דיווחים

במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2017 תיעד בצלם ארבעה מקרים שבהם התנכלו חיילים לתלמידים ומורים שנאלצים לעבור בשער המוצב כ-30 מטר מבית הספר וכ-50 מטר מהכביש המוביל להתנחלות קריית ארבע. הגבלות אלה, במקביל להתנכלויות הבלתי פוסקות מהן סובלים תושבי העיר הפלסטינים מצד אנשי כוחות הביטחון ומצד המתנחלים, מונעות מהתושבים כל אפשרות לקיים שגרה סבירה והופכות את חייהם לבלתי נסבלים. מדיניות זו הובילה לנטישה מאסיבית של התושבים הפלסטינים ולקריסה כלכלית של מרכז העיר. למרות תוצאות אלה, ממשיכות הרשויות ליישם מדיניות זו, ומקדמות בכך את הטרנספר השקט של הפלסטינים ממרכז העיר. 

ביום חמישי, 27.7.17 בערב, נשארו במסגד אל-אקצה כ-120 פלסטינים שהתכוונו ללון במקום מחשש שלא יורשו לשוב אליו למחרת לתפילת יום השישי, לאחר שבועיים שבהם הוגבלה הגישה למקום, בעקבות פיגוע. משטרת ישראל פשטה על המסגד ועצרה באלימות את כל הנוכחים, בהם בני נוער. מעדויות בני נוער שגבה בצלם עולה תמונת השגרה הקשה שעליה כבר דיווחו בצלם וארגוני זכויות אדם אחרים בהרחבה: רמיסת זכויות תוך היתלות פורמלית בלשון החוק ובחריגים שהוא מאפשר. התנהלות זו היא חלק ממדיניות שנועדה לאפשר, תחת כסות פורמליסטית, הפרה שיטתית, רחבה ומתועדת של זכויות אדם בסיסיות של מאות נערים בכל שנה, במשך עשרות שנים.

מאז ה-9.11.17 מטיל הצבא הגבלות על תנועתם של תושבי ארבע קהילות באזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון: ח'ירבת אל-חלאווה, ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת אל-פח'ית וח'ירבת אל-מרכז, המונים כ-600 תושבים, כמחציתם קטינים. הצבא הציב חסימות עפר על הדרכים המובילות לקהילות ועל דרכים המקשרות ביניהן והוא מונע מהתושבים לנוע ברכב ומחייב אותם ללכת מרחק ניכר ברגל עד לכביש הראשי. תושבי קהילות אלה סובלים כבר עשרות שנים מהתנכלויות בלתי פוסקות של ישראל שאינה מאפשרת להם חיבור לתשתיות והורסת שוב ושוב את בתיהם בניסיון לגרשם ממקום מושבם.

ביום שישי ה-13.10.17 בשעות אחר הצהריים יידו נערים אבנים לעבר חיילים באזור באב א-זאוויה שבמרכז העיר חברון. החיילים ירו לעברם כדורי מתכת מצופי גומי, השליכו רימוני הלם ועצרו באלימות 18 צעירים ונערים, רובם מתחת לגיל 18. הנערים והצעירים שנעצרו נלקחו למחנה צבאי בחברון שם נחקרו ושוחררו רק בסביבות השעה 22:00. חיילים הנכנסים לחברון ומשבשים את חיי התושבים הוא עניין שגרתי בחברון, ובכלל זה מעצר נערים ומעשי אלימות. איש לא הבהיר לנערים מה עתיד להתרחש ולא איפשר להם להתקשר למשפחותיהם. ולמרות למרות גילם הצעיר, הנערים נחקרו ללא נוכחות עורך-דין או בן משפחה. מציאות זו היא חלק קבוע משלטון הדיכוי שישראל כופה על הפלסטינים ברחבי הגדה, כחלק ממימושו היומיומי והמתמשך של משטר הכיבוש.

בחודש האחרון הודיעה המדינה לשלוש קהילות פלסטיניות באמצעות השארת צווים על אם הדרך שהיא עומדת לגרשן מבתיהן ומאדמותיהן: אום אל-ג'מאל ועין אל-חילווה בצפון בקעת הירדן, וג'בל אל-באבא באזור מעלה אדומים. יהיו ההליכים מכוחם מנסה המדינה לגרש תושבים פלסטינים מבתיהם אשר יהיו, מדובר באותו פשע: העברה בכפייה של אוכלוסייה מוגנת – הנחשבת לפשע מלחמה. זאת, בין אם האלימות מופעלת באופן ישיר או עקיף, פיזי או אדמיניסטרטיבי. הן כאשר הגירוש נעשה בכוח והן באמצעות יצירת מציאות חיים בלתי אפשרית, הכופה על התושבים לעזוב את בתיהם ואת אדמותיהם – כך או כך, המהות היא אחת. כל המעורבים בביצוע פשע זה – כולל ראש הממשלה, שר הביטחון, השופטים שמאשרים את הגירוש ואלוף הפיקוד החתום על הצווים – נושאים באחריות אישית לביצועו.

