דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

קודם יורים, אחר כך שואלים: חיילים ירו באחמד חסונה, שלא היווה כל סכנה ופצעו אותו קשות

בלילה שבין ה-11 ל-12 בנובמבר 2014 התקיים בבית משפחת חסונה בעיירה ביתוניא, הנמצאת בשטח A, אירוע משפחתי. מתחקיר בצלם עולה כי בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר יצאו אחמד חסונה, בן 20 ואחותו נר'ם סקר, בת 35, להשליך את האשפה. לאחר שסקר כבר הסתובבה והחלה לחזור אל הבית, חיילים שהסתתרו מאחורי פחי האשפה ירו כמה כדורים חיים בחסונה, בלי כל אזהרה ובלי כל סיבה. הוא נפגע בשתי ירכיו ובמותנו השמאלית.

לאחר הירי, הגיחו החיילים מאחורי הפחים ובמקום להזעיק אמבולנס ולהעניק לחסונה טיפול רפואי הם החלו לתחקר אותו ודרשו לדעת את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו ופרטים נוספים. רק כעשרים דקות לאחר שירו בו החלו החיילים לטפל בחסונה. במקביל, נכנסו חיילים מהכוח לבית משפחתו של חסונה והחרימו את מכשיר ה-DVR שלה, שבו מוקלטים צילומי מצלמות האבטחה המוצבות סביב הבית. מכיוון שהמכשיר הוחרם על תכולתו, לא ידוע לבצלם האם האירוע תועד במצלמות האבטחה, אולם מהזווית שבה מוצבות המצלמות עולה כי סביר שאחת מהן תיעדה את ההתרחשות במלואה.

השטח המתועד על-ידי מצלמת האבטחה של הבניין. האדם שמאחורי פחי האשפה עומד על-פי ההערכה במקום שבו עמדו החיילים, שם גם נמצאו תרמילי קליעים. האדם שבקדמת התמונה עומד במקום שבו היה חסונה כשנורה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 24.11.14
השטח המתועד על-ידי מצלמת האבטחה של הבניין. האדם שמאחורי פחי האשפה עומד על-פי ההערכה במקום שבו עמדו החיילים, שם גם נמצאו תרמילי קליעים. האדם שבקדמת התמונה עומד במקום שבו היה חסונה כשנורה. צילום: איאד חדאד, בצלם, 24.11.14

לפי רישומי הסהר האדום, החיילים אפשרו לצוות האמבולנס הפלסטיני לפנות את חסונה לבית החוליםרק בשעה 2:28. זאת, כך עולה מהתחקיר, רק לאחר שעצרו ולקחו מהמקום פלסטיני אחר, תושב בית סמוך. מעצרו של אדם זה היה ככל הנראה המטרה שלשמה נכנס הכוח לביתוניא.

חסונה, שאחד הקליעים גרם נזק לאבריו הפנימיים ולעמוד השדרה שלו, נותח ואושפז בבית חולים ברמאללה, שם עלה חשש כי לא יוכל עוד ללכת. ב-14.11.14 הוא הועבר לבית החולים הדסה עין כרם, ונותח שוב להוצאת הקליע שנותר בגופו, בסמוך לעמוד השדרה. לאחר הניתוח העריכו רופאיו בהדסה כי לאחר טיפול ושיקום ממושך ייתכן שיוכל לשוב וללכת. חסונה לא נעצר ולא נחקר בשום שלב לאחר שפונה לבית החולים.

אחמד חסונה במיטתו בבית החולים הדסה. צילום: חסונה חסונה, 19.11.14כך תיאר אחמד חסונה בפני תחקירן בצלם עאמר עארורי את נסיבות פציעתו:

"בסביבות השעה 2:00 לפנות בוקר, אחרי שזרקתי את האשפה לפח שמאחורי הבניין, אני ואחותי התחלנו לחזור לבית. אחותי הלכה קצת לפניי, וכשהיא כבר הייתה בחדר המדרגות, אני עוד הייתי ברחוב. פתאום הרגשתי שמשהו חדר לירכיים שלי מאחורה ושמעתי ירי ודיבורים בעברית. נפלתי עם הגב על הארץ. ראיתי ארבעה חיילים ישראלים יוצאים מאחורי הפח. הם כיוונו אליי קרני לייזר. החיילים עמדו מסביבי בזמן שצעקתי מכאבים. אחד מהם שאל אותי: איך קוראים לך? הוא ביקש את מספר תעודת הזהות שלי. נתתי להם את המספר ואת הפרטים האחרים שהם ביקשו. אחד מהחיילים התחיל לחפש בכיסים שלי. למרות שדיממתי, אף אחד מהחיילים לא טיפל בי ולא ניסה לתת לי עזרה ראשונה. בינתיים הגיעו אבא ואחותי, אבל החיילים לא נתנו להם להתקרב אליי".

