דילוג לתוכן העיקרי
חוסיין עטייה טיטי. התמונה באדיבות המשפחה
תפריט
מהשטח
נושאים

כניסה אלימה למחנה הפליטים אל-פוואר. התוצאה: הרוג וארבעה פצועים

ביום רביעי, 12.5.21, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, פשטו עשרות חיילים על מחנה הפליטים אל-פוואר שמדרום לעיר חברון כדי לעצור שלושה מתושביו, הגרים בשלושה בתים שונים. החיילים נכנסו למחנה כשהם יורים אש חיה באוויר ומשליכים רימוני הלם. במהלך הפשיטה, שארכה כרבע שעה, צעירים השליכו לעברם אבנים מסמטאות הסמוכות לבתים שאליהם נכנסו וכן במהלך כניסתם למחנה ויציאתם ממנו.

החיילים נכנסו לשלושה בתים כדי לעצור אחד מדייריהם. בשניים מהם הם עצרו את האדם שחיפשו ויצאו מיד. בבית השלישי, בית משפחת אבו השהש, החיילים עצרו את מוחמד אבו השהש בן ה-49 והובילו אותו מהמקום כעבור כעשר דקות, אך כמה חיילים נשארו על גג הבניין. אחד מיושבי הבית הספיק להזהיר את השכנים על נוכחות החיילים, שמיד אחר כך ירו אש חיה וכדורי "טוטו" לעבר תושבים ספורים שעמדו על גגות הבתים, במרפסות וברחובות הסמוכים. החיילים פצעו ארבעה בני אדם והרגו את חוסיין עטייה טיטי, בן 27, שהיה על גג ביתו ונפגע בחזהו. בדרכם החוצה מהמחנה ירו החיילים גם על אמבולנס של הסהר האדום שפינה את אחד הפצועים וניקבו את צמיגיו.

מבט מהגג שעליו נהרג חוסיין טיטי לגג שעליו עמדו החיילים. צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם
מבט מהגג שעליו נהרג חוסיין טיטי לגג שעליו עמדו החיילים. צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם

הירי של החיילים - שהתמקמו מאחורי חומה המקיפה את הגג בבית משפחת אבו השהש, בחושך באישון לילה, ללא ידיעת דיירי הבתים השכנים - לעבר תושבים שלא סיכנו את חייו של מי מהם ושחלקם רק צפו בחיילים המתרחקים, אינו ניתן להצדקה והוא עוד ביטוי לזלזול של הצבא בחייהם של פלסטינים. לפי פרסומים בתקשורת נפתחה חקירת מצ"ח, אולם ניסיון של שנים מלמד כי מטרתה של זו אינה הגעה לחקר האמת כי אם טיוח ההרג והצדקה של השימוש באמצעים אלימים להנצחת הכיבוש.

תחקירן בצלם, מוסא אבו השהש, גבה עדויות מכמה מתושבי המחנה שהיו עדים לאירוע.

אחיו של חוסיין עטייה טיטי, עומר, בן 30, התעורר בסביבות השעה 3:00 למשמע ירי ושריקות. לאחר זמן קצר הגיע אחיו חוסיין לדירתו, וכששמעו שהחיילים עצרו את מוחמד אבו השהש, עלו שניהם לגג. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש תיאר מה קרה:

עמדנו על הגג והיה חשוך יחסית. שמעתי אנשים מגגות סמוכים אומרים שהחיילים נסוגים ושמוחמד איתם. לא ראיתי את החיילים, ולא ראיתי חיילים על הגג של משפחת אבו השהש, כי הוא מוקף בחומת בטון, וגם כי היה חושך.

אחי חוסיין הלך מייד לקצה המערבי של הגג והתכופף משם כדי לראות את החיילים. שם אין בניינים שמסתירים אז אפשר לראות יותר. אני עמדתי במרחק של שני מטרים מאחוריו.

פתאום שמעתי שריקה של כדור ואז ראיתי את חוסיין חוזר אחורה כמה צעדים ונופל על ידי. הוא אמר "הם פגעו בי". הוא דימם מכתף ימין והבנתי שהוא נפגע. צעקתי בקולי קולות "חוסיין נפגע!". הבנתי מייד שהוא נפצע קשה מאוד, כי הוא לא זז, אבל אמרתי לאחים ולהורים שלי שעלו ועמדו ליד מדרגות העץ שמובילות לגג שהוא רק נפגע ברגל, כי רציתי להרגיע את אמא שלי שבכתה וצעקה.

אני, אח שלי איסמאעיל ועוד בחורים שבאו לעזור הורדנו בקושי רב את חוסיין במדרגות העץ שמובילות לחדר המדרגות של הבניין. ירדנו עד לרחוב והכנסנו את חוסיין למכונית פרטית שלקחה אותו למוקד החירום של הסהר האדום בדורא. אני נסעתי אחריו. כשהגעתי, אמרו לי שחוסיין הגיע לשם ללא רוח חיים.

