטובר 2019

גזר דין כהמלצה בלבד: ביום שחרורם, ישראל מעבירה אסירים פלסטינים למעצר מנהלי

ישראל משתמשת בשני סוגי הליכים לכליאת פלסטינים תושבי הגדה המערבית: הפלילי והמנהלי. לכאורה מדובר בשני הליכים שונים לחלוטין, ואולם ההבדלים ביניהם דקים יותר משנדמה שכן בשניהם לא מתקיים הליך משפטי אמיתי. ההבדל העיקרי ביניהם הוא שבהליך הפלילי מועד השחרור ידוע מרגע גזר הדין ואילו בהליך המנהלי ניתן להאריך את הצו שוב ושוב. אולם, בחמישה מקרים מהשנתיים האחרונות שתחקר בצלם ביטל הצבא אפילו הבדל זה והעביר אסירים, ביום האחרון של ריצוי עונשם, למעצר מנהלי.

30 ביולי 2018

בלי סיבה ועד להודעה חדשה: מעצרים מנהליים כשגרת חיים

מאות פלסטינים מוחזקים בבתי כלא ישראליים – בישראל ובגדה – מבלי שהואשמו בביצוע עבירה כלשהי, מבלי שהוצגו להם הראיות הקיימות נגדם לכאורה, ומבלי שידעו מתי הם משתחררים. ישראל קוראת לזה "מעצר מנהלי". זוהי אינה תופעה חדשה: מזה עשרות שנים שישראל מחזיקה כך מאות עצורים בכל זמן נתון. הסמכות להורות על מעצר מנהלי היא סמכות קיצונית וגורפת. לכאורה, צווי המעצר נבחנים על-ידי בתי המשפט הצבאיים ועל-ידי בית המשפט העליון. ואולם בתי משפט אלה מספקים רק מראית עין של ביקורת שיפוטית והם מאשרים מעצרים אלה כעניין שבשגרה.

6 באוקטובר 2016

עצירים מנהליים נאלצים לסכן את חייהם כדי לזכות בחירותם

לאחרונה הגיעה ישראל להסכמים עם שלושה פלסטינים ששבתו רעב בשל מעצרם המנהלי. השופטים, האמורים לשמש כגוף מבקר על הליך זה, הנעשה ללא משפט ואינו מוגבל בזמן, משמשים למעשה חותמת גומי. במציאות זו, הדרך היחידה שנותרה לעצירים מנהליים כדי לזכות בחירותם, להתמודד עם חוסר הצדק שבמעצרם ולמנוע את הארכתו החוזרת ונשנית, היא פגיעה בגופם עד סיכון חייהם באמצעות שביתת רעב. העובדה שישראל ממשיכה להחזיק את שובתי הרעב במעצר גם כשהם מאושפזים בבתי החולים על סף מוות, מעידה בבירור על מופרכות הטענה כי המעצר המנהלי נועד למנוע סכנה הנשקפת מהם. על ישראל לחדול לאלתר משימוש במעצרים מנהליים.

7 באוגוסט 2016

14 וחצי שנות מאסר? בעצם 15. נכון לעכשיו.

ב-13.6.16 סיים בילאל כאיד לרצות עונש מאסר של 14 וחצי שנים שגזר עליו בית המשפט הצבאי. בעוד בני משפחתו ממתינים לשובו נמסר להם כי הוא לא ישוחרר אלא יועבר למעצר מנהלי, למשך חצי שנה. מעצר מנהלי מתבסס על "ראיות" חסויות שהעציר אינו יודע מהן ואינו יכול להפריכן והוא אינו מוגבל בזמן. מזה שנים ארוכות ישראל משתמשת באמצעי דרקוני זה באופן גורף, אולם גם במציאות קשה זו, מעצר מנהלי של אדם שבדיוק סיים לרצות עונש מאסר ממושך הוא צעד יוצא דופן בחומרתו. השופטים הצבאיים – שהם חלק בלתי נפרד ממנגנון הכיבוש – אישרו גם במקרה זה את צו המעצר.

28 ביולי 2016

ישראל שבה להחזיק קטינים במעצר ללא משפט

החל מאוקטובר 2015 שבה ישראל להחזיק קטינים פלסטינים במעצר מנהלי, לאחר שנמנעה מכך מאז דצמבר 2011. בסוף חודש אפריל הוחזקו במעצר מנהלי 13 קטינים, המספר הגבוה ביותר מאז אוגוסט 2008. מעצר מנהלי הוא מעצר ללא משפט שבמסגרתו אין לעצור אפשרות להגן על עצמו או אפילו לדעת מהן החשדות נגדו. העצירים גם אינם יכולים לדעת מתי יצאו לחופשי. חידוש השימוש בכלי המעצר המנהלי לקטינים והעלייה במספרם בחודשים האחרונים, כמו גם העלייה המתמשכת במספרם הכולל של האנשים שמחזיקה ישראל במעצר מנהלי, מהווים שימוש פוגעני אף יותר מבעבר באמצעי דרקוני זה.

