דילוג לתוכן העיקרי

הצבא חוסם כבר ארבעה ימים תנועת מכוניות בכניסה הראשית למחנה הפליטים אל-פוואר

עדכון: הצבא הסיר את החסימה רק ב-28.2.18, לאחר תשעה ימים. ביום שני, 19.2.18, בסביבות השעה 17:00, סגר הצבא, ללא הסבר רשמי, את הכניסה הראשית למחנה הפליטים אל-פוואר שמדרום לחברון למעבר רכב...
לקריאת המאמר המלא בחזרה לדף הסרטון

הצבא חוסם כבר ארבעה ימים תנועת מכוניות בכניסה הראשית למחנה הפליטים אל-פוואר

עדכון: הצבא הסיר את החסימה רק ב-28.2.18, לאחר תשעה ימים.

ביום שני, 19.2.18, בסביבות השעה 17:00, סגר הצבא, ללא הסבר רשמי, את הכניסה הראשית למחנה הפליטים אל-פוואר שמדרום לחברון למעבר רכב ובכך חסם את הגישה מהמחנה לכביש 60. החסימה בוצעה באמצעות סגירת שער צבאי שהצבא הציב במקום בתקופת האינתיפאדה השנייה. חיילים שהוצבו במקום אמרו לתושבים שהשער נסגר כעונש על גניבת מצלמת אבטחה, אבל לא סיפקו להם פרטים נוספים. במחנה הפליטים אל-פוואר חיים בצפופות קשה כ-10,000 בני אדם בשטח של קילומטר רבוע אחד. בתחילת ינואר 2018, סגר הצבא את השער למשך חמישה ימים רצופים, ומאז שב וסגר אותו מספר פעמים לפרקי זמן קצרים. ביולי, 2016 הצבא סגר את השער למשך חודש ימים.

סגירת השער פוגעת לא רק בתושבי אל-פוואר אלא גם בעשרות אלפי בני אדם החיים בכפרים הסמוכים ובמערב העיר יטא. הסגירה משפיעה במיוחד על 4,000 תושבי הכפר חדב אל-פוואר שמדרום למחנה, 5,000 תושבי הכפר א-ריחיה, שממזרח לו ועל תושבים במערב יטא. סגירת השער משבשת את שגרת חייהם של תושבי יישובים אלה ומאלצת אותם לנסוע בדרכים חילופיות המאריכות דרכם.

הגבלות התנועה שמטיל הצבא על תושבי המחנה מהוות ענישה קולקטיבית האסורה על-פי המשפט הבינלאומי. ענישה זו פוגעת בראש ובראשונה באוכלוסיות חלשות, והיא מקשה על תושבי המחנה והיישובים הסמוכים לנהל את חייהם. זוהי דוגמה נוספת לשגרת החיים תחת הכיבוש ולשימוש השרירותי שעושה הצבא בסמכויותיו ובכוחו.

Thumbnail
תושבי מחנה אל-פוואר ליד הכניסה החסומה וחיילים שהוצבו במקום. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 20.2.18

אחמד אבו ורדה, פקיד באוניברסיטה הפוליטכנית בחברון, בן 51, תושב אל-פוואר, נשוי ואב לשישה, סיפר בעדות שמסר ב-20.2.18 לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש, על הקושי שמייצרת סגירת הכניסה הראשית למחנה הפליטים:

שמעתי שהשער נסגר אתמול בערב, אבל בדרך כלל הם פותחים אותו מחדש בבוקר. כל בוקר אני יוצא מהבית בשעה 7:30 ותופס מונית כדי להגיע לעבודה בחברון. הבוקר יצאתי באותה שעה וחיכיתי למונית אבל לא הגיעה אף אחת. בסוף החלטתי ללכת ברגל לשער המחנה, מרחק של קילומטר, ואז גיליתי שהשער סגור. יצאתי מהמחנה ברגל ועליתי על מונית לעבודה. הגעתי באיחור.

בעדות שמסר ב-20.2.2018 לתחקירן השטח מוסא אבו השהש סיפר איבראהים אל-מקדסי, נהג מונית בן 36, תושב אל-פוואר, נשוי ואב לשני ילדים, על הפגיעה בפרנסתו עקב סגירת הכניסה:

מאז שהצבא סגר את שער הברזל בכניסה הראשית למחנה, אתמול בערב, אני לא יכול להסיע אנשים מהמחנה החוצה. בדרך כלל אני מסיע לחברון, בית לחם ורמאללה. אבל מאתמול אני כבר לא יכול לצאת לכביש 60. כל מה שאני יכול לעשות עכשיו זה לחכות ליד השער לאנשים שחזרו למחנה ולא רוצים להמשיך ברגל.

על הנסיעות הקצרות האלה אני יכול לגבות רק שני שקלים. בדרך כלל אני מרוויח בין 300-200 שקלים ביום, אבל כשהשער סגור אני מרוויח פחות מ-50 שקלים. יש דרך חלופית לצאת מהמחנה ולהיכנס אליו, אבל זאת דרך עפר הררית שמתאימה רק לרכבי 4x4. זאת לא הפעם הראשונה שהצבא סוגר את הכניסה למחנה בשבועות האחרונים. לא עובר שבוע שהצבא לא סוגר בו את השער. לפני חודש הם סגרו את השער למשך חמישה ימים רצופים.

 

תיעוד וידיאו: מוסא אבו השהש, בצלם.

Thumbnail
תושבים במחנה אל-פוואר נאלצים לסחוב משאות ברגל עקב סגירת השער. צילום: מוסא אבו השהש, בצלם, 20.2.18

סרטונים אחרונים