דיווחים

תחקירן בצלם עאטף אבו א-רוב ויוסף בני עודה, מתנדב של פרויקט "חמושים במצלמות" תיעדו את ההריסה של כמחצית מקהילת אידעייס בבקעת הירדן. התמונות מלוות בקטעים מעדותה של נעמה אידעייס, תושבת המקום.

אלפי בני אדם החיים בעשרות קהילות פלסטיניות הפזורות בשטח C של הגדה המערבית נמצאים בסכנה ממשית של גירוש ממקום מושבם בידי הרשויות, באמתלות שונות. פרוטוקול דיון שהתקיים בכנסת, ואשר פורסם ב"הארץ" ב-21 במאי, מאשש את הטענה שמילות קוד כמו "שטח אש" ו"תכנון ובנייה" מכסות על ניסיון לגרש תושבים פלסטינים מאזורים מסוימים בשטח סי כדי להעמידם באורח בלעדי לרשות ישראל. מימוש חזון זה יותיר את רוב הגדה ריקה מפלסטינים וישאיר כשניים וחצי מיליון פלסטינים באיים צפופים, ללא כל אפשרות של פיתוח. בבלוג החדש, הכולל מפת קהילות, נרכז את הדיווחים השוטפים המגיעים מתחקירני בצלם על מצב הקהילות ועל ניסיונות הרשויות לגרשן.

בבוקר ה-21.5.14 הגיעו חמישה דחפורים של המנהל האזרחי, בליווי כוחות גדולים של צבא ומשמר הגבול, לקהילת אידעייס בבקעת הירדן, ובהתרעה של חצי שעה הרסו את בתיהן של 10 מתוך 23 המשפחות בקהילה, ואת מכלאות הצאן שלהן. הקהילה חיה במקום מאז שנת 1982. הריסת בתי התושבים התבצעה במסגרת המאמצים הרבים שעושות הרשויות הישראליות לגרש מבתיהם בתואנות שונות אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. העברת הקהילה בכפייה אסורה על-פי המשפט הבינלאומי. בצלם קורא לרשויות האחראיות לאפשר לקהילת אידעייס להישאר ללא הפרעה במקום מגוריה ולרעות שם את צאנה, כפי שעשתה ב-30 השנים האחרונות.

חגי אלעד, המנכ"ל הנכנס של בצלם, החל השבוע את עבודתו בארגון. עם כניסתו לתפקיד, אמר אלעד כי "ערב תחילתה של השנה ה-48 לכיבוש, המאבק נגדו קריטי מתמיד – ולבצלם תפקיד אסטרטגי מרכזי בכך. אין לי אשליות לגבי האפשרות לממש זכויות אדם תחת משטר כיבוש ממושך, מדכא ומנשל. כיבוש וזכויות אדם יחדיו הם אוקסימורון. האשליה כאילו אפשרי להמשיך כך הולכת ומתקבעת בזמן שמציאות זו מקבעת את העוול. נולדתי בישראל שנתיים אחרי ראשית הכיבוש. מאז חלפו למעלה מארבעה עשורים. בשנים הקרובות, אני רוצה להקדיש את כל כישוריי למאבק נגד מציאות זו".

משטרת ש"י, הנמענת מלהגן על הילדות מאלימות מתנחלים, מצאה לפתע את המשאבים לאכיפת חוק נמרצת על ילדות בחשדות פעוטים. בשעות הצהריים של יום שלישי, ה-27.5.14, עיכבה המשטרה ארבע ילדות פלסטיניות מדרום הר חברון, לאחר שמתנחל ממעון התלונן כי קטפו דובדבנים ממטע השייך לו. הילדות הוסעו לתחנת המשטרה בחברון ללא ליווי מבוגר מטעמן ושתיים מהן נחקרו. לאחר שהוחזקו כארבע שעות בתחנת המשטרה הישראלית הן הועברו לידי המשטרה הפלסטינית, ושוחררו לביתן רק בשעות הערב.

בתחילת מארס 2014 הפסיקה חברת הגיחון את זרימת המים הסדירה לשכונות הירושלמיות שנותרו מעבר לגדר ההפרדה בצפון מזרח ירושלים- מחנה פליטים שועפאט, ראס ח'מיס, ראס שחאדה ודאחיית א- סלאם (שכונת השלום). בין 60 ל-80 אלף פלסטינים, כולם בעלי מעמד של תושבי קבע בישראל, נותרו בלי אספקת מים סדירה. לאחר כשלושה שבועות שבהם פנו התושבים שוב ושוב לחברת הגיחון ולעיריית ירושלים בדרישה לחדש את זרם המים, עתרה האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ ב-25.3.14 בדרישה לחדשו לאלתר. ב-2 באפריל הורה בג"ץ למדינה להשיב לעתירה תוך 60 יום, שיבואו אל קיצם בשבוע הראשון של יוני. בינתיים נותרו תושבי השכונות ללא אספקה סדירה של מים זורמים.

