במהלך הפוגרום בחווארה הסבו מתנחלים לעסקים נזקים המוערכים בכ-5 מיליון ש"ח. הצבא העניש את בעלי העסקים והעצים את הנזק כשהורה על סגירתם למשך חמישה ימים

ביום ראשון 26.2.23 בשעות הצהריים, ירה חמוש פלסטיני למוות באחים הלל ויגל יניב, תושבי ההתנחלות הר ברכה, בעת שהמתינו בפקק בכביש העובר בעיירה חווארה. בשעות אחרי הצהריים של אותו יום פלשו מאות מתנחלים, מלווים בחיילים, לכמה שכונות בעיירה חווארה, וכן לכפרים זעתרה, בורין ועסירה אל-קיבלייה וערכו בהם פוגרום.

המתנחלים שרפו כליל מחצבה, נגריה, עסק לשטיפת מכוניות, חנות לתאורה מוצרי חשמל והציתו חמישה מחסנים, שני מגרשי מכוניות ומוסך ושרפו בהם 140 מכוניות. הנזק הכולל שהסבו מתנחלים לעסקים בחווארה מוערך בכ-5 מיליון ש"ח. באותו יום הורה הצבא ל-350 חנויות ובתי עסק לסגור את דלתותיהם ואסר עליהם לפתוח את העסקים למשך חמישה ימים, ובכך העצים את הנזקים.

תחקירני בצלם עבד אל-כרים סעדי וסלמא א-דיבעי גבו עדויות על תקיפת בתי עסק במהלך הפוגרום:

מתנחלים תקפו באבנים אתר נופש ואת דירת בעליו שבקומה השנייה והציתו בית בבנייה ושני כלי רכב. חיילים ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם לעבר הבעלים ובני משפחתו

בסביבות השעה 14:30, מייד אחרי שחמוש פלסטיני ירה למוות באחים יניב, הגיעו עשרות מתנחלים ובעקבותיהם גם כ-15 חיילים למבנה שבקומתו הראשונה ובחצרו פועל מתחם הנופש "פארק קאנטרי חווארה". בקומתו השנייה של המבנה גרים הבעלים, והוא ובני משפחתו היו אותה שעה בחצר. המתנחלים יידו לעברם אבנים וחפצים חדים, ניפצו שני מכלי מים על גג הבית, השליכו חומר כלשהו לתוך בריכת השחייה באמצעות רחפן. כמו כן הם שרפו משאית ומכונית שחנו במגרש שמול הבית, הציתו בית בבנייה בבעלות אותה משפחה הניצב במרחק של כ-500 מטרים מהמקום והשחיתו 14 חבילות של דשא סינטטי שהיו בקומת הקרקע שלו. כשניסו בני המשפחה להדוף את המתנחלים באמצעות יידוי אבנים ירו לעברם החיילים רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם.

כחודשיים קודם לכן, ב-17.12.22, תיעד בצלם תקיפה קודמת של מתנחלים על האתר ועל חניון המכוניות שבה נגרם נזק שהוערך בכ-40,000 ש"ח.

עבדאללה עודה, בן 50 ואב ל-13 בעל אתר הנופש, סיפר בעדותו:

בסביבות השעה 14:30 הייתי עם אשתי וחמישה מהילדים שלנו בחצר אתר הנופש ואז הגיעו עשרות מתנחלים מכיוון ההתנחלות יצהר שבמעלה ההר, במרחק של 700-600 מטרים מאיתנו לכל היותר. סגרנו מייד את השער הראשי. המתנחלים התחילו לזרוק עלינו אבנים וחפצים חדים ואנחנו זרקנו אבנים בחזרה כדי להגן על עצמנו. התקשרתי לעיריית חווארה ולתושבים כדי להזעיק עזרה.

אחרי זמן קצר הגיעו בערך 15 חיילים. בהתחלה חשבתי שהם באו להגן עלינו, אבל הם התחילו לזרוק עלינו רימוני הלם ולירות רימוני גז מדמיע. אחד החיילים צעק עלינו בעברית כשניסינו להתגונן ואמר שהמתנחלים יהודים ולכן אסור לנו לזרוק עליהם אבנים.

