דילוג לתוכן העיקרי
בני משפחת אבו שמסייה חוסמים את הרחוב במחאה על מעצר הבנים, תל רומיידה, חברון, 10.5.19
תפריט
נושאים

שגרת כיבוש: התנכלות משותפת של חיילים, שוטרי מג"ב ומתנחלים למשפחה פלסטינית בשכונת תל רומיידה

משפחת אבו שמסייה גרה בשכונת תל רומיידה שבמרכז העיר חברון. בשנת 1984 הוקמה במרחק של מטרים ספורים מהשכונה ההתנחלות אדמות ישי, ומאז הפכו כוחות הביטחון והמתנחלים את חיי התושבים לסיוט מתמשך באמצעות הגבלות תנועה הדרקוניות והתנכלויות ומעשי אלימות בלתי פוסקים. בשל מציאות זו עזבו עשרות משפחות את השכונה. עימאד ופאזייה אבו שמסייה, בני 49 ו-45 בהתאמה, החליטו כי לשני בניהם הגדולים, עווני, בן 20 ומוחמד, בן 17, נשקף סיכון רב מדי בשכונה והשניים עברו להתגורר אצל קרובי משפחתם בעיירה אל-עיזרייה, בצפון-מזרח ירושלים.

ביום שישי, 10.5.19, הגיעו שני הבנים לביקור אצל המשפחה. בסביבות השעה 18:00 יצאו שניהם לקנות מצרכים לארוחת האיפטאר (שבירת הצום) יחד עם חברם תושב השכונה, טארק סלהב, בן 19. בדרכם חזרה עבר לידם כלי-רכב ובו שני מתנחלים, גבר ואישה. הגבר צפר ועווני הניף לעברו אצבע משולשת במחאה. בתגובה עצר המתנחל את רכבו, ירד ממנו, התחיל לקלל וניסה לתקוף את עווני. עווני קילל אותו בחזרה וחייל בלבוש אזרחי שעבר במקום התערב והורה לשניים להמשיך בדרכם. מוחמד ועווני ליוו את טארק לבית סבו בסוף הרחוב, מול הכניסה להתנחלות אדמות ישי. המתנחלים עקבו אחריהם במכוניתם, עצרו בכניסה להתנחלות ודיברו עם חייל שהוצב שם. לאחר מכן התקדמו המתנחל והחייל לעבר עווני והתפתח עימות בין החייל, עווני והמתנחל. בשלב זה הגיעו למקום חיילים נוספים. מוחמד רץ לביתו כדי להזעיק את הוריו ואז התפתחו עימותים בין בני המשפחה לבין החיילים והמתנחלים, ובמהלך עימותים אלו הסירו חיילים בכוח את החיג'אב מראשה של פאייזה, האם.

פאייזה אבו שמסייה, בת 45, פקידה בעירית חברון, תיארה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, ב-12.5.19, את מה שאירע:

פאיזה אבו שמסייה בכניסה לבית המשפחה. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 12.5.19

הבן שלי מוחמד נכנס הביתה וסיפר לי שחיילים עצרו את אחיו עווני. הוא יצא מיד שוב לרחוב ואני רצתי אחריו. ראיתי את עווני מוחזק בתוך סמטה קטנה, וסביבו מספר רב של חיילים. ניסיתי לגשת אליו אבל אחד החיילים דחף אותי וחסם לי את הדרך. שמעתי את עווני צועק ואומר לחייל: "אל תיגע באימא שלי", בשלב הזה מוחמד והחבר שלו טארק ניסו לגשת אליי כדי לעזור לי, אבל החייל קשר את הידיים שלהם מאחורי הגב והוביל אותם לכיוון ההתנחלות.

נכנסתי אחריהם להתנחלות. חיילים ומתנחלים ניסו לחסום לי את הדרך אבל הצלחתי להמשיך לרוץ אחריי החיילים וראיתי שהם הכניסו את מוחמד וטארק לתוך קונטיינר. אחר-כך חיילים בלבוש אזרחי ושוטרות משמר הגבול הובילו אותי החוצה מההתנחלות, ותוך כדי כך הם דחפו אותי והורידו לי את החיג'אב. זה היה משפיל מאוד.

