"לשונות האש של הטיל הראשון הגיעו לתוך הבתים שלנו מעוצמת הפיצוץ. זה הכניס אותנו לאווירה של פאניקה ובעתה, במיוחד בקרב נשים וילדים קטנים וקשישים. לא כל המשפחות באזור התפנו בבת אחת. עשינו את זה בשלבים. ראיתי את הנכדים הקטנים או הילדים של השכנים וקרובי משפחה מתים מפחד, וראיתי את ההלם בעיניים שלהם. הם רועדים מפחד. אתה שומע ילדים קטנים צועקים מדי פעם: מטוס, מטוס. נאלצנו להתפנות ולהשאיר את כל מה שיש לנו. לקחנו איתנו בגדים להחלפה, מסמכים אישיים, כסף ותכשיטים. כל היתר, רהיטים, כלים, ציוד ועוד - השארנו בבית וזה כאב לנו מאוד. יצאנו מהר אחרי שיחת האזהרה האחרונה היום בבוקר כי מאוד פחדנו מהפצצה."
10 ארגונים דורשים מהיועמ"ש להנחות את הממשלה להימנע מהפרת דיני הלחימה, ולפעול לבחינת מדיניות התקיפה והוראות הפתיחה באש. הארגונים דורשים לברר אם היועמ"ש קיים ביקורת על הייעוץ המשפטי שסיפקה הפרקליטות הצבאית במסגרת "צוק איתן", וקוראים לו לפעול להקמת מנגנון חקירה חיצוני, עצמאי ואפקטיבי לבחינת החלטות הדרג המדיני והפיקודי כנדרש על פי הדין הבינלאומי וכפי שעולה גם מפסיקות בג"ץ.במכתב מצוינים כמה מקרים של פגיעות קשות באזרחים. בשכונת שוג'אעיה, חושפים הנתונים שנאספו תמונה קשה של הרג עשרות פלסטינים, מתוכם לפחות 17 ילדים ו- 14 נשים, באופן שמעלה חשש כבד בנוגע לחוקיות הפעולה, ובפרט להפרתם של עקרונות יסוד בדיני הלחימה, ובראשם עקרון ההבחנה בין לוחמים לאזרחים. הארגונים עומדים על כך שיש להימנע מפעולות שאינן מאפשרות הבחנה בין לוחמים לאזרחים, ויש למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחים.
הזוועה בעזה מגיעה לממדים שאי אפשר לשאת: ישראל מפציצה בתים על יושביהם, משפחות שלמות נקברות תחת ההריסות, רחובות נחרבים. עד עתה, מאות נהרגו ורק ביממה האחרונה נוספו לרשימות עשרות הרוגים, רבים מהם נשים וילדים. חמאס אינו מתיימר לפעול בהתאם לכללי הלחימה. ישראל כן מתיימרת, אך מטילה על חמאס את האחריות לתוצאות מעשיה. אבל מעשיו הלא חוקיים של צד אחד אינם יכולים להצדיק מעשים לא חוקיים של הצד השני. כל צד נושא באחריות לתוצאות מעשיו. נוכח המציאות המחרידה בעזה, אי אפשר עוד לקבל את השימוש הציני שעושה ישראל במונחים משפטיים כמו "מידתיות", "אבחנה" ו"חובת זהירות", שהפכו בידיה לכלי שנועד להצדיק את המוות ואת ההרס שהיא זורעת ברצועה.