המתנחלים המשיכו לתקוף אותנו והטיסו מעל הפארק רחפן שהשליך חומר אדום לתוך בריכת השחייה. הם גם הציתו משאית גרר ומכונית פרטית שעמדו בחניון והאבנים והחפצים החדים שהם זרקו ניקבו חורים בשני מכלי מים מפלסטיק על גג המבנה והמים נזלו מתוכם. המתנחלים גם הציתו בית שאני בונה במרחק של 500 מטרים מהפארק, השחיתו את התקרה בקומת הקרקע ו-14 חבילות של דשא סינטטי ברוחב שני מטרים ובאורך 50 מטרים כל אחת, שהיו שם.

ההתקפה נמשכה יותר משעתיים וכל הזמן הזה אני ובני המשפחה שלי היינו לכודים בפארק וניסינו להגן על עצמנו.

מתנחלים הציתו מגרש למכירת מכוניות ושרפו ארבע מכוניות וציוד אחר

בסביבות השעה 20:00 הגיעו מתנחלים רעולי פנים למגרש למכירת מכוניות בבעלות שני תושבי הכפר ייתמא, שרפו ארבע מכוניות ו-40 צמיגים והסבו נזקים לצנרת מים, מכונת קיטור ושואב אבק לניקוי מכוניות.

מועין נג'אר, בן 41, אב לארבעה, בעל המגרש, סיפר בעדותו:

ביום ראשון, 26.2.23, סגרנו את המגרש מוקדם, כי פחדנו מפעולות נקם של מתנחלים.

בסביבות השעה 20:00, ראינו במדיה החברתית שהרבה מאוד מתנחלים שורפים בתים ומתקנים בחווארה ליד כביש 60 ושהצבא סגר את המחסומים ולא מאפשר לפלסטינים לעבור. באותו זמן התקשר אליי תושב חווארה וסיפר לי שראה מתנחלים נכנסים למגרש שלנו, למרות שער הברזל הנעול. המתנחלים כנראה קפצו מעליו. כשהגעתי ראיתי שהם הציתו ארבע מכוניות, שנשרפו לגמרי. המגרש נמצא במרחק של בערך 100 מטר מצומת חווארה שבה יש נקודת תצפית של החיילים שמאוישת באופן קבוע אחרי הצהריים.

באותו ערב פחדתי להגיע למגרש, והגעתי לשם רק למחרת. הייתי בהלם כשראיתי את המכוניות השרופות. הם שרפו גם 40 צמיגים. הצדדים של המגרש היו מפויחים והאש השחיתה גם צינורות מים, מכונת קיטור, שואב אבק למכוניות וציוד נוסף.

מתנחלים הציתו מגרש מכוניות לפירוק, שרפו כ-110 מכוניות ותקפו בית באבנים. חיילים ירו רימוני גז מדמיע על הבית

בסביבות השעה 20:00 הגיעו כמה מתנחלים רעולי פנים למגרש של מכוניות ללא רישיון שנועדו לפירוק ומכירה כחלקי חילוף בבעלות עאייד מוחארב, בן 50, תושב חווארה. המתנחלים ניפצו מצלמות אבטחה במגרש והציתו אש ליד ארון החשמל, שהתלקלח. האש שהתפשטה ושרפה את כל המכוניות שחנו במגרש והתקרבה גם לביתו של עיסאם מוחארב, בן 74, אחיו של עאייד, הסמוך למגרש. המתנחלים תקפו את הבית באבנים וניפצו את הזגוגיות בשניים מחלונותיו. חיילים שהגיעו מאוחר יותר, בעת שהמתנחלים עדיין נכחו במקום, ירו לעבר הבית רימוני גז ושניים מבני המשפחה סבלו משאיפת העשן והגז המדמיע.

עאייד מוחארב, אב לשישה, סיפר בעדותו:

בסביבות השעה 14:30 הייתי בעבודה ברמאללה ושמעתי שפלסטיני ירה והרג שני מתנחלים בחווארה. התקשרתי מייד לבן שלי קסאם, בן 14, וביקשתי ממנו לסגור את העסק. יצאתי מייד לכיוון העיירה. הכבישים שמובילים לשכם ולחווארה היו סגורים אז נאלצתי לנסוע בדרך עוקפת, בכביש חמרה. לקח לי בערך ארבע שעות להגיע לשכם. עקבתי כל הזמן אחרי החדשות על המצב בחווארה, ובדקתי את מצלמות האבטחה של המגרש.

