דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

הצבא נכנס בשעות לילה מאוחרות לבתיהן של עשרים משפחות פלסטיניות באזור שכם, הפחיד את בני הבית ושיבש את שגרת חייהם ללא כל הצדקה

מעדויות שגבה בצלם עולה כי במהלך החודשים אפריל ומאי 2015 נכנסו כוחות צבא בשעות הלילה לבתיהן של עשרים משפחות, 16 מהן בכפר עוורתא וארבע בכפר מאדמא, שניהם באזור שכם. מהתחקיר שערכה תחקירנית בצלם באזור שכם, סלמא א-דיבעי, עולה כי דפוס הפעולה של החיילים חזר על עצמו בכל הבתים: עם כניסתם לבית הם דרשו להעיר את כל בני המשפחה, לרבות ילדים, ואז רשמו את שמותיהם, גיליהם ומספרי הזהות שלהם. החיילים עברו בין חדרי הבית וסקרו אותם תוך רישום מספר החדרים, גודלם ופרטי הריהוט הנמצאים בהם. בנוסף צילמו החיילים את פנים הבתים, וכן את חזיתותיהם והכניסות אליהם. במרבית המקרים חלק מהחיילים היו רעולי פנים. לבצלם לא ידוע על מעצרים כלשהם במהלך כניסות הצבא לכפרים או בעקבותיהן.

מהא קוואריק, בעלה ושתיים מבנותיהן. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 27.4.15
מהא קוואריק, בעלה ושתיים מבנותיהן. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 27.4.15

מהתחקיר עולה כי בין התאריכים 8 ו-25 באפריל, הגיעו חיילים לכפר עוורתא מספר פעמים, ונכנסו בסך הכול לבתיהן של 16 משפחות. מהא קוואריק, בת 26, נשואה ואם לשלוש בנות סיפרה לבצלם על כניסת החיילים לביתה בתאריך 8.4.15:

בסביבות השעה 1:30 בלילה התעוררתי מדפיקות חזקות בדלת. הבנות שלי, ג'ינאן בת ארבע וחלא בת שנה וחצי, התעוררו והתחילו לבכות מפחד. הלכתי לחדר שלהן ומצאתי אותן ליד דלת החדר. לקחתי אותן על הידיים כדי להרגיע אותן. בינתיים בעלי פתח את הדלת של הבית וכמה חיילים נכנסו. אחד מהם, שלבש מסכה מבד שחור על הפנים, הורה לנו להביא את כל הילדים. בעלי אמר לו שיש לנו רק שלוש בנות קטנות. החייל התעקש ואמר "כולם לבוא ולשבת פה".

אחד החיילים רצה שנצא מהבית לחצר, אבל בעלי סירב ושאל אותו "למה אתם רוצים להוציא אותנו מהבית בקור הזה, אתם רואים שהילדות שלנו קטנות?". החיילים הורו לנו לשבת על הרצפה בסלון וביקשו את תעודת הזהות שלנו. בעלי הביא להם את תעודת הזהות שלו, אבל הוא לא מצא את שלי. הוא ביקש מהם להסתפק במספר הזהות שלי, שמופיע בספח תעודת הזהות שלו, אבל החיילים לא הסכימו והתעקשו שנביא את תעודת הזהות שלי. הילדות נאחזו בי, ולא נתנו לי לקום. בסוף החייל ויתר, כנראה בגלל הבכי של הבנות.

אחד החיילים התחיל לשאול את בעלי שאלות. היה לו דף כתוב בעברית. הוא שאל את בעלי מה שמו, ובמה הוא עובד, כמה ילדות יש לנו, וביקש את השמות ואת תאריכי הלידה שלהן ואת מספר הטלפון של בעלי וגם רצה לדעת מה שטח הבית וכמה חדרים יש בו. בינתיים החיילים הסתובבו בבית ונכנסו לכל החדרים.

