דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

נובמבר בבקעת הירדן: בגשם, ברוח ובקור, כפה הצבא על 13 משפחות מח'ירבת חומסה להתפנות מבתיהן שוב ושוב

ממעקב בצלם עולה כי במהלך חודש נובמבר פינה המנהל האזרחי 13 משפחות מח'ירבת חומסה מבתיהן בשבעה מועדים שונים, בטענה שהצבא צריך לקיים אימונים דווקא בתוך אחד שטח הקהילה ובסמוך לאוהלי המגורים באזור המכונה חומסה אל-פוקא. בין ה-2.11.15 ל-19.11.15 פונו 13 המשפחות המונות 86 נפשות, בהן 46 קטינים 6 פעמים, כשבכל פעם הן נאלצו לעזוב את בתיהן ולהתרחק מהאזור. בשלושה מהמקרים התירו להם נציגי המנהל האזרחי לשוב לביתם בשעות הצהריים, לאחר שש שעות, ובשלושה מקרים הם הורשו לשוב רק בחצות הלילה. תשע מהמשפחות פונו פעם נוספת ב-23.11.15. במועד זה לא נכחו ארבע המשפחות האחרות במקום לאחר שלקחו את הצאן למרעה באתר מרוחק. המנהל האזרחי הודיע לתושבי הקהילה כי יידרשו להתפנות מבתיהם פעם נוספת עד סוף החודש. בכך צפוי מספר הפינויים של תושבים מח'ירבת חומסה מתחילת שנת 2015 להגיע ל-19.

טנק ליד אחד מאוהלי הקהילה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 12.11.15
טנק ליד אחד מאוהלי הקהילה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 12.11.15

אימוני הצבא התכופים מהווים מטרד בלתי סביר לחיי הקהילות באזור בכלל, ולתושבי ח'ירבת חומסה בפרט. תושבי הקהילות נדרשים לעזוב את בתיהם לשעות ארוכות בהתרעה קצרה, לעיתים של שעות ספורות בלבד. בחלק מהמקרים אין לתושבים מקום חלופי מסודר להתפנות אליו, והם נאלצים לדאוג לבני משפחותיהם, מטף ועד זקן, למחסה, מים ומזון. בעונת החורף מקשים הגשמים ודרכי העפר המשובשות על מעבר כלי הרכב של המשפחות ועל העברת הצאן למקום מבטחים. לחלק מהתושבים ישנם מאהלים באזורי מרעה שאליהם הם יכולים להתפנות ולאחרים יש קרובי משפחה שאצלם יוכלו להתארח. אולם אחרים, נותרים ללא פתרון ונאלצים לשהות תחת כיפת השמיים כשהם חשופים לפגעי מזג האוויר. הקושי לשוב הביתה בשעות החשכה עם הילדים והצאן כפה על חלק מהמשפחות להישאר הרחק מבתיהן עד לבוקר המחרת.

חרב אבו כבאש, בן 42 גר במח'ירבת חומסה עם אשתו ושמונת ילדיו, חמישה מהם קטינים. בעדות שמסר לתחקירן בצלם עארף דראר'מה ב-12.11.15 הוא תיאר את אחת הפעמים בהן נדרשה משפחתו להתפנות החודש עד חצות הלילה:

הפינוי של ה-9.11 היה הכי קשה עד עכשיו, בגלל תנאי מזג האוויר הקשים והזמן הממושך. קיבלנו עוד קודם צו לתאריך הזה, ובשעה 6:00 בבוקר הגיעו אנשי הצבא והמנהל האזרחי ונעמדו ליד האוהלים שלנו. היה קר וגשום והיינו עטופים בצעיפים. התחלנו להתארגן מהר ולהוציא את הצאן. בקושי הספקנו לארגן את הדברים שלנו. אשתי לא הספיקה לסיים להכין את הגבינה, והשארנו מאחור את הגדיים. הילדים שלי לא הספיקו להתארגן להליכה לבית הספר.

קציני הצבא והמנהל האזרחי ישבו בג'יפים שלהם וצעקו עלינו למהר. הם איימו עלינו שמי שלא יתפנה, או מי יחזור הביתה לפני השעה שהם קבעו יגורש לצמיתות, האוהלים שלו יהרסו והצאן שלו יוחרם. הדרכים היו בוציות. השתמשנו בטרקטור עם עגלה נגררת כדי להתפנות ובקושי הצלחנו להגיע למקום בטוח. כשחנינו ישבנו מתחת לעגלה של הטרקטור כדי להסתתר מהגשם.

גברים אחרים מהמשפחה הצליחו בקושי רב להוביל את הצאן למקום מרוחק יותר בהרים ליד חי'רבת חומסה. הם סיפרו אחר-כך שחלק מהכבשים החליקו ונפלו בדרך בגלל הבוץ, וכשהם הגיעו לשם לא היה שם מזון לצאן.

אני לקחתי את הילדים לבית הספר ואז חזרתי למקום שבו המשפחות חנו. מזג האוויר היה קשה, ובגלל שהצבא לא הרשה לנו לחזור לפני חצות נאלצנו לעזוב ולחפש מחסה. נסענו עם הטרקטור למקום מרוחק קרוב למחסום אל-חמרה. למשפחה שלי ושל אחי יש שם אוהלים שבהם אנחנו משתמשים בחורף לתקופות קצרות, ויש בהם כמה חפצים ושמיכות.

