דילוג לתוכן העיקרי
תמונה מתוך סרטון שצילם מתנדב בצלם, באסל אל-עדרה; מתנחל חמוש מלווה בידי חיילים מאיים על חקלאים פלסטינים בסמוך לא-תוואני, דרום הר חברון, 18.4.20
תפריט
מהשטח
נושאים

מתנחלים מנצלים את משבר הקורונה להשתלטות על קרקעות ברחבי הגדה בגיבוי הצבא; זינוק בתקיפות אלימות בחודש אפריל

רק תקיפת הפלסטינים במצוקי דרגות והצתת מכוניותיהם בידי קבוצת מתנחלים זכתה לסיקור נרחב בתקשורת. אך זו הייתה אחת מבין 8 תקיפות גופניות של פלסטינים במהלך שלושת השבועות הראשונים של חודש אפריל, בהם היה זינוק במספר אירועי אלימות המתנחלים בכל רחבי הגדה.

מאז החל משבר הקורונה, ועל אף הגבלות התנועה, הסגרים ושורת אמצעי הבידוד החברתי מרחיקי הלכת בהם נקטה ישראל, אלימות מתנחלים בשירות המדינה הלכה והתגברה ברחבי הגדה המערבית. בשלושת השבועות הראשונים של אפריל (עד ל-22.4) תיעד בצלם 23 אירועי אלימות מתנחלים; זאת בהמשך לחודש מארס, במהלכו תיעד בצלם 23 אירועים, 11 מהם במחציתו השנייה – לאחר שישראל כבר הטילה הגבלות חמורות על תנועה והתקהלות. לשם השוואה, בחודש ינואר תועדו 11 אירועים, ובחודש פברואר 12. אירועי אלימות אלה כוללים תקיפות גופניות קשות תוך שימוש באלות, גרזנים, שוקרים חשמליים ואבנים וכן שיסוי של כלבים כשחלק מהתוקפים חמושים בנשק חם; נזק שהוסב לרכוש הכולל תקיפת בתים, השחתה והצתה של כלי רכב; וכן השחתה ועקירה של עצים וגידולים חקלאיים אחרים וגניבת צאן.

אירועים אלה התרחשו בכל רחבי הגדה המערבית, אך ישנם מספר מוקדי אלימות בולטים במיוחד: האזור הסמוך לחוות מעון, בדרום הר חברון, שהורחבה לאחרונה; אזור שילה וגוש המאחזים שסביבה, שבטווח הפגיעה של תושביהם נמצאים בין השאר הכפרים אל-מור'ייר, תורמוסעיא, קריות וקוסרה; והאזורים הסמוכים לחלמיש, שאף בסמוך אליה הוקם לאחרונה מאחז חדש. בנוסף, מתנחלים מטרידים באופן יומיומי כמעט רועים פלסטינים בבקעת הירדן, באזור ההתנחלויות רימונים וכוכב השחר ובאזור דרום הר חברון. כמו כן, מתנחלים רועים את עדרי הפרות והצאן שלהם בשדות מעובדים של פלסטינים, בעיקר בבקעת הירדן, גם כן באופן יומיומי. אירועי הטרדה והשחתה שגרתיים אלה אינם כלולים בנתונים שהובאו לעיל.

תקיפת הפלסטינים במצוקי דרגות והצתת מכוניותיהם בידי חבורת מתנחלים שהובאו למקום על-ידי הרשויות ב-13.4 זכתה לסיקור נרחב בתקשורת. אך הייתה זו רק אחת מבין 8 תקיפות גופניות של פלסטינים במהלך שלושת השבועות הראשונים של חודש אפריל. באחת הקשות בהן, ימים ספורים לאחר מכן, ב-16.4, הותקפו עיסא קטאש ואחיו מוסא קטאש ממחנה הפליטים ג'לזון על-ידי מתנחלים כשיצאו עם משפחותיהם לטייל באדמותיהם באזור הכפר ג'יביא. המתנחלים היכו את השניים קשות והם נזקקו לטיפול רפואי. בעיסא קטאש התעללו המתנחלים במשך פרק זמן ארוך וסדקו את רגלו ושברו שתיים משיניו הקדמיות. המתנחלים אף ירקו עליו, ובעקבות כך הוא נשלח לבידוד במתקן של הרשות הפלסטינית מחשש שנדבק בקורונה, ונאסר עליו להתראות עם בני משפחתו בימים שמיד לאחר האירוע הטראומטי שעבר. ב-21.4 הוא שוחרר מהמתקן וכעת הוא מעביר את יתרת תקופת הבידוד בביתו.

כך סיפר עיסא קטאש לתחקירן בצלם איאד חדאד, בעדות שנגבתה ב-18.4 על רגעי האימה שעבר:

בקושי הצלחתי להגן על הראש והפנים שלי מהמכות. חטפתי מכה חזקה בפה והרגשתי שנשברו לי השיניים הקדמיות. התחיל לרדת לי דם שנזל לתוך הפה ועל הפנים. צעקתי וקראתי לעזרה: ״למען השם, מה עשיתי לכם, אין לכם רחמים, אתם הורגים אותי, תרחמו עלי״. אבל אף אחד לא הקשיב לי. בשלב כלשהו התמוטטתי ונגמר לי הכוח לחלוטין, ואז הם קשרו לי את הידיים מאחורי הגב עם חבל. המתנחל החמוש כיוון את הרובה שלו לראש שלי ודרך אותו כאילו הוא מתכוון לירות לי בראש. בשלב הזה התחלתי לחזור שוב ושוב על ה״שהאדה״ – ״אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא נביאו של אללה״. הבנתי שככל הנראה הגיעה השעה שלי למות.

