דיווחים

יותר משלושה חודשים חלפו מאז "מבצע צוק איתן" ולעשרות אלפי משפחות ברצועת עזה אין בית לגור בו. לפי נתונים שפרסם האו"ם בחודש אוקטובר, במהלך "מבצע צוק איתן" נהרסו בתיהן של 20,000 משפחות ובתיהן של 80,000 משפחות נוספות ניזוקו. בעיירה ח'וזאעה השוכנת ממזרח לח'אן-יונס, סמוך לגבול ישראל, נהרסו וניזוקו מאות בתים. משפחת אל-קרה המורחבת גרה עד הקיץ האחרון בבניין בן חמש דירות, שנהרס כולו במהלך הלחימה. היום מתגוררת המשפחה בשני אוהלים שהוקמו בסמוך להריסות.

המדינות החתומות על אמנת ג'נבה הרביעית קראו היום לישראל לכבד את הוראותיה בכל השטח הכבוש, לרבות מזרח ירושלים. לאורך 50 שנות הכיבוש ישראל הפרה בהתמדה ובאורח בוטה את ההוראות, כשהיא ממשיכה ליהנות מהיתרונות שהקנתה לה ההשתייכות ל"מועדון" המדינות החתומות עליה. ההצדקות שהציגה להפרת האמנה נדחו שוב ושוב על ידי טריבונלים ומשפטנים בינלאומיים והיום גם על-ידי ועידת המדינות החתומות על האמנה. החלטת הוועידה היא אמנם צעד הצהרתי שאין לו השלכות משפטיות, אולם היא משקפת לא רק את אי החוקיות של הכיבוש המתמשך ושל הפרות זכויות האדם הנלוות לו, אלא גם את ההתדרדרות המתמשכת במעמדה הבינלאומי של ישראל ככל שנמשכות ההפרות.

מחסום השוטר/באבא א-זאוויה חולש על הדרך הראשית משכונת תל רומיידה לשוק של חברון ולמרכז העיר. סגירת המחסום הייתה צעד של ענישה קולקטיבית והיא פגעה במאות אנשים בגלל מעשיהם של יחידים. המחסום, כמו שאר הגבלות התנועה הקיצוניות שמטיל הצבא על הפלסטינים בחברון, אינו משרת צרכים ביטחוניים ומהווה חלק ממדיניות ההפרדה שאוכף הצבא בעיר. על הצבא להסיר מחסום זה, כמו מחסומים מיותרים אחרים במרכז העיר חברון ולהפסיק את ההתעמרות בתושבי האזור. כל עוד המחסום קיים, מחובתו של הצבא לאפשר מעבר סדיר של תושבים ולהימנע מהענשת ציבור שלם על מעשיהם של יחידים.

״התקשרתי לחבר משותף שלי ושל עלאא ושאלתי אותו, והוא אמר לי שעלאא נהרג בהפגזה על בית החולים. הוא והמשפחה שלו ברחו מהבית כשההפגזה התחילה ומצאו מחסה בבית החולים. אבל הפגזים פגעו בבית החולים ועלאא נפגע מרסיס בבטן ונהרג... אני וחברים שלי בבית הספר יושבים כמעט כל יום ונזכרים בעלאא ובכל מיני דברים שקרו לנו ביחד". יותר משלושה חודשים עברו מאז תום "מבצע צוק איתן״ אבל תושבי הרצועה עדיין חיים עם השלכותיו. עדותו של מועתז היא השלישית בסדרה של קולות מעזה שאנחנו מעלים מדי שבוע. הקליקו לקריאת העדות המלאה.

יום זכויות האדם הבינלאומי שחל היום הוא הזדמנות לסקור את השנה שחלפה באמצעות בלוג הצילום שהשקנו ממש לפני שנה. לאורך השנה אנחנו מפרסמים מפרסמים תחקירים, עדכונים, סרטוני וידיאו ודוחו״ת מעמיקים על היבטים שונים של זכויות האדם בשטחים. בלוג הצילום מאפשר לנו הצצה קצת אחרת לחיים בגדה המערבית ובעזה. התמונות שבחרנו מתוך התצלומים הרבים שהועלו במהלך השנה חושפות את השנה החולפת כפי שהשתקפה בבלוג הצילום.

בשעות האחרונות התמקדה תשומת הלב הציבורית בנסיבות מותו של השר הפלסטיני זיאד אבו עין. אבו עין מת היום, יום זכויות האדם הבינלאומי, לאחר שהשתתף בפעולת מחאה לא אלימה של חקלאים פלסטינים מאזור תורמוסעיא נגד מניעת גישתם לאדמותיהם. נסיבות מותו טרם הובררו, אולם הרקע להפגנה ודרך הטיפול של כוחות הביטחון בפעולות מחאה פלסטיניות מוכרים היטב. בשליחות המדינה, מתנחלים משתלטים בכוח על אדמות פלסטיניות בגדה. בשליחות המדינה, מחאה פלסטינית נגד הגזל מדוכאת על ידי הצבא בכוח – לפעמים בכוח קטלני. ככה נראה יום זכויות האדם הבינלאומי במציאות החיים תחת כיבוש, שבה אסור אפילו למחות על הגזל.