הכפר עווארתא. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 26.4.15
הכפר עווארתא. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 26.4.15

במוצאי שבת, 25.4.15, נכנסו חיילים על-פי התחקיר לבתיהן של ארבע משפחות בעוורתא, וב-28.4.15 אף נכנסו בשנית לביתה של אחת מהן, לאחר שבמוצאי שבת לא עלה בידם לתקשר עם בנות המשפחה שנכחו בבית ואינן דוברות עברית. שמעה עוואד, בת 57, סיפרה לבצלם על החיילים שנכנסו פעמיים לביתה, שבו היא גרה עם בעלה ואחת מבנותיה:

ביום שלישי ה-28.4.15, בסביבות השעה 1:00, התעוררתי מדפיקות חזקות מאוד על הדלת. בעלי התעורר וקם לפתוח, ואני הלכתי לחדר של הבת שלי, אימאן, בת 23, והערתי אותה. זה היה מוזר כי החיילים כבר נכנסו לבית שלנו ביום שבת, בזמן שבעלי עבד במשמרת לילה. כשהם באו בשבת, אני והבת שלי פחדנו מאוד, כי היינו לבד בבית, ולא הבנו מה החיילים אמרו כי אף אחד מהם לא דיבר ערבית.

כשהם חזרו ביום שלישי בלילה, בעלי ירד לקומת הכניסה כדי לפתוח לחיילים ואז עלה בחזרה לקומה השנייה שבה נמצאים חדרי השינה, הסלון והמטבח. חמישה חיילים רעולי פנים עלו ביחד איתו. הם כיוונו אלינו את הנשק שלהם. בעלי דיבר אתם בעברית. החיילים ביקשו את תעודות הזהות שלנו ואת מספרי הטלפון שלי ושל הבת שלי. הם צילמו את כל החדרים ושרטטו את מבנה הבית על דף ואז הלכו.

בצלם תיעד גם כניסות ליליות לבתים בכפר מאדמא, בליל ה-13.5.15. מהתחקיר עולה כי אחרי חצות הלילה הגיע לכפר כוח צבאי שנכנס לארבעה בתים של משפחת נסאר המורחבת, אחד מהם עדיין בבנייה. דפוס הפעולה של הכוח תאם את זה שתועד בעוורתא: החיילים רשמו את שמותיהם של כל בני הבית ואת פרטי תעודות הזהות שלהם, הורו להורים להעיר את ילדיהם, סרקו את הבית, צילמו אותו ותיעדו את שטחו ותכולתו. כמו כן תיעדו החיילים את הכניסות לבתים ומבנים שונים הניצבים בחצרותיהם. בשונה מעוורתא, במאדמא שאלו החיילים את תושבי הבתים על יידוי אבנים. הכפר מאדמא שוכן בסמוך לכביש המגיע להתנחלות יצהר, ובתי המשפחות שאליהן נכנסו החיילים סמוכים לכביש זה, וכן לבית הספר לבנות ששירת בתקופה זו בשעות אחר הצהרים גם את תלמידי בית הספר לבנים, הנמצא בשיפוץ.

עביר שתייה, בת 33, סיפרה על כניסת החיילים לביתה, שבו היא גרה עם בעלה באסל נסאר וחמשת ילדיהם:

שישה או שבעה חיילים נכנסו לבית. הם ביקשו את תעודות הזהות שלנו. הבאנו להם את התעודות והם רשמו את הפרטים שלנו על דף וביקשו שנביא את הילדים. בעלי אמר להם שהילדים ישנים, ושאם נעיר אותם הם יפחדו מאוד. החייל אמר שזה לא מעניין אותו, ושהוא רוצה לראות את כל בני המשפחה. אחרי שהערנו את הילדים החיילים ערכו חיפוש בבית וצילמו אותו. אחר-כך הם יצאו מהבית, הלכו סביבו וקראו לבעלי. אחרי שהם עזבו בעלי סיפר לי שהם לקחו אותו לדיר הכבשים בחצר וצילמו את כל הסביבה של הבית. כשהחיילים עזבו הם אמרו לבעלי שאם התלמידים בבית הספר של הכפר ימשיכו ליידות אבנים על כביש יצהר הם יבואו כל לילה להטריד את התושבים.

מעדויות התושבים ומהעובדה שבמקרים אלו לא ביצעו החיילים מעצרים ולא עיכבו איש מתושבי הבתים לחקירה, עולה חשד כי הכניסות הלילות של כוחות הצבא לכפר מאדמא נועדו להפחיד את המשפחות, ולגרום להן לפעול למניעת יידוי אבנים על הכביש.

ניסיון העבר של בצלם מלמד כי האירועים המתוארים לעיל הם חלק מדפוס פעולה שהצבא מכנה "מיפוי", ואשר תועד גם באזורים אחרים של הגדה, כמו חברון וא-נבי סאלח. במסגרת פעולות אלה, חיילים נכנסים לבתים ומתעדים, לעיתים באמצעות צילום, את בני המשפחה ואת המבנה שבו הם מתגוררים, לרבות גודלו, מספר החדרים והכניסות אליו. שיטת פעולה זו של הצבא תועדה בהרחבה גם בעדויות שגבה ארגון 'שוברים שתיקה' מחיילים, מהן עולה כי מטרתה היא איסוף מידע על תושבים פלסטינים שאינם נחשדים בביצוע עבירה כלשהי.