המקום שבו עמד חוסיין טיטי כשנורה. צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם
המקום שבו עמד חוסיין טיטי כשנורה. צילום: נסר א-נוואג'עה, בצלם

א.ז., בן 21, ושניים מדודיו עלו על גג בית סבם שנמצא במרחק של כחמישים מטרים מבית משפחת אבו השהש, לאחר ששמעו על מעצרו של מוחמד אבו השהש. לאחר זמן קצר ירדו הדודים וא.ז. נותר לבדו על הגג. בעדות שמסר ב-7.6.21 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש הוא סיפר:

עליתי עם הדודים שלי לגג כדי לצלם את החיילים נסוגים, והארתי עם הפנס של הטלפון בגלל החושך. אחרי כמה רגעים הדודים שלי ירדו למטה וביקשו שארד איתם. לא ראיתי כלום, הרחוב היה שקט וריק מאנשים. ניסיתי להתקדם לקצה של הגג שמשקיף על הרחוב כדי לראות טוב יותר. באותו רגע נפגעתי בירך ימין ונפלתי. ירד לי דם מהרגל. ניסיתי לקרוא לדודים שלי אבל אף אחד לא שמע אותי. ניסיתי לזחול לכיוון המדרגות אבל לא הצלחתי. אחרי עשר דקות בערך שני הדודים שלי עלו שוב לגג ומצאו אותי. הם הורידו אותי לדירה של אחד מהם וניסו לחבוש את הפצע כדי לעצור את הדימום. עשר דקות אחר-כך בערך הגיע אמבולנס שפינה אותי משם.

האמבולנס נסע לכניסה הראשית למחנה בדרך לבית החולים. שכבתי על האלונקה, ופתאום האמבולנס עצר. שמעתי ירי אבל לא ידעתי מה קרה. ואז שמעתי אנשים מדברים ליד האמבולנס ואת הדלת שלו נפתחת. אחרי כמה דקות הדודים שלי ונהג האמבולנס העבירו אותי למכונית פרטית שעמדה מאחורי האמבולנס והנהג שלה הסיע אותי לבית החולים. בבדיקות שעשו לי התברר שנפגעתי מכדור שחדר לשריר בירך ימין אבל העצם לא נפגעה. קיבלתי טיפול ושוחררתי עוד באותו יום בצהריים.

א.ד., נהג אמבולנס, הגיע למחנה הפליטים כדי לפנות את פצועי הירי ולקח את א.ז. הפצוע לבית החולים. בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש סיפר מה אירע במהלך הנסיעה:

כשהיינו בערך במרחק של חמישים מטרים לפני היציאה מהמחנה פתאום קפצו לאמצע הכביש חיילים שהיו בצדו. הם כיוונו אלינו לייזר ירוק ואדום ולפני שהספקתי לחשוב, שמעתי ירי מסיבי ומהיר אל קדמת האמבולנס. במשך כמה רגעים מבעיתים חשבתי שהחיילים הולכים לירות גם עליי, או שאולי הם כבר ירו עליי. התחלתי להגיד את ה״שהאדה״ וראיתי שאיש הצוות שלי שישב לידי גם אומר את ה״שהאדה״.

הרגשתי שהרכב נפגע. לפני שהספקתי להתעשת מההלם והבהלה ניגש חייל לאמבולנס והורה לי לכבות את המנוע, לתת לו את המפתחות ולצאת החוצה. יצאתי והחייל הוביל אותי לצד שמאל של הרחוב, מרחק של 15 מטרים בערך מהאמבולנס. ואז החייל רץ לכיוון הכניסה למחנה ואמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני שהגיע באותו רגע מחברון כדי לפנות פצועים. החיילים האחרים הלכו לכיוון המגדל הצבאי שליד הכניסה למחנה. דאגתי מאוד לפצוע שנשאר באמבולנס. אחרי כמה דקות הגיעה מכונית פרטית ועצרה מאחורי האמבולנס, ואחרי כמה רגעים היא הסתובבה ונסעה.

לא הבנתי מה קורה. כעבור רבע שעה בערך חזרתי לאמבולנס. שאלתי את איש הצוות שלי על הפצוע והוא אמר לי שהעבירו אותו למכונית הפרטית שלקחה אותו לבית החולים. כעבור כמה דקות שני תושבים מיטא הגיעו לכניסה למחנה הפליטים במכוניות שלהם, ואחד מהם נתן לי את המפתחות של האמבולנס שהוא מצא על הכביש הראשי. בדקתי את האמבולנס וראיתי שיש פנצ׳ר בגלגלים הקדמיים מהירי. היו גם סימני פגיעה של כדורים בחלק הקדמי של האמבולנס. בינתיים הגיע לשם אמבולנס פרטי והצוות שלו עזר לי להחליף את שני הגלגלים הקדמיים ונסענו. האמבולנס של הסהר האדום עדיין עמד במקום שבו עצר קודם. הנהג שלו אמר לי שהמפתחות שלו נמצאים על הגג ושהחייל אסר עליו לגעת בהם בלי אישור שלו. חזרנו למוקד העזרה הראשונה בדורא. זו הייתה אחת התקריות הקשות והמסוכנות ביותר שחוויתי בחיים שלי. כשאני נזכר באורות הלייזר מול הפנים שלי ובקולות הירי אני לא מאמין שאני עדיין בחיים.