דילוג לתוכן העיקרי
פוואז עאבד בבית החולים. צילום: איאד חדאד, בצלם, 8.1.19
תפריט
נושאים

שוטרי מג"ב ירו כדור ספוג על נער בן 16 ממרחק של פחות מעשרה מטרים, סיכנו את חייו וגרמו לו לשבר בגולגולת

ב-6.1.19, זמן קצר לאחר חצות, נורתה אש לעבר אוטובוס אגד בסמוך להתנחלות בית אל. נזק נגרם לשמשת האוטובוס והנהג נפצע באורח קל משברי הזכוכית. מייד לאחר הירי הגיעו כוחות גדולים של חיילים ומשמר הגבול לאזור התעשייה באל-בירה והחלו להחרים מצלמות אבטחה מבתי עסק.

בסביבות השעה 7:00 בבוקר, הבחינו תושבי שכונת אל-מקאהי שבעיירה אל-בירה בכ-15 שוטרי משמר הגבול שהגיעו לשכונה וחיפשו אחר מצלמות אבטחה. השוטרים זרקו רימוני גז מדמיע וירו כדורי מתכת מצופי גומי על קבוצת נערים, שיידו לעברם אבנים. באותו זמן נפגש פוואז עאבד (פרג') בן ה-16, עם חברו אמג'ד קרעאן, גם הוא בן 16, לשתות קפה בשכונה, כפי שהם נוהגים לעשות מדי בוקר לפני שעאבד הולך לבית הספר וקרעאן יוצא להתלמדותו כחשמלאי בחברת החשמל. לשניים נודע באמצעות הרשתות החברתיות על נוכחות כוחות הביטחון בשכונה והם המתינו לעזיבתם ברחובות סמוכים.

בסביבות 7:45 שמעו השניים כי החיילים והשוטרים עזבו את המקום. הם התקרבו לצומת שלפני שכונת אל-מקאהי והציצו מאחורי אחד הבניינים, משם ראו את השוטרים במרחק של כ-40 מטרים מהם. חלק מהשוטרים נופפו להם בידיהם ועאבד נופף להם בחזרה וניסה להבין את כוונתם. בינתיים הגיחו שני שוטרים נוספים מרחוב צדדי מימין לנערים, ואחד מהם ירה כדור ספוג בראשו של עאבד ממרחק של פחות מעשרה מטרים, ללא כל אזהרה. עאבד נפל ארצה כשהוא מדמם. כשניסה חברו להתקרב אליו ירה השוטר גם לכיוונו כדור ספוג, שלא פגע בו.

פוואז עאבד תיאר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-8.1.19 את שהתרחש באותם רגעים:

אני ואמג'ד עמדנו מאחורי קיר בצומת. אמג'ד עמד מאחורי ואני עקבתי אחרי השוטרים, שהיו במרחק של בערך 40 מטר מאתנו. שניים או שלושה שוטרים נופפו לנו בידיים. נופפתי להם חזרה, וצעקתי לעברם "מה אתם רוצים?". זה נמשך כך עד שפתאום הרגשתי עצם חזק פוגע במצח שלי מצד ימין. ירו עליי מטווח קצר. אני לא יודע אם זה היה כדור גומי או משהו אחר.

כשנפגעתי הרגשתי טלטלה בראש והפסקתי לראות ולנשום לרגע. נפלתי על הקרקע והתחלתי להתפתל ולא ראיתי שום דבר בצורה ברורה. שמעתי את אמג'ד קורא לי: בוא אליי, בוא אליי. היו שוטרים מסביבי אבל לא ידעתי כמה. אחד מהם או יותר דחפו אותי עם הרגליים שלהם, אני לא יודע אם הם בעטו בי כדי להרביץ לי או לבדוק אם אני בחיים. הייתי חצי מחוסר הכרה. אני זוכר שניסיתי לזחול על הבטן והידיים כדי להגיע לאמג'ד אבל לא הייתי מסוגל להחזיק את הגוף שלי ולא יכולתי לעמוד.

עכשיו אני לא יודע מה יהיה איתי. זה מפחיד. אני אמור להיות באמצע בחינות המחצית, ואני מפספס לימודים ועלול להיכשל. אני עדיין לא יודע מתי אחזור לבית הספר. ואני גם לא יודע אם אבריא לגמרי, או אשאר עם בעיות רפואיות שיכולות לשבש את החיים שלי.