הם המשיכו להכות ולקלל אותי, ואיימו להרוג אותי, ואז הם הקימו אותי על הרגליים. בקושי הייתי מסוגל לעמוד והרגשתי שרגל שמאל שבורה אבל הם הכריחו אותי ללכת. צלעתי והם המשיכו להוליך אותי בין השיבולים והסלעים, בין שיחים וקוצים. מדי פעם נפלתי על הרצפה אבל הם הרימו אותי והמשיכו להוליך אותי כנגד רצוני. הייתי במצב נורא, דיממתי מהפה ובקושי הייתי מסוגל לפקוח את העיניים, שהתחילו להתנפח עם כל צעד נוסף. הגרון שלי היה יבש והרגשתי שאני מת מצמא. הייתי שבור נפשית. זה היה מצב קשה מאוד, רק אללה מסוגל לדמיין זאת. לאורך כל הדרך הם המשיכו לתת לי סטירות ובעיטות ולקלל אותי והם גם ירקו עליי.

עיסא קטאש מפונה לקבלת טיפול רפואי. קרדיט: משפחת קטאש

מרבית מעשי האלימות האחרים בחודש אפריל כללו גירוש אלים של חקלאים ורועים, מניעת גישה לאדמות ופגיעה בגידולים חקלאיים. כך, במהלך חודש זה, שטרם הגיע לקיצו, התגלו כבר מאות עצים שהושחתו בידי מתנחלים: כ-180 עצי זית באדמות הכפרים תורמוסעיא ואל-מור'ייר, כ-30 עצים בקריות, כ-50 בראס כרכר, כ-15 בא-תוואני, וכן מאות עצים ושתילים נוספים באדמות הכפר אל-ח'דר. מאחורי מעשי אלימות אלה עומדת התנהלות אסטרטגית של המתנחלים והרשויות: הרחקתם השיטתית של פלסטינים, לאורך עשרות שנים, מעוד שדה ועוד דונם של אדמה פוריה, מטע או אדמת מרעה והשתלטות עליהם. כך מעבירה המדינה את אמצעי הפרנסה והמחיה של בני עם אחד לידיהם של בני עם אחר. אלימות המתנחלים היא האמצעי המשמש כזרוע מופרטת, לא רשמית, של המדינה, להגשמה הדרגתית של מטרה זו.

בסרטון: תיעוד עצי זית שהושחתו בידי מתנחלים בתורמוסעייא, מחוז רמאללה, 20.4.20

הגיבוי המוחלט שמעניקה המדינה לאלימות זו בא לידי ביטוי בהתנהלות כוחות הביטחון בשטח. חמש משמונה תקיפות הבתים במארס נעשו בנוכחות חיילים, שלא רק אפשרו למתנחלים לעשות ככל העולה על רוחם אלא גם פעלו בעצמם נגד התושבים הפלסטינים שהגיעו כדי להגן על בתיהם ועל משפחותיהם. לפחות בשלושה מהמקרים החיילים ירו לעבר תושבים רימוני גז מדמיע ובמקרים אחרים הם עצרו כמה מהם. בשלושה מקרים, החיילים ליוו את המתנחלים התוקפים או הצטרפו אליהם בתחילת התקיפה. גם במהלך אפריל התרחשו אירועים דומים שבהם חיילים ירו כדורי מתכת מצופים גומי ורימוני גז לעבר התושבים הפלסטינים, כך בשני אירועים ב-6.4 בקוסרא ובא-שויוח'. ואילו לאחר תקיפתם של האחים קטאש בשבוע שעבר החיילים שלידיהם העבירו המתנחלים את עיסא קטאש לא הגישו לו כל טיפול רפואי ואף לא סייעו לו לשוב למשפחתו והפקירו אותו בשדות כשרגלו סדוקה.

מזה שנים ארוכות שישראל מאפשרת למתנחלים, כמדיניות, לתקוף פלסטינים בשטחים ולפגוע ברכושם כמעט ללא הפרעה. במסגרת מדיניות זו, חיילים מגנים על מתנחלים התוקפים פלסטינים, ולעיתים אף משתתפים בפועל בתקיפות; המשטרה מצידה מקפידה שלא לאכוף את החוק על האחראים לפגיעה בפלסטינים. מדיניות זו מיושמת כחלק מתפיסה אסטרטגית של ישראל שנועדה לעודד את נישולם של פלסטינים מאזורים גדלים והולכים בכל רחבי הגדה ולהקל בכך על המדינה להשתלט על אדמות הגדה ועל משאביה. העובדה שמצב דברים זה ממשיך ומחריף בזמן משבר רפואי בינלאומי חסר תקדים רק מוסיפה רובד נוסף של ברוטליות למדיניותה של ישראל.