נר'ם סקר, אחותו של חסונה, סיפרה לתחקירן בצלם איאד חדאד את שאירע אותו לילה:

"ירדתי עם אחי אחמד להשליך את האשפה. פתאום שמעתי ירי של אש חיה. שמעתי את אחמד צועק מכאב. הוא נפל על המדרכה מול המדרגות. פחדתי מאוד ולא העזתי לחזור ולגשת אליו כי חששתי להיפגע בעצמי, אז רצתי הביתה להזעיק את המשפחה שלי. ברגע הראשון הם היו בהלם. ואז בדיוק הגיעו כמה חיילים לדלת הקדמית ולא נתנו לפתוח אותה. אני ואבא שלי יצאנו דרך הדלת האחורית, שממנה נכנסתי, וראינו את אחמד על המדרכה. סביבו היו יותר משמונה חיילים. הם לא הרשו לנו להתקרב אליו. אחמד נאנק וצעק מכאב ואמר שהוא לא מרגיש את הרגליים וכל מיני דברים כאלה. שמעתי חייל מדבר איתו ושואל אותו: איפה תעודת הזהות, תעודת זהות. החייל חיפש בכיסים של אחמד.

רק אחרי עשרים דקות הגיע רופא צבאי שטיפל באחמד. עשר דקות אחרי זה הגיע אמבולנס פלסטיני של הסהר האדום והחיילים איפשרו לפנות אותו לבית החולים ברמאללה. במקום שבו הוא שכב נשאר כתם דם גדול.

החיילים פשטו על הדירות של קרובי המשפחה שלי שגרים בבניין שלנו, וגרמו נזק לדלתות. הם גם החרימו את מכשיר ה-DVR של מצלמות האבטחה בבניין שלנו. אם המכשיר היה פה הייתם יכולים לראות את האירוע המצולם".

פחי האשפה שמאחוריהם הסתתרו על-פי התחקיר החיילים. האדם בחולצה הצהובה עומד במקום שבו היה חסונה בעת שנפגע. צילום: איאד חדאד, בצלם, 24.11.14
פחי האשפה שמאחוריהם הסתתרו על-פי התחקיר החיילים. האדם בחולצה הצהובה עומד במקום שבו היה חסונה בעת שנפגע. צילום: איאד חדאד, בצלם, 24.11.14. הקליקו על התמונה להגדלה. 

בתגובת דובר צה"ל, שפורסמה במסגרת כתבה על האירוע בעיתון הארץ, נמסר כי "במהלך פעילות מבצעית למעצר פעיל טרור, שביצעה יחידה מיוחדת בביתוניא, זוהה חשוד הבורח מן המבנה בו נמצא היעד למעצר. הכוח ביצע 'נוהל מעצר חשוד' שבסיומו בוצע ירי לעבר פלג גופו התחתון של הנ"ל, שנפצע באורח בינוני. החשוד קיבל טיפול רפואי מיידי מפארמדיק, ולאחריו הוחלט לפנותו באמצעות הסהר האדום. לאחר מספר ימים, עם קבלת עדכון על החמרה במצבו הרפואי, אושרה העברתו להמשך טיפול רפואי בישראל". תיאור זה של האירוע סותר את ממצאי התחקיר של בצלם: ראשית, חסונה לא עשה דבר שיכול היה להפוך אותו ל"חשוד" – הוא לא סיכן איש, הוא לא היה חמוש, ובעת שנורה הוא היה בדרכו אל הבית ובגבו אל החיילים כך שבוודאי שלא יכול היה לאיים עליהם. שנית, חסונה לא ברח – הוא יצא מהבית עם אחותו, השליך את האשפה, הסתובב וחזר לביתו. ושלישית, החיילים לא ביצעו נוהל מעצר חשוד – הם לא קראו לחסונה לעצור ולא ירו באוויר אלא ירו בגופו כשלב ראשון ויחיד.

הודעת דובר צה"ל, שממנה עולה כי החיילים פעלו כנדרש וכמצופה מהם, מתעלמת לחלוטין מהתוצאות הקשות של האירוע: ירי ופציעה של אדם שלא היה חשוד בדבר, לא ניסה כלל לברוח ואפילו לא היה מודע לנוכחותם החיילים שהסתתרו מאחורי פחי האשפה.

האירוע התרחש בתוך שכונת מגורים אזרחית, בלב שטח A, שככלל הצבא לא נוכח בו. בהתחשב בכך, היה על החיילים לדעת, ולפעול על בסיס ידיעה זו, כי במקום ישנם אזרחים המנהלים את חיי השגרה שלהם, ועשויים לצאת מביתם מכל סיבה שהיא גם בשעות הלילה המאוחרות. אולם השתלשלות האירועים מרמזת כי החיילים פעלו תחת ההנחה שכל אדם המסתובב בשכונה באישון לילה הוא בגדר חשוד, גם אם אין כל ראיות לכך. לפעולה ברוח זו אחראים מפקדיהם של החיילים, שנמנעו מלהנחות אותם כנדרש לפני הפעולה ולהבהיר להם כיצד עליהם לפעול בסביבה כזאת.

בצלם פנה לפרקליטות הצבאית ודרש כי תיפתח חקירה פלילית בנוגע לאירוע זה. בפנייתו ציין בצלם כי על החקירה לכלול את הירי בחסונה, את מניעת הטיפול הרפואי בו, את הפגיעה ברכוש המשפחה ואת הניסיון החמור לטייח את חקירת האירוע. כן דרש בצלם כי החקירה תתייחס גם לאחריות הדרג הפיקודי לאירוע זה, כולל בחינת ההוראות וההנחיות שניתנו לחיילים. לבסוף דרש בצלם כי התיעוד המצולם של האירוע יועבר במלואו למצ"ח לאלתר.