דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

עדות: חיילים הכו פלסטינים קשות במחסום עין גדי והתעללו בהם, מאי 2009

רמזי סלאח, פועל

עאייש עג'וה

ביום חמישי ה-28.5.2009 בערב אני וכמה חברים נסענו לים המלח כדי לשחות ולבלות. מאוד יפה בים המלח בלילה. הגענו למחסום עין גדי בסביבות השעה 23:00- 24:00 והשארנו את האוטו שלנו 'במרחק של 150 מטר מהמחסום. היו שם הרבה מכוניות. הלכנו לים, מרחק של 400 מטר בערך.

קצת אחרי שהגענו לים ראיתי אנשים ואור ליד האוטו. פחדתי שגנבים מנסים להיכנס לאוטו שלנו ורצתי אליו יחד עם עטא, חמזה, עבד והישאם. כשהגענו לא היה שם אף אחד. החלטנו להזיז את האוטו למקום יותר מואר, ליד המחסום.

עטא נהג באוטו והחנה אותו ליד המחסום ואז שני חיילים רצו אליו ואמרו לו להכניס את האוטו למחסום. הוא לא רצה לעשות את זה, אבל החיילים התעקשו ואיימו עליו ואז אני ביקשתי ממנו לעשות את מה שהם אומרים. הוא נכנס לאוטו והכניס אותו לתוך המחסום. החיילים אמרו לכולנו להיכנס למחסום ולעמוד ליד האוטו. עשינו מה שהם אמרו.

קצת אחר כך התקרבתי לשלושת החיילים שהיו במחסום. שאלתי אותם למה הם מעכבים אותנו. הם תפסו אותי ומשכו אותי לתמרור, וקשרו אותי אליו באזיקונים. לא הבנתי מה הם עושים ואמרתי להם שאני לא מבין מה הם רוצים ממני. עטא התקרב אליהם ושאל למה הם אזקו אותי, ואז אחד מהם הכה אותו מכה חזקה בראש עם הקת של הרובה שלו. ירד לו דם מהראש. החיילים גררו אותו לעמוד חשמל, במרחק של כמה מטרים ממני, וקשרו אותו אליו.

אחרי חצי שעה בערך הגיע אוטו צבאי גדול ויצאו ממנו חיילים שחבשו קסדות. הם הצביעו על עטא ושאלו בעברית "מי זה?" ואז התקרבו אליו והכו אותו. אחד מהם הכה אותו מכות קשות עם הקת של הרובה שלו. חיילים אחרים בעטו בו, וחייל אחד זרק אבן על הכתף שלו. החיילים המשיכו ככה כמה דקות, ואז עטא נפל והתיישב ליד העמוד. חייל בעט בראש שלו והראש שלו נחבט בעמוד.

פחדתי שהם יעשו לי את אותו הדבר, אבל גם קיוויתי שהם יעזבו את עטא ויבואו אלי. לא הייתי צריך לחכות הרבה זמן. אחד מהחיילים עלה על הכתף של עטא ואז התקרב אלי במהירות ובעט בי בעיטה חזקה בפנים. מרוב פחד וכאבים משכתי חזק את האזיקונים שקשרו אותי לתמרור. האזיקונים נקרעו ואני נפלתי. שמתי את הידיים שלי על הפנים כדי להגן עליהן. החיילים בעטו בי בכל הגוף. קצת אחר כך שני חיילים תפסו אותי, הושיבו אותי על כיסא ושוב שמו אזיקונים על הידיים שלי. ישבתי ככה עד הבוקר. אפילו הצלחתי לישון קצת מרוב עייפות.

כשהתעוררתי בבוקר היו במחסום חיילים וגם אנשים בבגדים אזרחיים, שאני חושב שהיו שוטרים. הם שאלו אותי שאלות על מה שקרה ואני עניתי. אחר כך הם הלכו לחברים שלנו שהיו ליד המחסום. בסוף הם עצרו את חמזה ואת הישאם ונסעו. החיילים שהיו במחסום אמרו לחברים שלנו ללכת ולקחת איתם את האוטו. הם נסעו, ורק עטא ואני נשארנו במחסום, שנינו קשורים באזיקונים.

אחרי שעה בערך, בסביבות השעה 07:00 בבוקר, החיילים הורידו לנו את האזיקונים ואמרו לנו ללכת. הלכנו בערך 500 מטר, אבל עטא לא היה מסוגל להמשיך יותר. החברים שלנו באו לאסוף אותנו, והסיעו אותנו לאבו דיס. לקחנו את עטא למרפאה.

עטא הלך למשטרה כדי להגיש תלונה. לא הלכתי איתו. אחר כך הוא סיפר לי שהכריחו אותו לשלם 500 שקל דמי ערבות. הוא אמר לי שהחוקר אמר לו למסור לי שאבוא להגיש גם תלונה, ושכדאי שאביא 1,000 שקל, כדי שהדברים יהיו יותר קלים. אחרי ששמעתי את זה לא הלכתי להגיש תלונה.

רמזי עאדל אחמד סלאח, בן 25, הוא פועל ותושב אבו דיס שבמחוז אל-קודס. את עדותו גבה כרים כרים ג'ובראן במקום עבודתו של העד באבו דיס ב-6.6.09.
/>