בלילה הרגשנו לא בטוחים, ודאגנו מאוד גם לצאן. הוא נשאר בלי מחסה, במקום לא מגודר, ופחדנו שחיות טרף יתקפו אותו. בסוף, אחרי חצות הובלנו את הצאן בחזרה הביתה, והארנו את הדרך עם הפנסים של הטרקטור. הגענו לבית מותשים כל כך שבקושי הכנסו את הצאן למכלאות. בסוף, הנשים והילדים נשארו לישון באוהלים ליד מחסום אל-חמרה עד הבוקר.

למחרת קמנו מוקדם כדי לבדוק את המצב של הצאן, ובמיוחד את הגדיים שרק נולדו. בדקנו גם את האזור שמסביב לאוהלים כדי לוודא שאין באזור נפלים מסוכנים. בגלל הרוחות חלק מהאוהלים קרסו וכלבים וזאבים נכנסו והשחיתו את הרכוש שלנו. אחר-כך חזרתי לנשים והילדים והחזרתי אותם הביתה. ביום חמישי, 12.11.15, עוד לפני שהספקנו לפתוח את העיניים בבוקר, האנשים של הצבא והמנהל כבר עמדו מול האוהלים שלנו. היה קר מאוד, אבל פחות גשום מהפעם הקודמת. כל המקום היה מוקף בטנקים. התארגנו להתפנות ורגע לפני שנסענו משם הם מסרו לנו עוד צווי פינוי לשבועיים הבאים. לקחנו את זה קשה. אנחנו לא יודעים לאן נלך ומה נעשה ולא מבינים מה רוצים מאיתנו.

אנחנו חיים בקושי, עובדים כדי לספק אוכל לילדים שלנו ומגדלים צאן. יוצאים עם הצאן בבוקר וחוזרים בערב, אלה החיים שלנו. אנחנו רוצים לחיות כמו כולם, למה הם לא יכולים להתאמן הרחק מהאוהלים שלנו? בגלל האימונים האלה אנחנו חיים בפחד וחרדה כל הזמן. הילדים בהתנחלויות הסמוכות חיים בבטחון. הצבא לא מתקרב אליהם, ועוזב אותם בשקט. אבל אנחנו שלנו נאלצים לחיות בפחד וחוסר ביטחון.

רועים מפנים את צאנם מח'ירבת חומסה, 10.11.15
רועים מפנים את צאנם מח'ירבת חומסה, 10.11.15

תושבי קהילות ח'ירבת חומסה מתפרנסים באופן כמעט בלעדי מרעיית צאן. הפינויים תכופים שנכפים עליהם בשל האימונים מערימים קשיים נוספים על חייהם הקשים גם כך. בקיץ נאלצו המשפחות לבלות שעות בליל מחסה של ממש מהשמש הקופחת, ושטחי מרעה ושדות מעובדים עלו באש, ואילו כעת, משהתחיל החורף, הם נאלצים להתפנות בתנאי מזג אוויר קשים, בדרכים משובשות ובוציות, ולהסתכן במחלות של הצאן עקב התנאים הקשים. התעמרות חוזרת ונשנית זו מעמידה בסכנה את עצם יכולתה של הקהילה להתקיים באזור.

מדיון שהתקיים ב-27.4.14 בוועדת המשנה לענייני איו"ש של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ואשר פרוטוקול שלו פורסם באתר הארץ, עולה במפורש כי סילוק הפלסטינים משטחים אלה הוא אחת המטרות העיקריות שלשמן מתקיימים האימונים. כך אמר בדיון אל"מ עינב שלו, קצין אג"מ בפיקוד המרכז: "אני חושב שאחד ההליכים הטובים שיכולים לחמוק בין האצבעות הם חזרה של שטחי אש למקום שבו הם אמורים להיות והם עדיין לא שם. [זו] אחת הסיבות המרכזיות שאנחנו מורידים כמערכת צבאית הרבה מהאימונים לבקעה.... כאשר הגייסות דורכים, אנשים זזים הצדה ואני לא עושה כאן הבחנה בין יהודים לפלשטינים אלא אני מדבר באופן כללי.... יש מקומות כאלה, [בהם] רידדנו את כמות האימונים בצורה משמעותית, צמחו שם יבליות".

תחת אמתלה של אימונים צבאיים מתעמרת ישראל בתושבי הקהילות בבקעת הירדן ומקשה על חייהם במכוון. זאת, במסגרת מדיניות שמטרתה צמצום הנוכחות הפלסטינית בשטח C. מעשים אלה מנוגדים לכללי המשפט ההומניטארי הבינלאומי, המתיר למדינה כובשת לפעול בתוך השטח הכבוש משני שיקולים בלבד: טובת האוכלוסייה המקומית וצרכים צבאיים מידיים הקשורים לפעולת הצבא בשטח הכבוש. ישראל ככוח כובש אינה רשאית להשתמש בקרקע לצרכים צבאיים כלליים, כמו אימונים למלחמה ואימונים כלליים של הצבא. בוודאי שהיא אינה רשאית לפגוע בפרנסת תושבים מוגנים באמתלה קלושה זו ולפעול לגירושם מבתיהם. על ישראל להפסיק לאלתר את הפינויים הזמניים של קהילות לצורכי אימונים, ואת כל הצעדים האחרים שהיא נוקטת בניסיון לכפות על התושבים הפלסטינים בבקעת הירדן להתפנות מהאזור.

תגיות