יום זכויות האדם הבינלאומי שחל היום הוא הזדמנות לסקור את השנה שחלפה באמצעות בלוג הצילום שהשקנו ממש לפני שנה. לאורך השנה אנחנו מפרסמים תחקירים, עדכונים, סרטוני וידיאו ודו"חות מעמיקים על היבטים שונים של זכויות האדם בשטחים. בלוג הצילום מאפשר לנו הצצה קצת אחרת לחיים בגדה המערבית ובעזה. התמונות שבחרנו מתוך התצלומים הרבים שהועלו במהלך השנה חושפות את השנה החולפת כפי שהשתקפה בבלוג הצילום.

ביום חמישי, 4.12.14, נסעו שני מתנחלים במכוניתם ליד מחסום ואדי א-נסארה, שנועד לחסום כניסת מכוניות פלסטיניות ל"ציר המתפללים" בחברון. צעיר פלסטיני יידה אבנים לעבר המכונית, ובתגובה יצאו שני המתנחלים ממכוניתם וניסו לרדוף אחריו. כשלא תפסו אותו כילו את חמתם ברכוש הפלסטיני שהיה במקום, כפי שניתן לראות בסרטון שצילמה מתנדבת בצלם. שוטרים וחיילים שהגיעו למקום לא עיכבו את השניים ואפשרו להם לעזוב את המקום ללא הפרעה. התקרית המצולמת היא חלק ממציאות החיים בחברון, שבה חיילים ושוטרים עומדים מנגד כאשר מתנחלים עושים דין לעצמם ופוגעים ברכוש פלסטיני. 

בליל ה-11.11.14 יצאו אחמד חסונה ואחותו להשליך אשפה לאחר מסיבה משפחתית בביתם, בביתוניא שבשטח A. מתחקיר בצלם עולה כי כשחסונה היה בדרכו בחזרה לבית, חיילים שהסתתרו מאחורי פחי האשפה ירו בו כמה כדורים חיים מאחור ופגעו בשתי ירכיו ובמותנו. לאחר מכן החיילים תחקרו את חסונה הפצוע במשך כעשרים דקות ורק אז הגישו לו טיפול רפואי. החיילים החרימו את מכשיר ההקלטה של מצלמת האבטחה של הבניין, במה שנראה כניסיון לטייח חקירה עתידית. לאחר הירי, הכוח עצר פלסטיני אחר, המתגורר בבניין סמוך, ורק לאחר שנלקח מהמקום הותר לאמבולנס הפלסטיני לפנות את חסונה הפצוע.

המראות האחרונים של אנשים שהתקשו למצוא מחסה מהסערה ברצועת עזה הם תזכורת לכך שלמרות ש"מבצע צוק איתן" הסתייים לפני שלושה חודשים, תושבי הרצועה חיים עדיין עם השלכותיו הקשות. עדותו של שאדי ברכה, בן 12, היא השנייה בסדרה של קולות מעזה שתמשיך לעלות בשבועות הקרובים. שאדי איבד את אביו ב"צוק איתן" וחי עכשיו עם אמו ואחיו באוהל על חורבות הבית. הוא מספר: "כבר אין אצלנו שמחה. אמא שלי כל הזמן בוכה.. למשך שעות. קר לי בלילות ואני מפחד מקולות הכלבים ומהרוחות. בנוסף, אין לנו שירותים משלנו.. אנחנו ישנים על הרצפה ולפעמים אני מתעורר מעקיצות או מתחושה שהולכים עלי חרקים או נמלים...״

היום התקיים דיון ראשון בעתירתו של אחמד עווד, שבנו סמיר בן ה-16, נהרג מאש חיילים בסמוך לגדר ההפרדה בכפר בודרוס לפני כמעט שנתיים. בעתירה, שהוגשה בשיתוף עם בצלם, נדרש הפצ"ר להכריע אם יוגש כתב אישום בתיק. השופטים החליטו לצרף כמשיב לעתירה את היועץ המשפטי לממשלה לאחר שהתברר כי החיילים החשודים כבר השתחררו מן הצבא וחוק השיפוט הצבאי אינו חל עליהם. השופט מלצר אמר לנציג המדינה כי "להבא גורמי הפרקליטות ידעו שכשדבר כזה עומד על הפרק, הם צריכים לסיים את כל ההליכים לפני שהחיילים יגיעו לשחרור. יש גם המלצות ועדת טירקל, ואתם לא עומדים בקריטריון. אל תגררו אותי להוצאת צו על תנאי".

בעתירה, שהגיש היום עו"ד מיכאל ספרד בשם המוקד להגנת הפרט ושבעה ארגוני זכויות אדם נוספים, בהם בצלם, נדרש בג"ץ לקבוע כי מדיניות הריסות הבתים כהריסה היא בלתי חוקית. העתירה נתמכת בחוות דעת משפטית, שנכתבה בידי חשובי המומחים הפועלים בישראל בתחומי המשפט הבינלאומי, החוקתי והצבאי. בין היתר קובעת חוות הדעת כי מדיניות זו מהווה הפרה חמורה של המשפט הבינלאומי ההומניטארי, של דיני הכיבוש הבינלאומיים ושל משפט זכויות האדם הבינלאומי, וכן עומדת בסתירה לעקרון היסוד במשפט הישראלי, לפיו אין מענישים אדם בגין מעשים שלא הוא ביצע. בחוות הדעת הדגישו המומחים כי בנסיבות מסויימות עלולה מדיניות הריסת הבתים להוות פשע מלחמה, וכי נקיטה בה עלולה לסכן משפטית את כל המעורבים ביישומה.