מטעמים טכניים פורסמו באתר ובתקשורת רק קטעים קצרים מתיעוד התקרית שבה נהרגו מירי חי נדים סיאם נווארה ומוחמד מחמוד סלאמה, שניהם בני 17, ושני בני אדם נוספים נפצעו. בצלם מזמין את כל המעוניין לבחון את אמינות החומר בעצמו לצפות בכל 11 השעות של החומרים המצולמים, שעלו וממשיכים לעלות לאינטרנט. החומרים משתיים ממצלמות האבטחה זמינים כבר עתה. מאז 2012 נהרגו בגדה המערבית 45 פלסטינים בידי כוחות הביטחון. עד היום הוגש כתב אישום אחד בלבד נגד חייל. מנגנון חקירה שבמסגרתו אף אדם כמעט אינו נדרש לתת את הדין על הריגת פלסטינים אינו מרתיע והוא משקף זלזול בחיי אדם.

ג'ינבה היא אחת מהקהילות ב"שטח אש 918" שישראל מנסה לגרש את תושביהן. גורלן נדון כיום במסגרת הליך גישור, לאחר הליכים משפטיים ממושכים. עד לסיומו, אסרו השופטים על המדינה לפגוע בבתי התושבים וברכושם או לגרשם מבתיהם. למרות זאת, בשבוע שעבר ערך הצבא אימון בתוך שדות התבואה של ג'ינבה, תוך הפרת צו בג"ץ, והסב נזק ליבול החקלאי, מקור פרנסתם של רבים מהתושבים. הצבא הכחיש תחילה שהאימונים נערכו בשדות הכפר. לאחר שהאגודה לזכויות האזרח העבירה לצבא מדידות GPS של בצלם המוכיחות זאת, הופסק האימון באזור. התמונות צולמו על-ידי תחקירן השטח שלנו בדרום הר חברון נאסר א-נוואג'עה.

באירוע שהתרחש ביום חמישי, 15.5.2014, נורו ארבעה פלסטינים בעיירה ביתוניא, כולם בפלג גופם העליון. שניים מהנפגעים, שניהם קטינים, מתו מפצעיהם. תחקיר בצלם שולל את טענת הצבא כי כוחותיו השתמשו רק באמצעים לפיזור הפגנות. מהתחקיר עולה כי הנפגעים נורו בתחמושת חיה, על אף שלחיילים לא נשקפה כל סכנה מצדם. בצלם קיבל לידיו הבוקר את חומר הגלם המלא של תיעוד הווידיאו מארבע מצלמות אבטחה המותקנות סביב הבניין שמולו עמדו הקטינים שנהרגו ויעביר את החומרים למצ"ח, בצירוף דרישה לחקור לא רק את פעולתם של החיילים באירוע אלא גם את אחריות הדרג הפיקודי.

אתמול (13.5.14) דחה בג"ץ עתירה שהגישו התנחלויות כפר אדומים, אלון ונופי פרת בדרישה לממש צווי הריסה שהוצאו לבית הספר בקהילת ח'אן אל-אחמר ולבתי תושבים באזור. זאת, לאחר שהמדינה דיווחה לבג"ץ על תכניתה להעברת התושבים לאזור נועיימה שמצפון ליריחו וביקשה לדחות את העתירה כיוון ש"מדובר בילדים, הלומדים בבית ספר, ואשר העברתם למסגרת לימודית אחרת, הרחוקה ממקום מושבם, אינה רצויה". התכנית להעברת הקהילות טרם הוצגה לתושבים, המתנגדים להעברתם לאזור אחר ודורשים למצוא להם פתרון תכנוני במקום מושבם הנוכחי. העברה בכפייה של אזרחים מוגנים אסורה על-פי המשפט הבינלאומי.

ביולי 2012, לאחר כמעט חמש שנים שבהן אסרה לחלוטין על בני משפחות לבקר אסירים מעזה, חידשה ישראל חלקית את הביקורים, לבני משפחה בוגרים בלבד. בשנת 2013 התירה ישראל גם לילדים מתחת לגיל עשר להצטרף לביקורים. אולם, בשל ההגבלה השרירותית על גיל המבקרים, 260 ילדים ברצועה אינם מורשים לבקר את אבותיהם הכלואים בישראל. ישראל מעולם לא נימקה הגבלה זו. זכותם של אסירים ושל בני משפחותיהם לביקורים היא זכויות יסוד המוכרת הן במשפט הבינלאומי והן במשפט הישראלי. בצלם שב ודורש מהרשויות לאפשר לכל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה ברצועה, ובפרט לכל ילדי האסירים, לבקר את יקיריהם הכלואים בישראל.

ביום חמישי, ה-24.4.14 הודיעו עצירים מנהליים פלסטיניים הכלואים במשמורת השב"ס כי הם פותחים בשביתת רעב במחאה על השימוש שעושה מערכת הביטחון במעצר המנהלי. לפי נתונים של מועדון האסיר הפלסטיני מספר שובתי הרעב נכון להיום הוא כ-130. מערכת הביטחון מחזיקה כיום 191 פלסטינים במעצר מנהלי, שהוא מעצר ללא משפט. השימוש שהיא עושה במעצר זה, המותר על-פי המשפט הבינלאומי רק במקרים חריגים ביותר, כאמצעי אחרון שנועד למניעת סכנה שלא ניתן לסכלה באמצעים פחות פוגעניים, הוא בלתי חוקי. על ממשלת ישראל לשחרר את כל העצירים המנהליים או להעמידם לדין, תוך קיום משפט הוגן.