דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

בעקבות פניית בצלם הצבא מאשר: כניסות ליליות של חיילים לבתי פלסטינים בגדה למטרות 'מיפוי' נעשות על פי הנהלים

הכפר קוסרה. התצלום באדיבות מועצת הכפר
הכפר קוסרה. התצלום באדיבות מועצת הכפר

מתחקיר בצלם עולה כי ביום ד' ה-22.7.15, בסמוך לשעה 00:30 בלילה, נכנס כוח צבאי לכפר קוסרה שמדרום לשכם ושהה בו עד סמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר. במהלך פרק זמן זה נכנסו החיילים לבתיהן של 19 משפחות. מהתחקיר שערכה תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי, המבוסס על גביית עדויות מארבע משפחות אליהן נכנס הצבא, ומשיחות עם משפחות נוספות עולה כי דפוס הפעולה של החיילים חזר על עצמו: הם דפקו בכוח על דלתות הבתים, ולאחר שבני המשפחה פתחו את הדלת, נכנסו והורו לבני המשפחה להביא את תעודות הזהות שלהם. החיילים מסרו באמצעות מכשיר קשר את פרטי הזהות של בני המשפחה ובמקביל רשמו את פרטיהם של כל דיירי הבית, ובכלל זה את מספרי הטלפונים הניידים שלהם. החיילים עברו בין חדרי הבתים, אך לא ביצעו בהם חיפוש מסודר. בחלק מהמקרים הורו החיילים להורים להעיר את ילדיהם, ובחלק מהמקרים נמנעו מכך.

סנאא בשאראת, בת 36, שחיילים נכנסו לבית בו היא גרה עם בעלה וארבעת ילדיהם, סיפרה: 

בסביבות השעה 00:30 בלילה, אני ובעלי ישבנו על המרפסת, כי היה מאוד חם בבית. הבית שלנו גבוה, ומשקיף על כל השכונה. ראיתי כמה ג'יפים נכנסים לכפר מכיוון ההתנחלות אש קודש. החיילים ירדו מהרכבים במרחק של כחצי ק"מ מהבית שלנו, ונכנסו לבית של השכן שלנו עלאא. הם דפקו על הדלת שלהם בכוח. אמרתי לבעלי שאני חוששת שהילדים יתעוררו כשישמעו דפיקות בדלת של הבית וייבהלו מהחיילים. בעלי אמר לי שלא צריך לדאוג וביקש שאסגור את הדלת והחלון של חדר הילדים ולהדליק את המאוורר בתוך החדר כדי שלא ישמעו את הקולות של החיילים. התפללתי לאלוהים שהילדים לא יתעוררו.

החיילים נכנסו לשני בתים ואז הגיעו לבית שלנו. הם דפקו בדלת הברזל בכוח. אני לא יודעת למה הם עושים את זה, יש פעמון ליד הדלת והם יכלו פשוט לצלצל בו. למרות שהתכוננתי לכניסה של החיילים, כששמעתי את הדפיקות בדלת הדופק שלי נהיה מהיר ורעדתי בכל הגוף. הרגשתי גם כאב בבטן. אני בחודש השמיני להיריון ופחדתי שיקרה משהו לעובר. בעלי פתח את הדלת ושבעה או שמונה חיילים נכנסו לסלון...

היה לי קשה לנשום וכנראה ראו שאני מפחדת. אחד החיילים שאל אותי אם אני בהיריון וכשאמרתי שכן הוא ביקש ממני לשבת על הכיסא בסלון ואמר לי שלא צריך לפחד, כי הם לא רוצים לעשות שום דבר. אחד החיילים דיבר איתנו בערבית ותרגם לשאר החיילים. הוא אמר שהם רוצים להיכנס לחדרים. בעלי שאל אם צריך להעיר את הילדים והחייל ענה שלא. בעלי עבר איתם בין החדרים של הבית כולל חדר הילדים. הם רק הסתכלו פנימה ולא עשו שום דבר.

הכפר קוסרה. משמאל למעלה ההתנחלות מגדלים. התצלום באדיבות מועצת הכפר
הכפר קוסרה. משמאל למעלה ההתנחלות מגדלים. התצלום באדיבות מועצת הכפר


ארווא אבו רידה, בת 27, נשואה ואם לשתי בנות סיפרה:

