דילוג לתוכן העיקרי

הצבא הורה לכל 103 תושבי חי'רבת חומסה להתפנות היום משש בבוקר ועד שמונה בערב

ב-21.6.18 הגיעו אנשי המנהל האזרחי מלווים בכוחות צבא לקהילת ח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן ומסרו צווי פינוי זמניים לכל 16 המשפחות בקהילה, הגרות בכמה מתחמים מרוחקים זה מזה.. חמש מהמשפחות הל...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

הצבא הורה לכל 103 תושבי חי'רבת חומסה להתפנות היום משש בבוקר ועד שמונה בערב

ב-21.6.18 הגיעו אנשי המנהל האזרחי מלווים בכוחות צבא לקהילת ח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן ומסרו צווי פינוי זמניים לכל 16 המשפחות בקהילה, הגרות בכמה מתחמים מרוחקים זה מזה.. חמש מהמשפחות הללו פונו כבר ארבע פעמים בחודשים האחרונים. המשפחות נדרשו להתפנות מבתיהן היום, 26.6.18, מהשעה 6:00 בבוקר ועד השעה 20:00, בטענה שהצבא צריך להתאמן באזור מגוריהן. הבוקר, 26.6.18, הגיעו אנשי המנהל האזרחי לח'ירבת חומסה וליוו את בני 16 המשפחות, שהתפנו בכוחות עצמם – חלקם ברכב וחלקם ברגל. המשפחות, המונות 103 נפשות - בהן 63 ילדים ובני נוער, כולל תינוק וילד עם תסמונת דאון - נאלצו לצאת עם חלק מהצאן שלהן לאזור מבודד המרוחק כעשרה קילומטרים מבתיהן, ולשהות שם ללא מחסה עד שיורשו לשוב לבתיהן.

תחקירן בצלם עארף דראר'מה תיעד בווידיאו את פינויין של חלק מהמשפחות, אך אנשי המנהל האזרחי מנעו ממנו לתעד את פינויין של אחרות.

מאז ה-5.3.18, מתאמנים חיילים, כלי רכב משוריינים וטנקים כמעט מדי יום במספר אזורים בסמוך לקהילות הפלסטיניות בצפון בקעת הירדן. שגרת האימונים היומיומיים היא דוגמה חיה למדיניות הישראלית בבקעת הירדן בפרט ובשטח C בכלל, המבקשת ליצור שגרת חיים בלתי אפשרית שתגרום לתושבי הקהילות הפלסטיניות לעזוב את מקום מושבם, לכאורה מרצונם.

Thumbnail
משפחה מתפנה מביתה בח'ירבת חומסה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 26.6.18

שניים מתושבי הכפר תיארו בעדויות שמסרו לתחקירן בצלם עארף דראר'מה את הפינויים הקודמים:

דוניא אבו אל-כבאש, בת 34, נשואה ואם לשבעה, מסרה בעדותה ב-13.5.18:

בכל פעם שפינו אותנו, החיילים נסעו מאחורינו והובילו אותנו כאילו היינו כבשים, בלי טיפת אנושיות או חמלה. מיהרנו עד כדי כך ששכחנו לקחת איתנו אוכל ושתייה. אני אמא לשבעה ילדים קטנים. יש לי ילד עם תסמונת דאון ותינוק בן פחות מחודש. בחוץ לפעמים קר מאוד או חם מאוד, מה אנחנו אמורים לעשות? בפעמיים הראשונות שגרשו אותנו השנה נשארנו ככה, בחוץ, באוויר הפתוח, מהשעה 6:00 בבוקר ועד אחר הצהריים. באחת הפעמים קיבלנו מהסהר האדום שני אוהלים וזה הקל עלינו קצת. אבל הלב היה כבד מדאגה לבתים ולרכוש שהשארנו מאחור. שמענו ירי וזה היה מפחיד מאוד. הילדים היו מבועתים ורעדו מפחד. הרגשנו שעבר נצח עד שהרשו לנו לחזור.

