דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

דיווחים

סינון דיווחים

16 במארס 2020

בחסות הצבא ועבור קומץ מתפללים: פלסטינים נכלאים בבתיהם וסובלים ממפגעי רעש ולכלוך ומפגיעה ברכושם

בעיירות עוורתא ובכיפל חארס שבצפון הגדה נמצאים קברים שיש המזהים כאתרים קדושים ליהדות. אחת לכמה חודשים הצבא חוסם את הכניסות אליהן ואוסר על תושביהן לנוע בתוכן כדי לאפשר כניסת מתפללים יהודים למשך הלילה. מאות המתפללים מקימים רעש רב, מותירים מאחוריהם לעיתים זוהמה ובחלק מהמקרים אף מקללים את התושבים ופוגעים ברכושם. כניסות אלו, והדרך שבה הן מתנהלות, הן ביטוי נוסף ובוטה למדיניות האלימה שמיישמת ישראל ברחבי הגדה המערבית, אשר נותנת עדיפות מוחלטת לאינטרסים של אזרחים יהודים על פני זכויותיהם של נתינים פלסטינים.

12 במארס 2020

עמדת היועמ"ש לפיה אין לבית הדין בהאג סמכות על המצב בשטחים – מנותקת מהמציאות

ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת.

11 במארס 2020

אלימות, חקירה וירי - עוד יום שישי תחת הכיבוש בדיר ניזאם

בצהרי ה-24.1.20 נכנסו חיילים בג'יפ צבאי לכפר דיר ניזאם שמצפון-מערב לרמאללה, התנפלו על נער בן 15 ליד המסגד והכניסו אותו לג'יפ. כשהגיעו למקום בני משפחתו ותושבים אחרים כדי לשחררו, חייל ירה ירי חי באוויר ואז בעובר אורח, ופצע אותו. החיילים הסיעו את הנער לבסיס צבאי שבו נחקר והוחזק עד הערב מבלי שמקום הימצאו נמסר למשפחתו. מבחינת רוב הציבור הישראלי והנהגתו, הצבא ופיקודו, מה שהתרחש בדיר ניזאם הוא חלק משגרה טריוויאלית. עבור בני האדם החיים תחת שליטתנו בדיר ניזאם – זוהי שגרה ברוטאלית מעוררת אימה, המצלקת ופוצעת את הנפש ואת הגוף.

10 במארס 2020

בצלם משיק: בלוג אלימות מתנחלים בשירות המדינה

חסימת כבישים, יידוי אבנים ובקבוקי תבערה על מכוניות ובתים, פלישה לכפרים בחסות החשיכה, הצתת מבנים ושדות, עקירת מטעים, פגיעה ברכוש, תקיפות פיזיות וירי: אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים הפכה כבר מזמן לעניין שבשגרה. האלימות הזו, הקשה והיומיומית, נועדה לדחוק את הפלסטינים מאדמתם ולהבהיר מי לדעתם הריבון בשטח - התנהלות הזוכה לגיבוי מלא מהמדינה. כדי לשקף טוב יותר את תכיפות האירועים וחומרתם, החלטנו להשיק באתר האינטרנט שלנו בלוג חדש, המתעדכן מדי חודש בחודשו, שייתן ביטוי לקולות האנשים החשופים למעשי אלימות אלה.

8 במארס 2020

ואף על פי כן: חמש נשים, חמישה סיפורים על יזמות ותושייה. עזה, 2020

מאות אלפי נשים ונערות מתמודדות ברגע זה עם אבטלה חונקת וחיים קשים מנשוא. לרגל יום האישה הבינלאומי החל השנה, אנחנו מביאות את קולותיהן של חמש מהן, המספרות על דרכן להתמודד עם המציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליהן.

בתמונה: סמר אל-בוע, דבוראית.

27 בפברואר 2020

נהג דחפור צבאי האיץ את נסיעתו והדף סלעים לעבר מפגינים בכפר קדום, 21.2.20

ביום שישי, 21.2.20, התקיימה בכפר קדום ההפגנה השבועית נגד חסימת הכניסה המזרחית לכפר על-ידי הצבא מאז הורחבה ההתנחלות קדומים. דחפור צבאי נסע במהירות במורד הרחוב והדף לעבר המפגינים סלעים שהוצבו על הכביש כדי לחסום את דרכם של החיילים. הסלעים פגעו בעיתונאי ובילד בן עשר והסבו נזק לאמבולנס ולמכונית פרטית. אירוע זה הוא חלק מהדיכוי האלים של ההפגנות בכפר בידי הצבא, אשר תועד על-ידי בצלם לאורך השנים. ככזה יש לראותו כחלק ממדיניות רשמית – ובלתי חוקית – שנועדה להרתיע את התושבים מלהביע מחאה לגיטימית על הפגיעה בזכויותיהם, ובכלל זה להשתתף בהפגנות.