בסביבות השעה 2:30 בלילה בעלי העיר אותי ואמר שחיילים דופקים בדלת של הבית. לא ידעתי מה לעשות, כל הגוף שלי רעד. חיפשתי את בגדי התפילה כדי ללבוש אותם מעל הפיג'מה. חיפשתי בארון הבגדים והסתובבתי בחדר ולא מצאתי אותם למרות שהם היו על הכיסא בחדר, בגלל שהייתי מאוד מבולבלת ומפוחדת. אחרי כמה דקות מצאתי את הבגדים ולבשתי אותם מהר. יצאתי לסלון וראיתי בין שמונה לעשרה חיילים חמושים. הם ביקשו את תעודות הזהות שלשלנו, בעלי נותר איתם בסלון ואני הלכתי לחדר השינה והבאתי את התעודות. אחד מהחיילים רשם את מספרי תעודות הזהות שלנו, ומסר אותם לחיילים אחרים במכשיר הקשר. החיילים ביקשו את מספרי הטלפון שלנו ואז החייל התקשר אלינו כדי לוודא שנתנו לו את המספר הנכון. החיילים שאלו את בעלי במה הוא עובד ומי גר בבית. הוא אמר להם שיש לנו שתי ילדות קטנות והן ישנות. אחד מהחיילים הלך לחדר של הילדות והסתכל פנימה, ואחר כך הלך והסתכל לתוך שאר החדרים. הם רשמו הכל על דף, ואחרי עשרים דקות בערך עזבו את הבית.

אני לא יודעת מה הם רצו. למה הם לא הגיעו לבית במשך היום? למה הם נכנסים לבתים רק בלילות ומפריעים לאנשים ומפחידים אותם? הודיתי לאלוהים שהבנות שלי לא התעוררו, ובמיוחד הגדולה כי היא מפחדת מאוד מחיילים. 

העדויות שגבה בצלם בכפר קוסרה כוללות מאפיינים רבים שתועדו בעבר במהלך כניסות ליליות של הצבא לשם מה שהוגדר כ"מיפוי" לבתים בצפון הגדה – בחודשים אפריל ומאי 2015 תיעד בצלם כניסות ליליות לבתי כעשרים משפחות בכפרים עוורתא ומאדמא ובאזורים אחרים כמו חברון וא-נבי סאלח. במסגרת פעולות אלה, חיילים נכנסים לבתים ומתעדים, לעיתים באמצעות צילום, את דייריהם, ובחלק מהמקרים גם את מבנה הבית, גודלו, מספר החדרים והכניסות אליו.

שיטת פעולה זו תועדה בהרחבה גם בעדויות שגבה ארגון 'שוברים שתיקה" מחיילים. מהעדויות עלה כי היא מוגדרת על-ידי הצבא כ'"מיפוי'" שמטרתו איסוף מידע על תושבים פלסטינים שאינם נחשדים בביצוע עבירה כלשהי. בתשובה לפניית בצלם, מסר דובר צה"ל כי בגדה נערכת "פעילות מבצעית במבנים (המכונה לפעמים "מיפוי מבנים")", וכי חלק מהמקרים שתיעד בצלם נעשו במסגרת פעילות זו. דובר צה"ל הוסיף כי "הפעילות מבוססת על צורך מבצעי ונערכת בהתאם לפקודות סדורות של פיקוד המרכז, שתכליתן, בין היתר, לצמצם את ההפרעה למרקם החיים התקין באזור" והדגיש כי "אין מדובר בפעולות אקראיות המבוצעות שלא לצורך או מטעמים זרים. מדובר במשימות מבצעיות, המאושרות על ידי שרשרת הפיקוד, ואשר נועדו לתכלית לגיטימית".

באופן כמעט חריג, הצבא אינו מהסס להודות כי החיילים אכן מבצעים פעילות זו. דובר צה"ל קבע מפורשות כי אין מדובר ב"פעולות אקראיות" אלא בפעולות הנעשות כחלק ממדיניות סדורה, הנדרשת בשל "צורך מבצעי" ערטילאי, שאת משמעותו בהקשר זה הוא כלל לא טורח להבהיר.

אולם, איסוף מידע על האוכלוסייה הפלסטינית, תוך חדירה לחייהם, הטלת אימה ושיבוש שגרת החיים של אנשים שאינם חשודים בדבר, אינו מהווה פעולה לגיטימית ואף "צורך מבצעי" אינו יכול להצדיק אותו. פעולות כאלה מהוות ניצול לרעה של סמכותו של הצבא ושל כוחו והן שבות ומבהירות לפלסטינים בשטחים כי חייהם, בתיהם ופרטיותם כפופים לשרירות לבם של החיילים וכי הדרגים הבכירים אינם מהססים לנצל לרעה את סמכויותיהם בכל עת שיחפצו.

ב -4.8.15 בצלם פנה בשנית לדובר צה"ל בדרישה לקבל את נוסח הפקודות מכוחן מבצע הצבא את "ה"מיפוי". כמו כן דרש בצלם הבהרות לגבי מטרת הפעולות והקריטריונים שעל-פיהם נבחרים הבתים, ודרש לדעת האם ההגדרה של פעילות מבצעית חלה גם על תרגול והכשרה של הכוחות בכניסה לבתים.

תגיות