ראיתי חיילים מובילים גם את עווני, שהידיים שלו היו אזוקות, לכיוון ההתנחלות. אמרתי לו שלא יפחד ושאני נמצאת כאן, קרובה אליו.

עווני אבו שמסייה, בן 20, מכונאי רכב באל-עיזרייה, תיאר גם הוא בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-19.5.19 את מה שהתרחש לאחר התערבות החיילים:

חייל כופת את מוחמד אבו שמסייה בן ה-17, 10.5.19

אחד החיילים קרא לטארק, ואז הוא קרא גם לי. ביקשתי מאחי מוחמד שיחזור הביתה כי הוא סחב מצרכים שקנינו לבית. תוך כמה רגעים התאספו שם עוד חיילים וקצין הורה לי למסור לו את תעודת הזהות ואת הטלפון שלי. הוא גרר אותי לפינת הרחוב ושם שני חיילים ערכו עליי חיפוש. בינתיים ראיתי את מוחמד חוזר מהבית ומתיישב על המדרכה ליד טארק. אחד החיילים הפיל את מוחמד על הרצפה והיכה אותו. דחפתי מעליי את שני החיילים ורצתי אליו. החיילים ניסו לאזוק את הידיים שלו, ואני ניסיתי להרחיק אותם ממנו.

בינתיים ראיתי את אימא שלי מנסה להתקרב למוחמד ואחד החיילים דוחף אותה ומנסה למנוע ממנה להתקרב. התעצבנתי וצעקתי על החיילים שיפסיקו לתקוף את אימא שלי. כמה חיילים סחבו אותי משם, היכו אותי וניסו לאזוק לי את הידיים. בינתיים הגיע אבא שלי וניסה להרגיע אותי. בסופו של דבר החיילים אזקו לי את הידיים מאחורי הגב.

אחריי כמה דקות, החיילים הובילו אותי לתוך ההתנחלות. בדרך ראיתי חיילים לוקחים את אימא שלי משם. כנראה שהיא רצה אחריי מוחמד. היא הייתה עצבנית וצעקה בזמן שאחד החיילים דחף אותה.

התנגדתי עד שהצלחתי לחתוך את אזיקוני הפלסטיק מהידיים שלי ורצתי לכיוון אימא שלי, אבל החיילים תקפו אותי ואזקו את הידיים שלי מחדש. הם הובילו אותי לתוך קונטיינר בתוך ההתנחלות.

בתוך הקונטיינר ראיתי את מוחמד וטארק יושבים על הרצפה. החייל ציווה עליי לשבת כמוהם. סירבתי, וניסיתי לדבר עם מוחמד וטארק אבל אז החיילים הוציאו אותי וציוו עליי לשבת על הרצפה מול הקונטיינר. אחד החיילים כיסה לי את העיניים. היה חם מאוד בחוץ ביקשתי ממנו להביא לי מים כדי שאוכל לשטוף פנים. הוא הביא לי דלי מים. הם השאירו אותי באותו מקום במשך שעה בערך, עם כיסוי עיניים ואזיקים. אחר כך הגיעו שני חיילים, לקחו אותי לג'יפ והכניסו אותי לתוכו. חיילים אחרים הביאו את מוחמד וטארק לאותו ג'יפ. הסיעו אותנו למחסום באב א-זאוויה ושם הורידו אותנו והורו לנו לחזור הביתה. אבא שלי חיכה לנו קרוב לשם.

כבר היה כמעט שבע וחצי, שעת ארוחת האיפטאר. הייתי עייף מאוד, רעב וצמא. בנוסף היו לי חבלות קלות בחלקים שונים בגוף.