בפינוי של ה-8.5.18 החיילים זרזו אותנו בצעקות ולא אפשרו לנו לקחת איתנו אוהל שרצינו להביא וגם לא שום דבר אחר. יצאנו בריצה כי החיילים הפחידו אותנו ואמרו לנו שתכף מתחילים לירות. ראינו את החיילים מסיירים באזור ושמענו את הירי. זה נשמע כאילו יש מלחמה. בכל אחד מהפינויים הקודמים חזרנו לאוהלים שלנו

מותשים, וכל אחד התחיל לבדוק את הבית שלו והחפצים שלו ולספור את הכבשים. הדבר שהכי מפחיד אותנו הוא הסכנה שפצצות נפלו קרוב אלינו ולא התפוצצו, ולכן אנחנו בודקים ביסודיות בכל מקום.

בכל פעם שחזרנו הביתה אחרי פינוי, האוהלים שלנו לא נראו כמו מקום שגרים בו בני אדם. הכול היה הרוס. החפצים מפוזרים, המזרונים זרוקים על הרצפה. הילדים הקטנים תמיד כל-כך מותשים כשאנחנו חוזרים, שהם פשוט נשכבים בתוך הבלגאן על הרצפה ונרדמים מיד. הטלאים הקטנים, שאנחנו לא יכולים לקחת איתנו כשמפנים אותנו, נמצאים בסכנה כי הם עדיין יונקים ונשארים שעות בלי אוכל או שתייה. אנחנו לא יודעים מה לעשות. הם רוצים לגרש אותנו מכאן אבל אין לנו לאן ללכת. אנחנו כל הזמן עוברים ממקום למקום. רוצים לגדוע את מקור הפרנסה שלנו ולהתעמר בנו כדי שנעזוב, עד שלא יישאר אף אחד באזור הזה.

 

Thumbnail
משפחה מתפנה מביתה בח'ירבת חומסה. צילום: עארף דראר'מה, בצלם, 26.6.18

עדותו של נאסר אבו אל-כבאש, בן 26, נשוי ואב לשניים מסר בעדותו ב-6.6.18:

הם מפנים אותנו בלי שום היסוס, מובילים אותנו לאזור מרוחק שהתנאים בו קשים והשמש קופחת. אנחנו יודעים שרשויות הכיבוש רוצות לגרום לנו לעזוב את האזור, לגרש אותנו מפה, אבל לאן נלך? בכל פעם כאשר חזרנו כולם היו מותשים לגמרי.

כשמפנים אותנו, אני דואג למשפחה, לצאן, וגם לאוהלים ולרכוש שהשארנו מאחור. החיילים יורים פגזים ממרחק גדול והם עלולים לסטות מהמסלול ולפגוע קרוב אלינו. לפני כמה שנים פגז פגע ליד האוהלים שלנו ורק אלוהים הגן עלינו. מי יודע מה היה קורה לנו.

בפינוי ב-5.6.18 הצבא הגיע אלינו מוקדם מאוד, עוד לפני אור ראשון. זה היה רמדאן, כולם צמו ואף אחד לא ישן, לא בלילה ולא ביום. הם באו בג׳יפ צבאי וג׳יפ של המנהל האזרחי והתחילו לצעוק עלינו שנצא מהאוהלים. הם הודיעו לנו על הפינוי יום קודם, בעל פה. דרשו מאיתנו להתפנות מ-6:00 בבוקר ועד 12:00 בצהריים. לקחתי את הצאן והולכתי אותו לכיוון צפון-מזרח, הרחק לתוך ההרים. זה אזור מסוכן, יש שם הרבה נפלים. הנשים ושאר בני המשפחה יצאו, חלק ברגל וחלק במכונית קטנה שיש לנו. הצבא והמנהל האזרחי המשיכו ללוות אותנו עד שהתרחקנו מהאזור והזהירו אותנו שלא נחזור לפני השעה שנקבעה.

תיעוד וידיאו: עארף דראר'מה, בצלם

סרטונים אחרונים