דילוג לתוכן העיקרי
מוחמד ג'רארעה בביתו לאחר ששוחרר מבית החולים. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
תפריט
נושאים

כביש 60: מתנחלים תקפו באבנים שלושה פלסטינים ופצעו אחד מהם קשה בראשו

ב-5.10.17, בסביבות השעה 22:00, נסעו שלושה פלסטינים בכביש 60: ת'אאיר עביידי, בן 43, נשוי ואב לשלושה, תושב ברוקין, ר'סאן קסראווי, בן 23, תושב הכפר מיסלייה ומוחמד ג'רארעה, בן 29, תושב עסירה א-שמאלייה. בעת שעברו בסמוך להתנחלות שילה התקיפו מתנחלים את מכוניתם של השלושה באבנים ופצעו את מוחמד ג'רארעה קשה בראשו, מעל עינו הימנית. השלושה היו בדרכם חזרה מחתונתו של בן דודו של עביידי, בכפר ברוקין שבמחוז סלפית, לעבודתם במשטרה הפלסטינית בעיר בית-לחם. קסראווי, בעל המכונית, נהג, לידו ישב עביידי וג'רארעה ישב מאחור. כשהתקרבו לכניסה להתנחלות שילה הם הבחינו בפנסים במרחק של כמה עשרות מטרים מהם. עביידי, שהניח שמדובר בחיילים או שוטרים, ביקש מקסראווי להאט ואז ראו נוסעי המכונית במרחק של מטרים ספורים מהם שלושה או ארבעה צעירים בלבוש אזרחי שהחלו ליידות לעברם אבנים. אחד מהם החזיק פנס, שאותו הדליק וכיבה לסירוגין.

מוחמד ג'רארעה סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-12.10.17 את שאירע:

אני הייתי עסוק בשיחה שניהלנו, ולא עלה בדעתי שנותקף, כך שלא התמקדתי בתוקפים. כשהתקרבנו והיינו ממש על ידם, פתאום נזרקו עלינו אבנים גדולות ממרחק קצר מאוד, של מטר או שניים. אחת האבנים פגעה בדלת הצדדית של ת'אאיר.

החלון לידי היה פתוח והצלחתי לראות שהתוקפים היו צעירים, בלבוש אזרחי. אחד מהם לבש חולצה לבנה, היו לו פאות לחיים ארוכות, והוא החזיק פרוז'קטור. השני לבש חולצה ירוקה או כחולה, והוא החזיק אבן. את התיאור של השלישי אני לא זוכר.

האבן, שהייתה בגודל של אשכולית, פגעה בראש שלי. מעוצמת המכה הרגשתי שיוצאים לי ניצוצות מהעיניים. המחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה שאני עומד למות, כי כשמיששתי את הראש הרגשתי שחלק גדול מהאזור שנפגע – גדול יותר מכף היד שלי – פשוט מרוסק. היד שלי כאילו נכנסה לתוך שקע בראש. החזקתי את מקום הפגיעה בשתי הידיים וצעקתי מרוב כאבים. ר'סאן לא עצר, כי הבנו שאנחנו תחת התקפה של מתנחלים. הבנו את זה גם לפי הלבוש שלהם וגם כי אף פלסטיני לא היה מעז לעמוד בלילה באזור ההוא, שבו יש כרמים של מתנחלים.

ת'אאיר עביידי תיאר בעדות שמסר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי ב-7.10.17 את שקרה לאחר מכן:

ת'אאיר עביידי. התמונה באדיבות העד.אבן אחת שברה את זכוכית החלון שלידי. האבן השנייה פגעה במוחמד שישב במושב האחורי בצד ימין. שמעתי את הצעקות שלו וראיתי שיורד לו דם מהפנים. ניסיתי להרגיע את ר'סאן וביקשתי ממנו להמשיך בנסיעה.

עברתי למושב האחורי וישבתי ליד מוחמד שדימם הרבה. השתמשתי במעיל שהיה במושב האחורי וניסיתי לחבוש את הפצע ולספוג את הדם כדי לראות את מקום הפציעה. כשהרמתי את המעיל הופתעתי מהיקף הפגיעה. היה לו פתח פעור בראש, בחלק של המצח מעל עין ימין. החלון שלו היה פתוח ולכן הוא ספג את המכה באופן ישיר. מוחמד צעק ונאנק מכאבים ואמר שהוא עומד למות. דאגתי לו מאוד אבל ניסיתי להרגיע אותו. ביקשתי מר'סאן לנסוע לכפר תורמוסעיא כי יש שם מרפאה של רפואה דחופה. לא ידעתי איך לעצור את הדימום בגלל הגודל והעומק של הפצע, והמיקום הרגיש שלו. פחדתי להפעיל לחץ כי לא רציתי לפגוע במשהו אחר ולגרום נזק. מי שעשה את זה רצה להרוג. אילו הנהג היה נפגע כולנו היינו יכולים למות.

מוחמד ג'רארעה פונה מהמרכז הרפואי בתורמוסעיא באמבולנס לבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה. בצילומים שנעשו בבית החולים התגלה כי הוא סובל משברים בגולגולת ותזוזה בעצם הלסת העליונה. שלושה ימים לאחר הפגיעה עבר ג'רארעה ניתוח לאיחוי השברים וייצוב הלסת, שלאחריו אושפז במחלקה לטיפול נמרץ עד ה-10.10.17, אז הועבר למחלקת נוירוכירורגיה. ב-14.10.17 הוא שוחרר מבית החולים, אך ממשיך להגיע למקום לצורך מעקב רפואי.

ר'סאן קסראווי, תיאר בעדות שמסר ב-8.10.17 לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, את השלכות האירוע:

מוחמד הוא כמו אח שלי, הקשר בינינו חזק מאוד. אנחנו עובדים ביחד, לא מחפשים בעיות ורק רוצים להתקיים ולחיות בביטחון. הוא בחור פשוט ומנומס שרק רוצה לבנות לעצמו חיים יציבים, כמו כל צעיר. כדי לחסוך כסף בשביל להתחתן מוחמד עבד בבניין אחרי שעות העבודה שלו בביטחון הלאומי.

למחרת התקיפה אני ות'אאיר עביידי הגשנו תלונה במשרד הקישור הפלסטיני ומסרנו עדויות. אני לא מאמין שיש תועלת בתלונות או שהן יכולות לשנות את המציאות אבל זה המינימום שאפשר לעשות.

אחר-כך חזרתי הביתה. בדקתי את המכונית שלי וגיליתי כמה חבלות בדופן הימני. המראה הייתה שבורה. לא היה אכפת לי מהנזקים והעלויות. כל מה שמעניין אותי זה שמוחמד יחזור למשפחה שלו ואלינו לעבודה בריא ושלם כמו שהיה קודם.

נכון ל-24.10.17, כמעט שבועיים לאחר האירוע, המשטרה אפילו לא טרחה לגבות עדויות מהנפגעים. התנהלות זו עולה בקנה אחד עם ניסיון העבר, ממנו עולה שהסיכויים שיינקטו צעדים לקידום חקירה במקרה שבו מתנחלים פגעו בפלסטינים, וכי חקירה כזו תוביל להעמדתם לדין של האחראים למעשה, קלושים. זאת, כחלק ממדיניותן ארוכת השנים של הרשויות הישראליות, שככלל מתירות למתנחלים לפגוע בפלסטינים מבלי לדרוש מהם לשאת באחריות על מעשיהם. בכך, מאפשרות הרשויות למעשים אלה להימשך באין מפריע.