אתמול, 20.7.2014, בסביבות 19:00, הופצץ ביתה משפחת אבו ג'אמע בשכונת בני סוהילא, צפונית מזרחית לח'אן יונס. בבית גרו אם המשפחה, פאטמה אבו ג'אמע ארבעת בניה, נשותיהם וילדיהם, שהסבו בעת ההפצצה לסעודת שבירת צום הרמדאן. מתחקיר ראשוני של בצלם עולה כי היעד להתקפה היה ככל הנראה אחמד סולימאן סהמוד, פעיל הזרוע הצבאית של חמאס שהגיע לבקר את אחד מבני המשפחה. כל מי ששהה בבית אותה שעה נפגע בהפצצה: 25 מבני משפחת אבו ג'אמע נהרגו וכן אחמד סהמוד. שאר הנוכחים נפצעו. גופות רבות נלכדו תחת ההריסות וחולצו רק הבוקר. ככל שידוע לבצלם בשלב זה, לפני ההפצצה לא נמסרה התרעה ולא נורה טיל אזהרה. בצלם ממשיך לתחקר את האירוע.
"בכפר שלנו אין אזעקה, אבל אנחנו שומעים את האזעקה מעומר. למרות שהכפר הוכר כבר לפני כמה שנים, אין פה שום אמצעי מיגון, אין ממ"דים ואין מקלט. גרים פה יותר מ-2,000 תושבים. הגגות של הבתים שלנו עשויים מפח, אז כשיש אזעקה אנחנו יוצאים מהבית ומשתטחים על האדמה בחוץ כי יותר בטוח בחוץ מאשר בתוך הבית. אם יפול טיל על הבית, הוא ייהרס לגמרי וזה מאוד מסוכן."
"בסביבות 17:00 התפילה הסתיימה והאימאם התחיל לקרוא קריאות לזכר ההרוג. התעכבתי עוד כמה דקות במסגד והתכוונתי לצאת החוצה לתחילת מסע הלוויה. כשעמדתי לצאת שמעתי שני פיצוצים חזקים, מאוד קרובים למסגד. יצאתי החוצה. כל האזור היה מלא אבק. כשהאבק התחיל להתפזר ראיתי את אשתי רצה ברחוב. רצתי אליה מהר, ואז ראיתי אותה מרימה בידיים שלה ילד וצועקת. התקרבתי אליה. הילד בידיים שלה היה סאהר. הוא היה מת."
"אני כל הזמן חושבת על הילדים שלי ועל מה שיכול לקרות להם. כל הזמן מסתכלת על הפינות השונות בבית ומחפשת חדר אחד בטוח, אבל לא מוצאת. לכל החדרים יש חלונות גדולים שמשקיפים על הרחוב חוץ מאשר המטבח, שנמצא במרכז הבית. לכן החלטנו לישון במטבח. הבן שלי דיאא התעקש לישון במיטה שלו, אבל כששמע את ההפצצות הוא רץ מהר למטבח, וגרר איתו את המזרון והשמיכה שלו כדי לישון יחד אתנו. לא היה מקום במטבח לשים עוד מזרון אז הוא ישן בין האחים שלו. ישנו צמודים אחד לשני, כשהצלחנו בכלל להירדם כי ההפצצות לא מפסיקות בכלל, לא ביום ולא בלילה."
בעקבות מידע שהתקבל הלילה קוראים הארגונים לאפשר פינוי פצועים, תנועת אמבולנסים והתפנות של אזרחים. כחלק ממסקנות עופרת יצוקה התחייב הצבא לקיים את חובתו ולהכין מנגנון תיאום שיאפשר פינוי פצועים ותנועת אמבולנסים בתוך פרק זמן סביר. ממקרי אמש התברר כי מנגנון זה, גם אם קיים על הנייר, הרי שאינו יעיל דיו. לנוכח זאת אנו קוראים לפעול מיידית להסדרת מנגנון לפינוי פצועים בשטח הרצועה.אנו קוראים להבטיח את עבודת צוותי ההצלה ברצועת עזה ולאפשר להם לבצע את תפקידם מבלי שתשקף להם סכנה. זאת על מנת להבטיח כי ישמר עקרון קדושת החיים וכדי להימנע מעיכוב בפינוי הפצועים – עיכוב אשר עלול להיות קריטי ולגרום לקורבנות נוספים.
