ביום חמישי, 12.1.23, בסביבות 14:30, הגיעו עשרות חיילים, שוטרי מג"ב, מסתערבי מג"ב ואנשי שב"כ, לעיירה קבאטיה שבמחוז ג'נין ונכנסו לחצר בית משפחת כמייל. מוחמד כמייל, בן 26, שעסק בבניית ביתו בסמוך לבית המשפחה ישב בו אותה שעה עם חברו מוחמד עלאוונה ובן דודו חביבאללה כמייל, בן 26.
מוחמד כמייל, ששמע את הכוח נכנס לחצר, יצא החוצה לבדוק מה מתרחש ואנשי הכוח התנפלו עליו מייד, השכיבו אותו על הקרקע, אזקו את ידיו וכיסו את עיניו. לאחר כארבעים דקות הם הובילו אותו לסלון בבית הוריו, השכיבו אותו על הרצפה, והותירו אותו שם לבדו. בינתיים, ריכזו הכוחות את שאר בני המשפחה באחד מחדרי הבית וערכו בו חיפוש, שבמהלכו השליכו חפצים על הרצפה והזיזו רהיטים.
עלאוונה וחביבאללה ניסו לברוח דרך מטע הזיתים הסמוך אך הכוחות הצליחו לעצור את עלאוונה והובילו אותו לאחד הג'יפים. חביבאללה הצליח להתרחק כמה עשרות מטרים לתוך המטע אך הכוחות רדפו אחריו ואז ירו בו ופגעו בראשו. חביבאללה נפל. כעשרה חיילים התקרבו אליו, ערכו חיפוש על גופו ואז הפקירו אותו במטע והלכו.
כשעה לאחר מכן עזבו הכוחות את בית משפחת כמייל. בני המשפחה יצאו מהחדר והופתעו למצוא את מוחמד שוכב בסלון כשהוא אזוק ועיניו מכוסות. מייד לאחר מכן נודע להם שחביבאללה נורה במטע הסמוך. הם פינו אותו לבית החולים, שם נקבע מותו.
במהלך מעצרו של עלאוונה פרצו עימותים בין צעירים לקבוצה נוספת של חיילים ושוטרים במרחק של כקילומטר מבית משפחת כמייל. במהלך האירועים, צעירים ידו אבנים ומקצתם גם ירו אש חיה לעבר הכוחות. אלה הגיבו באש חיה והרגו את אחד החמושים, עבד אל-האדי נזאל, בן 18.
לאחר האירוע פרסם דובר צה"ל כי "במהלך הפעילות בכפר קאבטיה, המבוקש יחד עם חשוד נוסף ברחו מהמקום והכוחות ירו לעברם. המבוקש נעצר וזוהתה פגיעה בחשוד הנוסף". בוודאי שאין באמירות עמומות אלה – בנוגע ל"חשוד" בפשע לא מוגדר ובנוגע לכך ש"זוהתה פגיעה" כאילו לא נהרג אדם – כדי להפוך את הריגתו של חביבאללה למוצדקת.
אירוע זה ממחיש עד כמה מזלזל משטר האפרטהייד בחייהם של פלסטינים, ברכושם ובשגרת חייהם ועד כמה אלה כלל לא נלקחים בחשבון על ידי הכוחות הפועלים בשטח. תחקיר בצלם העלה כי שוטרים וחיילים ירו בראשו של פלסטיני שנמלט מהם מבלי שנחשד בדבר, לאחר מכן ערכו חיפוש על גופו ועזבו כשהם מותירים אותו במטע הזיתים, כאילו לא אירע דבר.
במשטר האפרטהייד המתקיים בין הים לירדן התנהלות כזו היא לא רק אפשרית אלא היא נחשבת למוצדקת על ידי כל הגורמים האחראים. במשטר זה – הפועל בנחישות להנצחת העליונות של קבוצה אחת (יהודים) על קבוצה אחרת (פלסטינים) – אירוע כזה הוא כבר חלק מהשגרה ולכן איש לא יידרש לתת את הדין על מעשיו.
תחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי גבה עדויות מבני משפחתו של חביבאללה כמייל:
עלאא כמייל, בן 28, נשוי ואב לבת, סיפר ב-14.1.23
ביום חמישי, 12.1.23, בסביבות 14:30, חזרתי הביתה מהעבודה בעיריית קבאטיה. אני גר עם אשתי והבת הקטנה שלנו בקומה השנייה, וההורים שלי גרים בקומה הראשונה עם האחים שלי. כשהגעתי לרחבת הבית ראיתי את בן דוד שלי חביבאללה, שחזר מנסיעה. הוא היה עם אחי מוחמד והשכן שלנו מוחמד עלאוונה. הם ישבו בבית של מוחמד שעדיין בבנייה, במרחק של כמה מטרים מבית המשפחה.
ניגשתי להגיד להם שלום. חביבאללה רצה שנשתה ביחד קפה אז אמרתי שאני אכין את הקפה בבית שלי ואביא אותו. כשיצאתי מהבית של מוחמד הגיעו לחצר הבית שני כלי רכב מסחריים ומהם ירדו חיילים. הרגשתי שהמצב מסוכן, האצתי את ההליכה שלי והספקתי להיכנס לבית שלנו. רציתי להיות עם אשתי ועם הילדה שלנו ועם כל המשפחה. במהלך הכניסה לבית התחלתי לשמוע ירי בחוץ. ירדתי עם אשתי והילדה לקומה הראשונה כדי שנהיה עם ההורים שלי והאחים, שכולנו נישאר יחד. כמה רגעים אחרי שהתכנסנו באחד החדרים נכנסו לבית חיילים. שני חיילים שמרו עלינו בתוך החדר ושמענו את האחרים עושים חיפוש בכל הבית. שמעתי צעקות של חיילים בעברית, שאני לא מבין, וגם עוד ירי מחוץ לבית.