ב-8.9.17, במהלך הפגנה נגד פינויה של משפחת שמאסנה מביתה בשכונת א-שייח' ג'ראח שבמזרח ירושלים, עצרו שוטרים את ע.ח., בן 15, תקפו את אמו שניסתה להגן עליו ושחררו אותו לאחר כשעה. אחר כך עצרו גם את אחיו, מ.ח., בן 13, לקחו אותו לתחנת המשטרה, שם נחקר, חתם על עדותו שהייתה כתובה בעברית ושוחרר בסביבות השעה 22:30 בערבות של 1,000 ש"ח למעצר בית בן חמישה ימים. התנהלות זו היא חלק ממדיניות הרשויות הישראליות במזרח ירושלים בכל הנוגע למעצרים של בני נוער, הכרוכה בהפרה שיטתית של זכויותיהם.

במהלך החודשים אוגוסט-אוקטובר 2017 תיעד בצלם מספר כניסות שגרתיות של חיילים שליוו מאות מתפללים ישראלים לקבר יוסף שבפאתיה המזרחיים של העיר שכם. בכל אחת מהכניסות הללו, מטיל הצבא הגבלות גורפות על תנועת התושבים הפלסטינים באזור מחנה הפליטים בלאטה, ההופכים  לאסירים בבתיהם, משליך גז מדמיע על צעירים שמתעמתים עם החיילים ולעתים אף יורה בהם. במשך שנים, מעדיפה ישראל את האינטרס של המתפללים הישראלים על פני זכויותיהם של התושבים הפלסטינים, השמירה על ביטחונם, שלומם ושגרת חייהם. סדר עדיפויות זה הוא חלק מהשגרה האלימה והיומיומית שמנהלת ישראל בשטחים מזה חמישים שנה.

ב -5.10.17 חזרו בני משפחת ג'אבר, תושבי אל-בקעה שליד חברון, מביקור משפחתי. כשהתקרבו לדרך הגישה לכפרם נתקלו בקבוצת מתנחלים ואחד מהם השליך על המכונית אבן. שתיים מנוסעות המכונית נפגעו ונזקקו לטיפול רפואי: יאפא ג'אבר, בת חמש נפגעה בראשה, ודודתה, שירין ג'אבר, נפגעה במרפקה. מקרה זה מצטרף למקרים רבים נוספים של מעשי אלימות של מתנחלים, לאורך כביש 60 ובאזורים אחרים בגדה. ריבוי מקרי התקיפה הוא נובע בין היתר מהעובדה שהרשויות הישראליות אינן מעמידות את האחראים לדין ומאפשרות למעשים להימשך באין מפריע.

ב-16.10 ישבו ח'אלד בחר, בן 13.5, בן דודו עבד בחר בן ה-12 וצעירים נוספים משכונתם ליד מחסן סגור ושוחחו. חיילים נגשו אל הנערים והצעירים, אחזו בזרועו של ח'אלד בחר ולקחו אותו להתנחלות כרמי צור הסמוכה, שם הוחזק שעות ארוכות כבול ומכוסה עיניים. לאחר שנחקר על-ידי שוטר במשך כרבע שעה בטענה שיידה אבנים, שוחרר בחר רק בשעה 2:00 לפנות בוקר והושב לביתו על-ידי אנשי הקישור הפלסטיני. אין מדובר במקרה חריג. מדי יום נכנסים חיילים לכפר ומשבשים את חיי התושבים, עוצרים נערים ועורכים חיפושים בבתים. מציאות זו היא חלק מהתמונה הרחבה והקבועה של השליטה והדיכוי שכופה ישראל על כל הפלסטינים בגדה, כחלק ממימושו היומיומי והמתמשך של משטר הכיבוש.

ב-22.8.17 הגיעו עשרות שוטרים לבית משפחה בסילוואן שבמזרח ירושלים. הם הצמידו אקדח לראשו של אב המשפחה, אזקו אותו, כלאו במטבח את שאר המשפחה וערכו חיפוש בבית. לאחר מכן הם תקפו את האם ובתה, בת ה-15, אזקו אותה ולקחו אותה ואת אביה למגרש הרוסים. כעבור כחצי שעה הבת נחקרה ושוחררה בלא כלום. התנהלות זו היא חלק ממדיניות הרשויות הישראליות במזרח ירושלים בכל הנוגע למעצרי בני נוער, הכרוכה בהפרה שיטתית של זכויותיהם. 

בליל ה-5.10.17 תקפו מתנחלים את מכוניתם של שלושה פלסטינים כשעברה בסמוך להתנחלות שילה, על כביש 60. מוחמד ג'רארעה, בן 29, שישב בספסל האחורי של המכונית ליד חלון פתוח, נפגע קשה מאבן בראשו, ונזקק לניתוח. למרות שתלונה בנדון הוגשה למחרת, כמעט שבועיים לאחר האירוע המשטרה לא גבתה עדויות מהנפגעים. התנהלות זו עולה בקנה אחד עם ניסיון העבר, המלמד שקלושים הסיכויים שיינקטו צעדים לקידום חקירה על אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים, ושחקירה כזו תוביל להעמדתם לדין של האחראים. זאת, כחלק ממדיניותן ארוכת השנים של הרשויות הישראליות, המאפשרת למעשים אלה להימשך באין מפריע.