דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

דין לעצמם: אי אכיפת החוק על מתנחלים שתקפו פלסטינים בתגובה לפגיעה באזרחים ישראלים

תקציר, אוקטובר 2001

במהלך אינתיפאדת אל-אקצא מתנחלים ירו בפלסטינים, יידו עליהם אבנים, פגעו ברכוש, חסמו כבישים והתנכלו להם בדרכים נוספות. מעשים אלה אירעו, בין השאר, תוך כדי כניסה לישובים פלסטינים, פגיעה בכלי רכב פלסטיניים בזמן נסיעה בכבישים, והתנכלות לחקלאים בזמן עבודתם בשדותיהם.

דו"ח זה עוסק בסוג אחד של אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים: התפרעויות המוניות של מתנחלים בתגובה על פגיעה של פלסטינים במתנחלים. מדובר רק בהיבט אחד של תופעה נרחבת יותר, שהובילה לפגיעה בחייהם ובגופם של בני אדם, לפציעות, לנזק נרחב לרכוש ולכלכלה ואשר יצרה מצוקה נמשכת בקרב רבים מתושבי השטחים. ההתמקדות הדו"ח הנוכחי בסוג זה של פעולות, על אף שהיו גם אחרות שהובילו לתוצאות טרגיות עוד יותר, נובעת מהיותן המוניות, גלויות וצפויות מראש.

להלן כמה מהדוגמאות המופיעות בדו"ח:

  • בחודש מארס 2001, לאחר הריגתה של התינוקת שלהבת פס על-ידי פלסטינים בחברון, התפרעו מתנחלים בשכונות הפלסטיניות של העיר במשך מספר ימים, פגעו ברכוש ופצעו תושבים.
  • בחודש יוני 2001, לאחר פציעתו של התינוק יהודה שוהם (שנפטר מאוחר יותר), נכנסו מתנחלים משילה לכפרים הפלסטינים א-סאוויה ולובן א-שרקיה. המתנחלים התפרעו בתוך הכפרים במשך מספר שעות, ירו ופגעו ברכוש. תושבי א-סאוויה היו באותו זמן תחת עוצר.
  • בחודש אוקטובר 2001, לאחר ההתנקשות ברחבעם זאבי, תקפו מתנחלים נהג משאית פלסטיני ליד יצהר, ירו לעברו ושרפו את המשאית שלו.

מאז תחילת אינתיפאדת אל-אקצא תקפו פלסטינים אזרחים ישראלים בכל רחבי השטחים, בעיקר באמצעות ירי ויידוי אבנים על כלי רכב ובתי מגורים. פגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית, הכוללת נשים וילדים, היא הפרה בוטה של המשפט הבינלאומי ואסורה לחלוטין. לעובדה שהקמת ההתנחלויות מנוגדת להוראות המשפט הבינלאומי אין כל השפעה על מעמדם וזכויותיהם של האזרחים המתגוררים בהן והיא אינה הופכת אותם למטרה לגיטימית לפגיעה. עם זאת, פגיעה כזו אינה יכולה להכשיר פגיעה של מתנחלים בפלסטינים במסגרת פעולות "נקמה."

רבים ממקרים אלה התרחשו לאור יום, לעתים אף אל מול מצלמות הטלוויזיה. ברובם לקחו חלק אנשים רבים, לעתים עשרות ומאות מתנחלים. מאחר ומדובר בדפוס חוזר ונשנה, ניתן היה לחזות אותם מראש. עובדות אלה הופכות את עמידתן מן הצד של רשויות אכיפת החוק לחמורה עוד יותר.

ברקע מעשי האלימות של מתנחלים עומד כישלונה של מערכת אכיפת החוק הישראלית, המתייחסת לתופעה זו בסלחנות ובקלות ראש. יחס זה, בין השאר, מאפשר את ביצועם החוזר ונשנה של מעשי אלימות אלה, תוך התעלמות מחובתה החוקית של ישראל, ככוח הכובש בשטחים, להגן על שלומה וביטחונה של האוכלוסייה הנתונה לשליטתה. עדויות ונתונים שאסף בצלם בשנים האחרונות מראים כי היחס המקל מצד הרשויות הישראליות בא לידי ביטוי בכל השלבים: החל מחיילים ושוטרים הנוכחים בשטח בזמן תקיפות של מתנחלים ועומדים מנגד מבלי להתערב, דרך חקירות שטחיות ולא ממצות, וכלה בגזרי דין מקלים וחנינות של המעטים שהורשעו בתקיפת פלסטינים.

ביקורת על אכיפת החוק על מתנחלים הובעה לאורך השנים גם מצד גורמים רשמיים רבים, ביניהם ועדת קרפ ב-1982, ועדת החקירה הממלכתית לחקר הטבח במערת המכפלה בחברון ב-1994, היועץ המשפטי לממשלה, ולאחרונה מבקר המדינה, אשר קבע בדו"ח שפרסם בספטמבר 2001 כי קיימים ליקויים קשים בעבודת המשטרה בתחום זה. השר אפרים סנה, בתגובה לדו"ח בנושא זה שפירסם בצלם בחודש מארס 2001, אישר כי מתנחלים אלימים אינם מטופלים על ידי המערכת בחומרה הראויה.

העובדה שגורמים רשמיים בכירים מודעים היטב לליקויים שבאכיפת החוק על מתנחלים אלימים ולמרות זאת לא נעשה כל שינוי משמעותי במדיניות אכיפת החוק, מעידה על זלזול בוטה בחייהם של הפלסטינים וברכושם.

בצלם קורא לרשויות הישראליות:

  • להיערך מראש על מנת למנוע את התרחשותן של פעולות נקמה מהסוג שתואר בדו"ח, ולפעול באופן מיידי על-מנת להפסיקן;
  • להדריך את כל החיילים המשרתים בשטחים לגבי חובתם להגן על פלסטינים כאשר מתנחלים פוגעים בהם. יש לנקוט בצעדים נגד חיילים הנמנעים מלפעול על-פי הנוהל ונגד מפקדים אשר אינם מטמיעים את הנוהל ביחידותיהם;
  • לפעול לשיפור מערך החקירות של משטרת מחוז ש"י. על המשטרה לחקור כל חשד לאלימות של מתנחלים כלפי פלסטינים ביעילות וללא אפליה.