בסביבות השעה 20:00 ראיתי במצלמות הרבה מכוניות של מתנחלים מגיעות, עוצרות ליד הכניסה למגרש ואז נוסעות שוב. אחר-כך ראיתי מכונית אחת שעצרה ליד הכניסה למגרש לכמה דקות ואז נסעה משם, ובאותו זמן ראיתי בערך שמונה מתנחלים רעולי פנים שיידו אבנים על המגרש. המתנחלים הצליחו לשבור 4 מצלמות אבטחה ואני המשכתי לצפות במה שקורה בשאר המצלמות שלא נפגעו. ראיתי שכמה מתנחלים שברו והפילו את השער האחורי של המגרש והציתו אש ליד ארון החשמל. ואז זרם החשמל נקטע ולא יכולתי לראות יותר. לא ידעתי מה לעשות.

התקשרתי מייד לבית של אחי עיסאם, שליד המגרש. המצב שם היה קטסטרופלי, שמעתי אותם צועקים וזועקים לעזרה. הבנתי מהם שהמתנחלים תוקפים את הבית שלהם באבנים, ושהם הציתו את המכוניות במגרש. רוקייה, בת 65, אשתו של עיסאם, ופידאא, בת 35, אשתו של האחיין שלי, נפגעו משאיפת העשן שהתפשט מסביב לבית ומגז מדמיע שירו חיילים שהסתובבו בשכונה וליוו את המתנחלים.

הצלחתי להגיע למגרש רק למחרת. זה היה כמו אזור אסון. המגרש היה שרוף. היו בו בערך 110 מכוניות שנשרפו לגמרי וגם דלתות של מכוניות וחלקים אחרים. הכול נשרף. אני מעריך את הנזק בבערך 600 אלף ש״ח. לא נשאר כלום. המתנחלים לא הסתפקו בזה, הם פרסמו באתר ״הקול היהודי״ תמונה שלי עם נשק מאיזה אירוע של הרשות בשנות התשעים וכתבו שאני "מחבל משוחרר", בטענה שהייתי אסור באינתיפאדה הראשונה. הם ציינו שם גם את השם של הבן שלי. הם לא רוצים שנחייה באזור בכלל. הם רוצים לגרש אותנו. אני חושש מאוד לחיים שלי ולחיי הבן שלי. במה אשמנו חוץ מזה שנולדנו כאן?

נוסף על כל זה, הצבא סגר את חווארה ולא יכולנו לפתוח את העסק שלנו במשך בערך חמישה ימים.

מתנחלים שרפו 26 מכוניות במוסך. חיילים ירו רימוני גז מדמיע לעבר תושבים

בסביבות השעה 20:30 הגיעו מתנחלים למוסך של חסן עודה, בן 61, השחיתו את השער ושרפו 26 מכוניות שחלקן חנו בחניון והיתר לידו. המתנחלים חסמו את דרכה של כבאית שהגיעה למקום וחיילים שליוו אותם ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים שיצאו להגן על רכושם.

חסן עודה, בן 61 ואב לשבעה, סיפר בעדותו:

ב-26.2.23 אחר הצהריים, אחרי ששמעתי שהרגו שני מתנחלים במרכז חווארה, סגרתי מוקדם את "מוסך א-שמאל" שאני מנהל עם הבנים שלי ונמצא במרחק של בערך 150 מטרים מצומת חווארה כי פחדתי ממעשי נקם. אחרי שסגרתי עליתי לבית שלי, שנמצא בקומה שמעל המוסך.

בסביבות השעה 20:00 התחלנו לשמוע מהומה ברחוב הראשי (כביש 60) שלאורך מרכז חווארה. ראינו מהחלון הרבה מתנחלים וחיילים ברחוב הראשי ואש עולה בבתי עסק שלאורכו ומסביב לבית שלנו. בסביבות השעה 20:30 בערך ראינו קבוצה גדולה של מתנחלים, חלקם חמושים באקדחים וברובים, מתקדמים לכיוון שלנו בליווי של חיילים ישראלים וכלי-רכב צבאיים. המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הבית שלנו וחלק מהם פרצו את גדר הרשת שמקיפה את הקרקע שליד המוסך, שבה אני מחנה מכוניות של לקוחות ומכוניות שמשמשות לחלקי חילוף. הם הציתו ושרפו 4 מכוניות של לקוחות ישראלים ועוד 4 מכוניות של לקוחות פלסטינים וגם 15 מכוניות ששימשו לחלקי חילוף. המתנחלים גם שמו צמיגים בוערים שהביאו איתם מול הכניסה למוסך והאש שרפה את השער ו-3 מכוניות שעמדו מול המוסך. ראיתי את זה מהבית. מכבי האש לא יכלו להגיע כי המתנחלים חסמו להם את הדרך.