24 בפברואר 2020

לא רואים בעיניים: לפחות 21 משתתפים בהפגנות בעזה איבדו אחת מעיניהם מירי כוחות הביטחון, נער בן 16 התעוור לחלוטין

לפחות 21 מפגינים איבדו את הראייה בעין אחת במהלך השנתיים האחרונות, כשהפגינו ליד גדר המערכת של עזה. נער בן 16 איבד את הראייה בשתי עיניו. הטרגדיה האישית של כל אחד ואחד מהם מצטרפת לסיכום המבהיל של קורבנות ההפגנות: מעל 200 הרוגים, כ-8,000 פצועים מאש חיה, כ-2,400 פצועים מכדורי מתכת מצופים גומי וקרוב ל-3,000 פצועים מפגיעה של רימון גז. השימוש באמצעים לפיזור הפגנות ככלי נשק קטלני – העלול להרוג או לגרום לפציעות קשות – הוא אחד ההיבטים של מדיניות הפתיחה הבלתי חוקית ובלתי מוסרית באש שישראל מיישמת מזה קרוב לשנתיים בהפגנות אלה. להלן סיפוריהם של שלושה פצועים שאיבדו את הראייה באחת מעיניהם.

19 בפברואר 2020

שגרת כיבוש: חיילים עצרו באלימות שני ילדים בני 12 ו-14 אזקו את ידיהם וכיסו את עיניהם

ביום חמישי, 30.1.20, בסביבות השעה 15:30, עצרו חיילים באלימות שני ילדים, בני 12 ו-14 בכפר בית אומר, אזקו את ידיהם, כיסו את עיניהם ולקחו אותם מהמקום. אחד הילדים הוחזק עד הערב והשני עד למחרת בערב. איש לא טרח ליידע את הוריהם על מקום המצאם. התכלית היחידה שמשרתת החזקתם של ילדים כשהם אזוקים ועיניהם מכוסות, לכל פרק זמן שהוא, – אם אפשר בכלל לכנותה "תכלית" – היא השפלה והפחדה. כך גם הותרתם המכוונת של הוריהם בחוסר ודאות. אין מדובר במקרה חריג, אלא בחלק משגרת החיים האלימה שכופה ישראל על הכפר כחלק ממימושו היומיומי והמתמשך של משטר הכיבוש.

12 בפברואר 2020

מסע הייסורים: ביקורי פלסטינים מהגדה המערבית אצל בני משפחותיהם הכלואים בבתי כלא ישראליים

נכון לסוף דצמבר 2019, ישראל מחזיקה במתקני הכליאה שלה לפחות ב-4,544 אסירים ועצירים המוגדרים כ"ביטחוניים". ישראל מטילה הגבלות רבות על ביקורי המשפחות בכלא – ובכלל זה על זהות המבקרים ועל תכיפות הביקורים. ההגבלות מוטלות הן בבתי הכלא שבתוך שטחה הריבוני – שבהם מוחזקים פלסטינים בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי – והן בכלא עופר, שנמצא בגדה אך מעבר לגדר ההפרדה. הביקורים מאורגנים על ידי הצלב האדום הבינלאומי, כשישראל מתנערת מכל מעורבות בכך. כל ביקור בכלא כרוך ביום של מסע מפרך ובקושי פיזי ונפשי – בעיקר עבור בני משפחה מבוגרים וילדים, כפי שעולה מהעדויות המובאות כאן.

9 בפברואר 2020

שגרת כיבוש דצמבר 2019: ארבעה נערים במעצר ממושך ללא משפט

מאז 2015 אין כמעט חודש בו ישראל לא מחזיקה קטינים פלסטינים במעצר מנהלי. בסוף דצמבר 2019 הוחזקו ארבעה קטינים במעצר כזה. מערכת המשפט הצבאית מפרה בדרך קבע את זכויותיהם של קטינים פלסטינים הנעצרים על-ידי הצבא והם מוצאים עצמם מתמודדים עמה לגמרי לבדם, מבלי שאיש יסביר להם מהן זכויותיהם ומה עתיד לקרות להם. כל זאת, תוך יצירת מראית עין של הגנה על זכויותיהם. במעצר מנהלי נוסף על כל אלה חוסר הוודאות באשר למועד השחרור. תחקירני בצלם גבו עדויות משלושה קטינים, ששנים מהם מוחזקים כיום במעצר מנהלי והשלישי שוחרר בתחילת ינואר השנה.