החיילים לא חקרו אף אחד מאיתנו ואחרי כשעה הם עזבו את הבית ואז שמענו את אחי מוחמד קורא לנו. בכלל לא ידענו שהוא בתוך הבית. מצאנו אותו שוכב על רצפת הסלון, כשהידיים שלו קשורות והעיניים מכוסות. בזמן שאני ואבא הורדנו לו את האזיקים ואת כיסוי העיניים שמענו את קרוב המשפחה שלנו, אחמד, קורא לנו לבוא לעזור לו. אני ומוחמד יצאנו וראינו אותו רץ לכיוון מטע הזיתים.
מצאנו את חביבאללה שוכב על הגב, עם חור של כדור בראש ופה מלא בדם. היינו בהלם מוחלט. הרמנו אותו ולקחנו אותו ברכב של שכן למרכז הרפואי בעיירה, ומשם באמבולנס לבית חולים בג'נין. הוא כבר לא היה בין החיים.
מוחמד כמייל, בן 26, תושב קבאטיה, סיפר ב-14.1.23
ביום חמישי, 12.1.23, בסביבות 14:30, הייתי בבית שלי שעדיין בבנייה, בחצר של בית המשפחה שלנו, קצה השכונה המזרחית בקבאטיה. בן דוד שלי, חביבאללה כמייל, חזר באותו יום מתורכיה והגיע לבקר אותי והביא לי בושם במתנה. חבר שלי, מוחמד עלאוונה, שגר בשכונה, הגיע גם הוא לבקר. ישבנו בסלון של הבית שלי ואז הגיע אחי עלאא, שגר בבית שמעל ההורים שלי. חביב ביקש ממני כוס קפה ועלאא אמר שהוא יכין בבית שלו ויביא לנו. הוא התחיל לצאת מהבית שלי כששמענו כלי רכב כבדים מתקרבים. יצאתי מייד וראיתי קבוצה גדולה של חיילים יורדים משני כלי רכב. שני חיילים רצו אליי. הם התנפלו עליי, השכיבו אותי על הקרקע, אזקו לי את הידיים לאחור באזיקי פלסטיק וכיסו לי את העיניים בחתיכת בד. אחד החיילים שאל אותי איך קוראים לי ואמרתי לו שקוראים לי מוחמד. הוא שאל אותי על אחי הקטן, רביע, ואמרתי לו שהוא לא בבית. כל הזמן הרגשתי את הברכיים של שני החיילים לוחצות לי על הגב. שמעתי צעקות של חיילים וירי.
לא ידעתי מה קרה עם חביב ועם מוחמד עלאוונה, כי לא יכולתי לראות כלום. אחרי אולי ארבעים דקות החיילים הרימו אותי והוליכו אותי לבית של ההורים שלי והשאירו אותי בסלון. לא שמעתי את בני המשפחה שלי, ואחר-כך התברר לי שהייתי לבד כי החיילים החזיקו את כולם באחד החדרים בבית. אחרי עשרים דקות בערך שמעתי את החיילים יוצאים מהבית. קראתי לבני המשפחה שלי. הם הגיעו והורידו לי את האזיקים ואת כיסוי העיניים. באותם רגעים שמענו קרוב משפחה שלנו, אחמד כמייל, שגר לידנו קורא לנו לבוא לעזור לו.
אני ועלאא רצנו לכיוון שלו. ראינו את אחמד רץ לעבר חביבאללה ששכב על הגב במטע זיתים. כדור פגע בו בראש והיה לו מלא דם בפה. הרמנו אותו ופינינו אותו ברכב פרטי למרכז רפואי בקבאטיה, אבל הוא כבר היה מת. משם העבירו אותו לבית חולים בג'נין. חביבאללה היה סוחר, הייתה לו חנות בגדים והיו לו קשרים טובים עם אנשים. לא היו לו בעיות עם ישראל. הוא נסע לחו"ל בלי בעיות.
אחמד כמייל, בן 28, נשוי ואב לשניים, סיפר ב-15.1.23
בסביבות 14:30 הייתי בבית שלי עם אשתי ושני הילדים הקטנים שלנו. בזמן שישבנו שמעתי שלוש יריות קרוב לבית. עליתי מייד לגג כדי לראות מה קורה. הייתי בהלם כשראיתי חיילים ישראלים בחצר הבית של קרובי המשפחה שלי, הבית של מוחמד כמייל, שנמצא במרחק של מאתיים מטרים בערך מאיתנו. ראיתי גם חיילים שהתפרסו בין הבתים.
פתאום ראיתי קרוב משפחה שלי, חביבאללה כמייל, רץ מכיוון הבית של מוחמד. ראיתי גם כמה חיילים שתפסו את הצעיר מוחמד עלאוונה ליד הבית של מוחמד, כנראה שהוא ניסה לברוח. אז ראיתי את חביבאללה מסתתר מאחורי עץ זית. הוא ישב בישיבה שפופה. כמה רגעים אחר כך שמעתי ירייה אחת שנורתה ממערב לבית שלי, לכיוון שבו היה חביב. המרחק ביני לבינו היה חמישים-שישים מטרים. ראיתי אותו נופל. עשרה חיילים רצו למקום שבו הוא נפל וראיתי אותם עושים חיפוש על הגוף שלו.
אחרי בערך שעה החיילים יצאו מהבית של המשפחה של מוחמד כמייל. רק אחרי שהם עזבו העזתי לצאת מהבית וצעקתי שיבואו לעזור לי. מוחמד ועלאא כמייל הגיעו ופינינו את חביבאללה. הוא לא זז ודם כיסה את הראש שלו ואת כל הפנים שלו.