לא יכולנו להגן על הרכוש שלנו כי פחדנו מהמתנחלים ומהחיילים שליוו אותם. הצבא לא עשה שום ניסיון להגן עלינו ובזמן שהמתנחלים הציתו מכוניות החיילים ירו רימוני גז לכיוון הבית שלנו. אני מעריך שנגרמו לי וללקוחות שלי נזקים של מאות אלפי שקלים בתקיפה הטרוריסטית של המתנחלים.

מתנחלים הציתו חנות לציוד חשמל ותאורה והסבו נזקים נוספים

בסביבות השעה 21:00, הגיעו מתנחלים לחנות "שעבאן" לציוד חשמלי ותאורה בחווארה. המתנחלים שברו שני חלונות במחסן, שפכו פנימה חומר דליק שהסב נזק לגלילים של כבלי חשמל ולסחורות אחרות, הבעירו בצמוד לחנות צמיגים שגרמו לשריפתה והשחיתו שלוש מצלמות אבטחה. רק בסביבות השעה 22:00 הגיעו למקום מכבי אש וכיבו את השריפה.

בעל החנות, סבע שעבאן, בן 31 ואב לילד, תושב שכם, סיפר בעדותו:

ביום ראשון, 26.2.23, לאחר הריגת שני מתנחלים בחווארה, אני ובעלי עסקים נוספים ברחוב סגרנו את החנויות מוקדם כדי להימנע ממעשי נקם של המתנחלים, שהתפרסו בחווארה ביחד עם חיילים.

בסביבות השעה 21:00 הייתי בבית שלי בעיר שכם ושמעתי שמתנחלים התחילו לתקוף ולהשחית מתקנים ועסקים מסחריים. עקבתי בטלפון אחרי מצלמות של העסק. דאגתי מאוד כי הייתה לי שם סחורה שמוערכת במיליוני שקלים.

ראיתי במצלמות הרבה מתנחלים שהבעירו אש במגרש מכוניות ליד העסק שלי. התחלתי להתקשר לעיריית חווארה, וגם להגנה האזרחית בבורין, בתקווה שהם יוכלו להגיע, ולחברים כדי להזעיק עזרה. בינתיים ראיתי מתנחלים שוברים שני חלונות בחזית של המחסנים שלי, שופכים פנימה חומר דליק ומציתים את החנות עם צמיגים בוערים. רק בסביבות השעה 22:00 הגיעו מכבי אש וכיבו את השריפה.

החיילים מנעו מאיתנו לפתוח את העסקים שלנו במשך חמישה ימים, אבל יומיים אחרי ההתקפה הצלחתי להגיע לחנות ולבדוק את הנזקים. בגלל השריפה, שנמשכה יותר משעה, כל הסחורה והתקרות כוסו בפיח, גם בשתי הקומות העליונות. חלק מהסחורה נהרס לגמרי ולא נוכל מכור אותו.

הייתי בהלם כשראיתי את כל הסחורה המפויחת. בינתיים עבר כבר שבוע ובערך 18 עובדים בשלושת הסניפים שלנו באזור שכם עוסקים כל הזמן בניסיון לנקות את הסחורות ולהחזיר אותן במצב תקין, אבל חלק נהרס לגמרי. המתנחלים השחיתו גם שלוש מצלמות אבטחה. הנזקים היו גדולים מאוד ועד עכשיו אין לנו יכולת להעריך אותם.

הצבא העניש את בעלי העסקים בחווארה בסגירה כפויה וגרם להפסדים קשים

איאד עודה, בן 48, אב לחמישה, עובד במסעדת "אל-וג'בה א-סריעה", סיפר ב-13.3.23, על הנזק הכספי שספגו המסעדה ועובדיה לאחר שנאלצו לסגור אותה למשך חמישה ימים:

המסעדה שלנו נמצא ליד כיכר עינאבוס, ברחוב הראשי של חווארה. זמן קצר אחרי שפלסטיני ירה על מכונית של מתנחלים והרג אותם חיילים התפזרו לאורך הכביש והאזור הרגיש כמו מוצב צבאי. סגרנו את המסעדה והלכנו הביתה.