3 במארס 2016

מגמות בנתוני האסירים בשנת 2015: שיא בכליאתם של פלסטינים

בשלושת החודשים האחרונים של 2015 חלה, לפי נתוני השב"ס, עלייה ניכרת במספר הפלסטינים שישראל מחזיקה במתקני כליאה. מספרי העצירים המנהליים והקטינים והנשים הכלואים הם הגבוהים ביותר מזה שנים. בסוף דצמבר 2015 הוחזקו במתקני כליאה של השב"ס 6,066 פלסטינים שהוגדרו על-ידי ישראל ככלואים "ביטחוניים", המספר הגבוה ביותר מאז סוף יולי 2010. מספר זה כולל 584 עצירים מנהליים - המספר הגבוה ביותר מאז ספטמבר 2008, 422 קטינים - המספר הגבוה ביותר מאז אוגוסט 2008 לפחות - ו-44 נשים - המספר הגבוה ביותר מאז ספטמבר 2009.

18 בפברואר 2016

מנכ״ל בצלם במכתב לראש הממשלה: הורה על שחרורו המידי של שובת הרעב מוחמד אל-קיק

במכתב ששלח היום לראש הממשלה מותח חגי אלעד ביקורת על פסיקתם של שופטי בג״ץ שסירבו לבקשתו של אל-קיק לעבור לבית חולים ברמאללה, בטענה שאם מערכת הביטחון תבקש לעצרו שוב בעתיד, הדבר יהיה כרוך בסיכון חייהם של חיילים. לדברי אלעד "עמדה זו מבטאת שפל חדש של יחס אינסטרומנטלי לבני אדם" והעובדה שבית המשפט קיבל טענה זו מעידה יותר על השופטים, מאשר על סבירותה.

4 בפברואר 2016

שופטי בג"ץ סירבו לבטל את מעצרו המנהלי של שובת הרעב אל-קיק – ולמרות הנסיבות פסקו על "התליה" עמומה; שביתת הרעב – נמשכת

היום החליטו שופטי בג"ץ "להתלות" את צו המעצר המנהלי של מוחמד אל-קיק, השובת רעב כבר 72 יום. להחלטה מעורפלת זו כמעט שאין משמעות. בפועל, אל-קיק יישאר מאושפז בבית חולים בישראל. על-פי פסק הדין, בני משפחתו יוכלו לבקרו "שלא כעצור", אולם אין בדברים אלה כדי לחייב את הגורמים הרשמיים להעניק להם היתרי כניסה לישראל. החוק מחייב לקיים ביקורת שיפוטית על צווי מעצר מנהלי אולם ברוב המקרים השופטים מאשרים את צווי המעצר ונמנעים מלהתערב בשיקול הדעת של מערכת הביטחון. סירובם של השופטים לבטל את צו המעצר של אל-קיק למרות מצבו ובחירתם בפתרון משפטי מתחמק וחסר משמעות – היא קיצונית גם בתוך מציאות זו.

28 בינואר 2016

סכנה לחייו של מוחמד אל-קיק, עיתונאי העצור מנהלית ושובת רעב כבר 65 יום

מוחמד אל-קיק, עיתונאי בן 33, מוחזק במעצר מנהלי מזה יותר מחודש. אל-קיק שובת רעב כבר 65 יום במחאה על מעצרו. לפי הספרות הרפואית, שביתת רעב כה ארוכה מעמידה את חייו של אל-קיק בסכנה. אתמול דן בג"ץ בעתירה שהגיש אל-קיק בדרישה לשחררו. בית המשפט קבע כי הראיות הקיימות נגדו מצדיקות את החזקתו במעצר מנהלי ונמנע מלהכריע לעת עתה בשאלה האם יש לשחררו בשל מצבו הרפואי. נכון לסוף נובמבר 2015 החזיקה ישראל, לפי הנתונים המעודכנים ביותר שהעביר השב"ס לבצלם, 527 פלסטינים במעצר מנהלי, המספר הגבוה ביותר מאז שנת 2009.

30 בדצמבר 2015

הכול חוקי

מאמר דעה מאת יעל שטיין, מנהלת המחקר של בצלם, שפורסם תחילה ב-Ynet: בתגובה לטענות נגד עינויים של החשודים בשריפת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא והריגת שלושה מבני המשפחה, בהם תינוק בן שנה וחצי, הרגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו את חברי סיעתו ואמר: "כל החקירות מתבצעות בהתאם לחוק, בפיקוח היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט". השאלה אינה אם מעשה כלשהו נעשה על פי חוק, שנחקק בדמותו של המחוקק, אלא אם המעשה או המדיניות הם ראויים. היות משהו חוקי אינו מבסס את היותו ראוי: לפעמים היות משהו חוקי מבסס אך ורק את פשיטת הרגל של מנגנוני החקיקה, במקום שבו אקטים נפשעים הפכו לחוקיים.