מחסום השוטר/באבא א-זאוויה המבוצר, החוצץ בין שכונת תל רומיידה ורחוב השוהדאא לשכונות המזרחית של חברון באזור 1H. צילום: אייל הראובני, בצלם, 2019

לאחר מעצרם של עווני, מוחמד וטארק ישבו עימאד אבו שמסייה וילדיו, סאלח, בן 13 ומרווה, בת 15, באמצע הכביש וחסמו את דרכן של מכוניות המתנחלים כמחאה על החזקתם. כעבור כרבע שעה הגיע לאזור חיילים רבים וקצין איים לעצור את האב אם לא יפנה את הדרך. עימאד וילדיו נאלצו לעבור למדרכה, שם חיכו עד לשעה 19:30 בערך, אז עבר לידם הג'יפ שהוביל את עווני, מוחמד וטארק למחסום באב א-זאוויה, מרחק של 100 מטרים משם, שבו שוחררו.

הבת, מרווה אבו שמסייה, בת 15, סיפרה בעדות שמסרה שמסרה לתחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי ב-12.5.19 :

מרווה אבו שמסייה. התמונה באדיבות המשפחה

הייתי אצל חברה כשאחותי מדלין התקשרה ואמרה לי שהצבא עצר את ההורים והאחים שלי. מיהרתי הביתה ובדרך ראיתי את ההורים שלי צועקים ברחוב והרבה חיילים ושוטרי משמר הגבול מקיפים אותם. אבא שלי אמר לי שהחיילים עצרו את האחים שלי, עווני ומוחמד, וביקש שאני ואחי סאלח נשב ונחסום איתו את הרחוב עד שישחררו אותם. ישבנו ואז ניגש אלינו חייל והורה לנו לפנות את הרחוב. סירבנו לעזוב ובינתיים הגיע לשם ג'יפ צבאי כדי לקחת משם את האחים שלי. אבא שלי המשיך לחסום את הכביש, ואז חיילים התחילו למשוך ולגרור אותו ברחוב, רדפתי אחריהם וניסיתי להרחיק אותם ממנו.

חמישה שוטרי מג"ב דחפו אותי ואת ההורים שלי. בזמן שהם דחפו אותי הגיעה למקום שכנה שלנו ומשכה אותי לתוך הבית שלה לכמה דקות. ראיתי אותם דוחפים גם אותה. בינתיים התאספו בחוץ כמה שכנים וגם מתנחלים קיצוניים ביניהם ברוך מרזל, שהתגרה בנו ולעג לנו.

אבא שלי התקשר לכל הגורמים האחראים בקישור הפלסטיני ובצלב האדום וביקש מהם להתערב כדי להגן עלינו ולשחרר את האחים שלי. כעבור שעה בערך הגיע לשם ג'יפ צבאי שבו היו עווני ומוחמד. הם לקחו אותם למחסום באב א-זאוויה ושם שחררו אותם.

בהתחלה ממש שמחתי שהאחים שלי באו לאכול אתנו את ארוחת האיפטאר, מאוד התגעגעתי אליהם. אבל עד עכשיו אני חושבת על מה שעבר עלינו. התקיפות של החיילים, המכות, הגרירה ברחוב, והסרת החיג'אב של אימא שלי והעובדה שמתנחלים לעגו לה. הייתי רוצה שאבא שלנו ימצא לנו בית אחר, מקום בטוח יותר לגור בו. זו לא הפעם הראשונה שמתנחלים וחיילים תוקפים אותנו.

מקרה זה מעיד עד כמה שבריריים, חשופים, ולא צפויים, הפכו חייהם של הפלסטינים שנותרו לגור במרכז העיר חברון, בסמוך למתנחלים. ישראל אוכפת באזור זה מדיניות הפרדה, ההופכת את חייהם של התושבים לבלתי נסבלים, בתקווה שיעזבו אותו, לכאורה מרצונם. כך, ישראל הקימה עשרות מחסומים וחסימות, הכופים על התושבים הפלסטינים ללכת בדרכים לא דרכים כדי להגיע ליעדם, סגרה מאות בתי עסק, ואנשי כוחות הביטחון והמתנחלים מתנכלים לתושבים ותוקפים אותם חדשות לבקרים כשהם זוכים לחסינות מוחלטת. בשל מציאות זו, אלפי פלסטינים כבר נטשו את האזור ואלה שנותרו עושים זאת, ברובם, בהעדר כל ברירה אחרת.