Thumbnail
מקום האירוע. הנערים עמדו ליד תמרור ה"אין כניסה" שמשאל והציצו אל הרחוב שלמטה משמאלם. צילום: איאד חדאד, בצלם, 8.1.19

אמג'ד קרעאן סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-9.1.19 על פציעת חברו:

כששמענו מילדים בשכונה שהצבא מתכונן לעזוב התקדמנו לכיוון הצומת, הצצנו עם הראש מאחורי קיר של אחד הבתים בצומת לכיוון השוטרים ואז שוב הסתתרנו מאחורי הבית. אחרי כמה דקות כמה שוטרים, שהיו במרחק של 40-30 מטר מאיתנו, נופפו לנו עם היד. לא היה נראה לנו שהם מתכוונים לרדוף אחרינו. שני שוטרים הגיעו מצד ימין שלנו, בלי ששמנו לב אליהם. הם כנראה יצאו פתאום ממדרגות הברזל והתקדמו עד למרחק של פחות מעשרה מטרים מאיתנו. אחד מהם ירה על פוואז והוא נפגע בראש ונפל במרחק של שני מטר ממני. עד שהוא נפגע לא ראיתי את השוטרים. רק אחרי ששמעתי את הקול של הירי ופוואז נפל ראיתי אותם מגיעים אלינו מצד ימין שלנו, מכיוון המדרגות. קראתי לפוואז שיקום, אבל הוא לא ענה לי והיה בחצי הכרה. ראיתי שהוא מדמם מהראש, מקדימה בצד ימין. רציתי לעזור לו, והתחלתי להתקרב אליו, אבל השוטר ירה עוד כדור ספוג לכיוון שלי. לא נפגעתי. ברחתי משם לקרוא למשפחה שלי.

עולא קרעאן, בת 41, נשואה ואם לחמישה, סיפרה בעדותה כיצד ניסתה לעזור לפוואז עאבד לאחר שבנה אמג'ד הזעיק אותה למקום:

כשהתקדמתי למקום שבו פוואז שכב על הארץ עמדו לידו שוטרי משמר הגבול. מרחוק לא יכולתי לראות מה קרה לו. כשהתקרבתי אחד השוטרים סימן לי עם הנשק לחזור אבל לא הסכמתי כי פחדתי שיקרה לו משהו רע. המשכתי להתקדם וראיתי כתם דם ליד הראש של פוואז. הוא זז והתפתל אבל לא היה מסוגל לדבר או לקום. השוטרים לא נתנו לו עזרה ראשונה. צעקתי עליהם שיתרחקו ממנו, הוא לא עשה כלום ואין לו נשק, ואפילו לא היתה אבן לידו. אמרתי להם: מה הוא עשה לכם שיריתם בו ככה? הם לא ענו לי. הם דיברו אחד עם השני בעברית, שאני לא מבינה. השוטר המשיך לכוון אליי את הנשק שלו. אמרתי לו שאני לא מפחדת ממנו, ושאם הוא רוצה לירות בי שיירה. התקרבתי לפוואז והשוטרים התחילו להתרחק. פוואז התפתל ומלמל אבל לא אמר מילים ברורות. הגיעו עוד כמה שכנים, וגם אמא שלי ואחותי. אחותי הזמינה אמבולנס אבל הוא התעכב ולא ידענו למה. אחרי עשר דקות בערך החלטנו לפנות את פוואז במכונית פרטית.

השוטרים לא הגישו לפוואז עאבד טיפול רפואי והוא פונה על-ידי תושבי השכונה ברכב פרטי לבית החולים של הסהר האדום באל-בירה. משם הוא הועבר למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה, אליו הגיע כשהוא עדיין מוחסר הכרה. הוא נותח לאחר שהתגלו שבר בגולגולתו ודימום מוחי. לאחר שלושה ימי אשפוז, ב-9.1.19, שוחרר פוואז עאבד לביתו אולם עד היום, כמעט חודש לאחר האירוע, הוא סובל מכאבים עזים בראשו ולא שב לספסל הלימודים.

מתחקיר בצלם עולה כי שוטר מג"ב ירה כדור ספוג בראשו של פוואז עאבד בן ה-16 ממרחק של כעשרה מטרים, ללא כל הצדקה. ירי של כדור ספוג לעבר קטינים אסור לחלוטין. בנוסף חל איסור על ירי ממרחק כה קצר על ראשו של אדם, שכן הדבר עלול להיות קטלני או לגרום לפציעה קשה – כפי שקרה במקרה הנוכחי. ואולם – הוראות לחוד ומציאות לחוד: ההוראות שנועדו למנוע פציעה ומוות משמשות את כוחות הביטחון בעיקר ליצירת מראית עין ונשארות בגדר מילים ריקות. ירי בניגוד לחוק אינו גורר ענישה ומערכת אכיפת החוק ממהרת לטייח את האירועים. אלימות שכזו, ללא דין וחשבון, היא ביסודו של משטר הכיבוש – והיא צפויה להימשך, כל עוד הכיבוש נמשך.