דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: חיילים הכו פלסטינים קשות במחסום עין גדי והתעללו בהם, מאי 2009

עטא עריקאת, נהג

עטא עריקאת

ביום חמישי ה-28.5.2009 אני וכמה חברים נסענו לטיול באזור יריחו. הגענו ליריחו בסביבות השעה 22:00 בלילה. אכלנו בעיר סנדוויצ'ים ואז החלטנו לנסוע לאזור ים המלח. נסענו בפורד טרנזיט של חבר שלי, עבד חלבייה. הגענו לתחנת הדלק שבאזור הים המלח בסביבות השעה 23:00. יצאנו מהאוטו וישבנו על הדשא. אחרי כמה דקות הגיעו ג'יפ צבאי ואוטו מסוג סקודה. אנשים בבגדים אזרחיים יצאו מהסקודה וביקשו מאיתנו לנסוע משם. נכנסנו לאוטו ונסענו. אני נהגתי באוטו.

נסענו לכיוון עין גדי. בערך 150 מטר לפני המחסום עצרתי את האוטו והלכנו ברגל לכיוון הים. השארנו את האוטו במקום שהיו בו עשרות מכוניות, חלק עם לוחיות רישוי ישראליות וחלק עם פלסטיניות. הגענו לים וישבנו שם חצי שעה בערך.

חבר שלי, רמזי סלאח, אמר שהוא ראה אור בתוך האוטו שלנו. רצנו לכיוון האוטו, מרחק של 500 מטרים בערך. כשהגענו לאוטו כבר לא היה שם אף אחד. החלטתי להזיז את האוטו ולחנות קרוב יותר למחסום. החניתי את האוטו במרחק של 40 מטר מהמחסום בערך. חשבתי שזה יותר בטוח. היו שם חיילים, והמקום היה מואר.

עטא עריקאת לאחר המכות. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 1.6.09.
עטא עריקאת לאחר המכות. צילום: כרים ג'ובראן, בצלם, 1.6.09./>

כשיצאתי מהאוטו ראיתי שני חיילים רצים לכיוון שלי. הם קראו לי ואני התקרבתי אליהם. הם אמרו לי להכניס את האוטו לתוך המחסום. שאלתי אותם למה, אבל הם התעקשו. חזרתי לאוטו 'והחניתי אותו בתוך המחסום. בינתיים רמזי הגיע. החיילים התקרבו אליו במהירות ושמו על הידיים שלו אזיקונים.

שני החיילים אמרו לי להושיט ידיים כדי שהם ישימו עליהן אזיקונים. אני לא הסכמתי, שאלתי אותם למה הם עושים את זה ומה עשיתי להם. עוד חייל הגיע ממגדל התצפית. היה לו מתקן ליישור שיניים. שלושתם תקפו אותי. אחד מהם הכה אותי בראש עם הנשק שלו. התחיל לרדת לי דם מהראש. כאב לי מאוד והרגשתי מסוחרר.

שלושת החיילים תפסו אותי והובילו אותי לעמוד חשמל ליד המחסום. אחד מהחיילים זרק רימון הלם לכיוון החברים שלי, כדי שיתרחקו. הם תפסו את הידיים שלי, ואזקו אותן מסביב לעמוד החשמל. את רמזי הם אזקו לתמרור במרחק של כמה מטרים ממני. בינתיים המשיך לרדת לי דם מהראש וכאב לי מאוד. ביקשתי מהחיילים לעזור לי. ביקשתי שוב ושוב שיטפלו בפצע שלי, ואז אחד מהם אחד מהם ניגש אלי. הוא החזיק תחבושת עטופה בעטיפה צבאית. החייל שם את התחבושת על הראש שלי, וקשר את הראש שלי, עם התחבושת, לעמוד. שאלתי אותו מה הוא עושה והוא אמר שהוא נותן לי עזרה ראשונה. אמרתי לו "עזרה הראשונה זה לקשור את הראש שלי לעמוד?" הזזתי את הראש והצלחתי לשחרר את הראש מהעמוד.

