אזורים אסורים בכניסה לאורך גדר המערכת ברצועת עזה

רצועת עזה הינה שטח צר וארוך, המיושב בצפיפות רבה. אחד האזורים החקלאיים המרכזיים של הרצועה נמצא לאורך גבולה המזרחי עם ישראל, בצמוד לגדר המערכת. בשנים האחרונות הצטברו בבצלם עדויות לכך ששטחים נרחבים באזורים אלה הוגדרו על-ידי כוחות הביטחון כאזורים אסורים בכניסה, שהוראות הפתיחה באש החלות בהם מתירות ירי חי בכל מי שנכנס אליהם, גם אם לא נשקפת ממנו סכנה. לטענת הצבא, ההוראות מבוססות על כך שבאזורים אלה מתקיימת פעילות יומיומית של פלסטינים חמושים שמטרתה איסוף מודיעין, ארגון התקפות נגד חיילים, וניסיונות לחטיפה ולחציית הגדר.

בעבר הכחישו גורמים רשמיים את קיומן של הוראות מקלות לפתיחה באש באזורים שונים שהוגדרו "אזורי בטחון מיוחדים". בנוסף, בדיון בבג"ץ שבו נידון מקרה הריגתה של הילדה אימאן אל-המס סמוך למוצב גירית על גבול מצרים באוקטובר 2004, לפני ההתנתקות מרצועת עזה, טענו גורמים רשמיים כי ההוראות אינן חד משמעיות וכי הן מחייבות הפעלה של שיקול דעת, אך בפועל התברר כי ההוראות שקיבלו החיילים היו מעורפלות ולא הובנו כראוי על ידם, והם סברו כי ניתן לירות על מנת להרוג בכל מי שנמצא ב"אזורי הביטחון המיוחדים".

הוראות הפתיחה באש שפורטו לעיל הן כיום נוהל רשמי ובהודעות של דובר צה"ל מוגדר השטח הסמוך לגדר המערכת כ"אזור לחימה". הצבא אף הפיץ ברחבי הרצועה כרוזים שלפיהם כל מי שמתקרב לטווח של 300 מטרים מהגדר מעמיד את עצמו בסכנה. בכך הרחיב הצבא את השטחים האסורים בכניסה, שהוגדרו לפני מבצע "עופרת יצוקה" כשטח שבטווח של 150 מטרים מהגדר. הכרוזים מדגישים כי "כל מי שמתקרב מעמיד את עצמו בסכנה": נגד מי שנכנס לטווח זה, יינקטו כל הצעדים, "בין השאר ירי", ללא קשר לזהותו או למעשיו. בניגוד לקביעת בית המשפט העליון, לפיה "אזורי בטחון מיוחדים" צריכים להיות מסומנים באופן ברור (בג"ץ 741/05), האזורים האסורים ברצועת עזה אינם מסומנים בכל דרך שהיא.

בצלם פנה לדובר צה"ל וביקש הבהרות לגבי גבולות השטח האסור, הוראות הפתיחה באש החלות בו והאמצעים שבהם נוקט הצבא על-מנת למנוע פגיעה בחפים מפשע. בתשובתו, הסתפק דובר צה"ל באמירה כללית ובלתי מספקת לפיה מדיניות זו נובעת מ"חשש מביצוע פעולות טרור".

מאז תחילת השנה מתקיימות באזור הפגנות של תושבים נגד מדיניות זו. במספר מקרים המפגינים, שלא היו חמושים, יידו אבנים לעבר עמדות הצבא, אולם באף אחת מהן לא נעשה שימוש בנשק.

מעדויות שגבה בצלם עולה כי לאחרונה ירה הצבא במספר מקרים על מפגינים שהתקרבו לגדר המערכת, גם מבלי שאלה סיכנו את חיי החיילים או ניסו לעבור את הגדר. בהפגנה שהתקיימה ב- 24.4.10 ניסו המפגינים להציב במקום דגלים פלסטיניים, במרחק של כחמישים מטרים מגדר המערכת. הצבא פתח באש ושלושה מפגינים נפצעו. מתיעוד וידיאו של הפגנה שהתקיימה ב-28.4.10 עולה כי קבוצה של מפגינים, שעמדה במרחק של כ- 100 מטרים מהגדר, יידתה אבנים לעבר חיילים שהיו בעמדת הצבא שבעברה השני של הגדר. החיילים ירו ירי חי על המפגינים, וממננו נהרג אחד ממשתתפי ההפגנה, אחמד סלימאן סאלם דיב, בן 19.

כמו כן עולה מעדויות שגבה בצלם כי בארבעה מקרים לפחות חיילים ירו על אזרחים שהיו במרחק של יותר מ-300 מטרים מגדר המערכת, וזאת מבלי שסיכנו באופן כלשהו את החיילים. עלי מוחמד סולימאן עובייד, בן 20 משכונת א-שג'אעייה בעזה, מסר לתחקירן בצלם כי נורה בידו בעת שליקט אבנים להכנת חצץ יחד עם בני שני דודיו בחלקת אדמה משפחתית במרחק של כ-500 מטרים מגדר המערכת, מדרום-מזרח לא-שג'אעייה. לפי עדותו, החיילים קראו לעברם בעברית, והשלושה, ששיערו שהם מתבקשים לעזוב את המקום, החלו להתרחק. בעודם עוזבים, החיילים פתחו לעברם באש. ירי זה מנוגד גם לפקודותיו המוצהרות של הצבא. בצלם פנה לפרקליטות הצבאית בדרישה לפתוח בחקירת המקרה וביקש הבהרות בנוגע לנוהלי הפתיחה באש לאורך גדר המערכת.

סגירתם של חלק ניכר מהשטחים החקלאיים המעובדים ברצועת עזה לתנועת  פלסטינים פוגעת קשות בפרנסתם ובשגרת חייהם של החקלאים והתלויים בהם, המונים עשרות אלפי בני אדם. מדיניות הפתיחה באש הנהוגה באזורים אלה מעמידה בסיכון את החקלאים ואת תושבי האזורים הסמוכים, והחלתה על שטח נרחב מזה המצוין בכרוזים מחמירה את הסכנה בשל העמימות שהיא יוצרת.

ההכרזה הגורפת על אזורים חקלאיים כשטח שבו ניתן לירות על כל אדם, גם מבלי שתישקף ממנו סכנה כלשהי, אינה יכולה להיחשב לחוקית. ירי חסר הבחנה על אנשים שאינם מהווים כל סכנה לכוחות הביטחון או לאזרחי ישראל מפר את העיקרון המרכזי שביסוד המשפט ההומניטארי הבינלאומי, והוא עיקרון ההבחנה בין לוחמים לאזרחים. מחובתה של ישראל להגן על אזור הגבול ולמנוע פעילות נגדה, אולם הפתרון שנבחר פוגע באופן בלתי מידתי באוכלוסייה האזרחית ועל ישראל לבטלו לאלתר.