ביום רביעי, ה-20.5.15, שודרה בגלי צה"ל ידיעה בדבר תרגיל לילי שערכו כוחות מילואים בכפר עוורתא. על פי הכתבה, החיילים הגיעו לכפר לאחר שבוע אימונים במטרה לבחון את מוכנותם, נעו בכפר ואיתרו מטרות שנקבעו להם מראש, ונכנסו לבתים לצורכי איסוף מודיעין. לדברי סא"ל במיל' אליעזר גיטלמן שהתראיין בכתבה, "כוח שעושה מיפוי אמת נכנס לתוך אחד הבתים עושה עכשיו סריקה - בודק פתחים, מי גר בבית מי לא גר, במסגרת תכנית רחבה". במסגרת הכתבה צוטט קצין נוסף אשר ליווה את המבצע והוגדר קצין האוכלוסייה. בהתייחסו לפגיעה בתושבי הכפר אמר הקצין: "ככל שהזמן חולף הם [החיילים] מבינים יותר את הצורך בהתייחסות לרכיב האזרחי בלחימה, שיש בסופו של דבר גם אזרחים שנמצאים כאן בסביבה ונותנים על כך את הדעת ומתחשבים מאד בצורך לא לגרום להם נזק מיותר".

בניגוד לדברי הקצין על מאמצי הצבא להימנע מפגיעה בתושבים, הכניסות הליליות לבתי משפחות בשעות לילה מאוחרת הן מעשים בלתי סבירים של הפחדה והטרדה, ללא כל הצדקה. הדבר חמור במיוחד כאשר מדובר בחיילים רעולי פנים המכוונים נשק על בני המשפחה. בצלם לא הצליח לאמת את המידע על כניסת הצבא לבתים במועד שצוין בכתבה (19.5) או בלילה שקדם לו. עם זאת, הדמיון הרב בין דפוס הפעולה שתואר בכתבה לבין העדויות שגבה בצלם על כניסת כוחות לבתים במועדים אחרים מעורר חשד כי גם במקרים המתוארים לעיל נכנסו החיילים לבתי תושבים במסגרת אימונים או לצורך מיפוי שמטרתו לא ברורה. פניית בצלם לדובר צה"ל בנושא לא נענתה. 

כאמור, בצלם אינו יודע בוודאות לאיזה צורך מתקיימות הפעולות, אולם סביר להניח שהן נועדו לשרת אחת משלוש מטרות, שכולן אינן לגיטימיות, או שילוב כלשהו ביניהן: איסוף מידע על כלל האוכלוסייה הפלסטינית תוך חדירה לחייהם ולפרטיותם של מי שאינם נחשדים בדבר; אימונים, שבהם יישוביהם ובתיהם של פלסטינים ההופכים לתפאורה והם עצמם עוברים דה-הומניזציה מלוהקים בעל כורחם כניצבים; הפחדה של תושבים במטרה לכפות עליהם להפעיל לחץ על ילדי היישובים לחדול מיידוי אבנים.

האירועים המתוארים לעיל מלמדים שהצבא מנצל לרעה את סמכותו ואת כוחו כדי להפר את שגרת חייהן של משפחות שלמות, על ילדיהן הקטנים, ולפגוע בפרטיותן. כל זאת תוך שהוא מטיל אימה ופחד על אנשים שלא עשו דבר ושאינם חשודים בדבר. בכך מקבע הצבא מציאות בה כל בית פלסטיני פרוץ וחשוף לכניסת כוחות צבאיים בכל עת, ללא כל מגבלה, גם כאשר אין לכך כל סיבה. התיעוד של ארבעה אירועים נפרדים ודומים במאפייניהם במהלך חודש אחד, שבהם נכנס הצבא לעשרים בתים, מלמד כי מדובר במדיניות צבאית, המשקפת זלזול בוטה של הצבא בכבודם של הפלסטינים ובזכותם לנהל את חייהם ללא הפרעה. מדיניות זו פסולה, ולא ניתן להצדיקה בנימוק של כורח ביטחוני כלשהו.

תגיות