חשבתי שאחזור לעבודה למחרת, אבל זה לא קרה. בערב ראיתי ברשתות החברתיות שהצבא הורה לבעלי העסקים בכביש חווארה לסגור אותם למשך שלושה ימים ואחר-כך ההוראה לסגור הוארכה ביומיים. במהלך חמשת הימים אלה לא פתחנו את המסעדה בכלל, וזה גרם להפסדים גדולים. הרבה מהאוכל שהשארנו התקלקל כמו הבשר על מוט השווארמה, סלטים, חומוס ופלאפל וכמויות של בשר שהיה במקרר ועכשיו תאריך התפוגה שלו כבר עבר.

ב- 4.3.23 חזרנו למסעדה והתחלנו לנקות ולזרוק את כל מה שהתקלקל. היה ריח רע. הלכתי לשוק, קניתי ירקות טריים והכנו מזון חדש ואז פתחנו את המסעדה רק בסביבות השעה 10:00.

אנחנו 17 עובדים, שמפרנסים 17 משפחות. אנחנו מקבלים שכר יומי, ולכן אם אנחנו לא עובדים אנחנו לא מקבלים שכר. השכר של עובד נע בין 150-100 שקלים ליום. במשך חמישה ימים לא נכנס לכיס שלי שקל. יש לי משפחה והרבה הוצאות, וגם לכל שאר העובדים יש התחייבויות, כולנו נפגענו מהסגירה, למרות שאנחנו לא אשמים בכלום.

מוחמד אקטש, בן 37, תושב ביתא ואב לשלושה, בעל עסק למכירת מכשור תעשייתי, סיפר ב-13.3.23 על ההפסד שנגרם לו לאחר שנאלץ לסגור את העסק למשך חמישה ימים:

יש לי עסק למכירת מכשור תעשייתי לעבודות מתכת בחלק הדרומי של הרחוב הראשי של חווארה, ויש לנו 3 עובדים. לאחר הירי במתנחלים ביקשתי מהעובדים להכניס את הסחורה שהוצגה מחוץ לחנות. בתוך חצי שעה חיילים התפזרו לאורך הרחוב והורו לבעלי העסקים לסגור את החנויות. נאלצנו לסגור וללכת הביתה.

חשבתי שנסגור רק ליום אחד אבל באותה לילה ראיתי ברשתות החברתיות שהצבא הורה על סגירה לשלושה ימים. התקשרו אליי לקוחות מכל הערים והמחוזות שרצו להזמין סחורה ואני התנצלתי כי לא הייתה לי שום דרך לספק להם אותה.

אחרי שלושה ימים חשבנו שזה נגמר, אבל למחרת בבוקר, בסביבות השעה 7:30, כשאחד העובדים הגיע כדי לפתוח את העסק, חיילים אמרו לו שאסור לנו לפתוח והורו לו ללכת הביתה. הגעתי לעסק אחרי חצי שעה בערך. היו שם ארבעה חיילים ברחוב. ניסיתי לפתוח את העסק אבל הם הורו לי בעברית לסגור אותו וללכת משם. שאלתי אותם עד מתי אבל הם לא ענו ורק אמרו שאני צריך לסגור את העסק ולהסתלק. ניסיתי לשכנע אותם אבל זה לא עזר. כשראיתי שכל העסקים באזור סגורים הבנתי שזה חל על כולם. באותו יום נודע לי שהאריכו את הסגירה ביומיים.

פתחנו את העסק ביום שבת, אבל לא היה עבודה כי כולם פחדו להגיע לחווארה וכל הלקוחות כבר מצאו חלופות אחרות. במשך כל השבוע היו הרבה מאוד חיילים ברחוב והייתה לנו ירידה חדה במכירות כי אנשים חששו להגיע בגלל זה ובגלל החשש מתקיפות מתנחלים. פספסנו הזמנות בסדרי גודל של 80-70 אלף שקלים לשכם, ג'נין וטול כרם. גם כשאין מכירות יש לנו הוצאות תפעוליות בסך של 1,700-1,500 שקלים ביום.