"השעה הייתה בסביבות 4:30 בבוקר. פתאום היה רעש חזק של פיצוץ. הכל רעד והקירות התמוטטו. המעון היה מלא אבק ועשן. לקח לי כמה דקות להתאושש ולצאת מההלם ולהבין מה קרה. האבק והעשן קצת נעלמו והיה אפשר לראות. המעון היה הרוס כולו. חפצים שבורים היו מפוזרים בכל מקום. בדקתי את עצמי וגיליתי שנפגעתי בראש, בבטן וברגליים. לידי ראיתי את שתי החברות שלי, עולא וסוהא. הן שכבו על הרצפה ולא זזו. המצב שלהן היה נורא. הבנתי מיד שהן נהרגו. הטיל פגע בגג וחדר דרך הקומה העליונה לקומה של המעון. אחרי כמה דקות, הגיע אמבולנס ופינה אותי לבית חולים. בזמן שפינו אותי ראיתי שעוד שניים מהחוסים נפצעו וגם המטפלת שלנו, סלווא, שנפגעה מכוויות."
על-פי המידע הראשוני שבידי בצלם, מאז יום שלישי, ה-8.7.14 לפנות בוקר, אז החלו ההפצצות על עזה במסגרת מבצע "צוק איתן", ועד ל-16.7.14 בשעה 19:00 נהרגו ברצועת עזה לפחות 203פלסטינים. בין ההרוגים: 41 קטינים וקטינות, 21 נשים (מתחת לגיל 60), 14 קשישים וקשישות, מהתחקיר הראשוני עולה כי 48 מההרוגים השתתפו בלחימה. 75 מכלל ההרוגים הפלסטינים נהרגו בהפצצת בתי מגורים, בהם 25 קטינים.
בישראל נהרג בתקופה זו אזרח ישראלי אחד, דרור חנין, בן 37.
"המוות הפך לחלק בלתי נפרד מכל רגע ביום ובלילה. אתה אף פעם לא יודע מתי המוות יפתיע אותך, מתי תפרוץ מלחמה מתחילה ואיך היא תגמר..אני מעמידה פנים שאני חזקה.. כדי שהילדים שלי לא יפחדו, במיוחד כשהם שומעים את הטילים וההפצצות. אני מספרת להם כי שקורה במקום רחוק .. הם כל הזמן שואלים למה מפציצים בתים של אנשים, ומה אנשים אלה עשו והאם זה כואב להם"
"כשאני הולכת לעבודה אני מסיעה חברה, כי היא מפחדת לנהוג. אני קצת יותר אמיצה, אבל אנחנו כל הזמן בהיכון: לצאת עכשיו או לא עכשיו. מחליטים ויוצאים ועל החיים ועל המוות ואם יש לי אופציה אני טסה במהירות, כשהמחשבה בכל רגע היא איפה אוכל לעצור אם זה תופס אותי בדרך. הפחד לצאת מהבית הוא גדול. העיר היא עיר רפאים, ויוצאים לקנות רק מה שחייבים וזהו זה. חוץ מזה אני בבית."
משטר האפרטהייד והכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.
ברצועת עזה פועלת ישראל מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 באופן מתואם ומתוך כוונה ברורה להביא להרס של החברה הפלסטינית ומבצעת ג'נוסייד בתושביה. על רקע מעשיה של ישראל בעזה, הצהרותיהם של מקבלי החלטות ישראלים, והיעדרה של פעולה אפקטיבית מצד הקהילה הבינלאומית, קיימת סכנה ממשית שהמשטר הישראלי ירחיב את הג'נוסייד גם לאזורים נוספים שתחת שליטתו, ובראש ובראשונה לגדה המערבית. בצלם קורא לציבור הישראלי ולקהילה הבינלאומית לפעול בכל האמצעים שמאפשר המשפט הבינלאומי לעצירתו המיידית של הג׳נוסייד הישראלי בפלסטינים.