אחרי חצי שעה בערך הגיע ג'יפ צבאי גדול. במרכז שלו היה ספסל ארוך, כזה שאפשר לשבת משני הצדדים שלו וישבו שם שישה חיילים עם קסדות. החיילים יצאו מהג'יפ והתקרבו אלי במהירות. הם הכו אותי. אחד מהם תפס אבן גדולה וזרק אותה עלי. הוא פגע בכתף שלי ואני הרגשתי שהיא נשברה. אחד מהם תפס את הנשק שלו והכה אותי עם הקת שלו, אחר בעט בי בכוח. חטפתי מכות מכל הכיוונים. לא יכולתי להמשיך לעמוד. נפלתי על הכביש. הרגשתי שאחד מהם עולה על הכתף שלי, אותה כתף שחטפה את האבן. כאב לי כל כך שחשבתי שאני מאבד את ההכרה. החייל התרחק ממני והלך לרמזי. אני חטפתי מכות במשך כמה דקות. ירד לי דם מהפנים ומהעין. אחד מהחיילים בעט בי בכוח בראש. הראש שלי נחבט בעמוד ואני איבדתי את ההכרה. אחר כך ראיתי את רמזי מתפתל וצועק מכאב. אחרי זה אחד מהחיילים הושיב אותו על כיסא וכפת אותו.

החיילים השאירו אותי קשור לעמוד, ולא טיפלו בי. כל הזמן ביקשתי מהם שיזמינו אמבולנס. אחרי חצי שעה בערך הגיע אמבולנס ויצא ממנו פראמדיק. אני חושב שהוא היה ערבי. הוא התחיל לחבוש את הראש שלי. ביקשתי ממנו להוריד לי את האזיקונים, אבל הוא לא הסכים. אמרתי לו שאני לא אתן לו לטפל בי כשאני אזוק והוא עזב אותי.

ביקשתי מהחיילים מים. אחרי הרבה זמן חייל ניגש אלי ושפך על הראש שלי מים מבקבוק. החיילים עשו את זה יותר מפעם אחת. מתישהו אחר כך הגיעו למחסום שוטרי משמר הגבול. אחד מהשוטרים האלה נתן לי לשתות כוס מים שלמה. נדמה לי שהוא היה בדווי. זאת הייתה הפעם היחידה ששתיתי כמו שצריך. החיילים רק שפכו מים על הראש שלי.

אחד מהחיילים כיסה את העיניים שלי בבד. הרגשתי סחרחורת. רציתי לישון מרוב כאב, ובסוף נרדמתי ככה, כשאני קשור לעמוד. התעוררתי רק כשהרגשתי שמישהו מוריד ממני את כיסוי העיניים. זה הכאיב לי, כי הכיסוי נדבק לפצעים 'על הפנים שלי. כשהסתכלתי על האיש קלטתי שאני מכיר אותו. הוא איש קרח וגבוה שעובד כחוקר בתחנת המשטרה במעלה אדומים. אני מכיר אותו כי הוא מסתובב הרבה באבו דיס. הוא שאל אותי מה קרה ואני סיפרתי לו. השעה הייתה 05:00 בבוקר. אחרי חצי שעה החוקר נסע מהמחסום יחד עם חמזה סלאח והישאם חלבייה. רמזי ואני נשארנו אזוקים במחסום.

אחר כך שמעתי את החיילים אומרים לכל החברים שלנו שחיכו מחוץ למחסום שהם יכולים ללכת ולקחת איתם את האוטו. בערך חצי שעה אחר כך חייל הוריד ממני ומרמזי את האזיקונים ושחרר אותנו. השעה הייתה 07:00. התחלנו ללכת.

הלכנו קצת, אבל לא יכולתי להמשיך. התקשרתי לחברים שלי וביקשתי מהם לחזור. הם לקחו אותי למרפאה באבו דיס, ושם טיפלו בי.

אחר כך הלכתי לתחנת המשטרה במעלה אדומים כדי להגיש תלונה. חיכיתי חצי שעה ואז דיברתי עם חוקר שאמר לי שקוראים לו עאדל. אמרתי לו שהגעתי כדי להגיש תלונה, אבל הוא אמר שקודם הוא צריך לגבות ממני עדות. סיפרתי לו על מה קרה. החוקר שאל אותי אם ברחתי מהחיילים ואני אמרתי לו שלא, ושממילא כל הזמן הייתי קשור באזיקונים. אחרי העדות הוא ביקש ממני לתת לו טביעות אצבע. שאלתי אותו למה, והוא אמר שזה נוהל שגרתי. אחר כך הוא אמר לי שאני צריך לשלם דמי ערבות של 1,000 שקלים. אמרתי לו שאני לא נאשם, ושבאתי כדי להגיש תלונה. החוקר נתן לי ללכת רק אחרי ששילמתי דמי ערבות של 500 שקלים. הוא אמר לי שהוא ייתן לי קבלה ביום ראשון.



עטא סלאח ח'ליל עריקאת, בן 28, הוא נהג ותושב אבו דיס שבמחוז אל-קודס. את עדותו גבה כרים ג'ובראן בבית העד ב-31.5.09. />