דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

המנהל האזרחי הרס כמחצית מבתי קהילת אידעייס בסמוך לאל-ג'יפתליק שבבקעת הירדן

דחפורי המנהל האזרחי הורסים מבנים באידעייס. צילום: יוסף בני עודה, 21.5.14
דחפורי המנהל האזרחי הורסים מבנים באידעייס. צילום: יוסף בני עודה, 21.5.14

בבוקר ה-21.5.14 הגיעו חמישה דחפורים של המנהל האזרחי, בליווי כוחות גדולים של צבא ומשמר הגבול, לקהילת אידעייס, המונה 23 משפחות הגרות בסמוך לכפר אל-ג'יפתליק בשני מקבצי אוהלים. הכוחות פנו למקבץ הדרומי של הקהילה, שבו גרות עשר משפחות, הכוללות 53 נפשות, מתוכן 28 ילדים, ובבעלותן כ-4500 ראשי צאן. הם הורו לתושבי המקבץ לרוקן בתוך חצי שעה את כל המבנים מתכולתם , ומיד לאחר מכן הרסו אותם עד היסוד. המבנים שנהרסו כללו 14 אוהלי מגורים וכ-25 מבנים ששימשו לגידול הצאן שבבעלות המשפחות. בנוסף השחיתו הדחפורים גם כ-45 מטרים של צינורות שנועדו להוביל מים לקהילה מן הבאר הסמוכה, שהייתה בתהליך של שיפוץ. בשל ההתראה הקצרה, התושבים לא הספיקו לפנות את רוב הציוד והמזון של הצאן מן המכלאות, ואלה הושחתו כמעט לחלוטין.

נעמה אידעייס, בת 56 ואם לארבעה, תושבת הקהילה, סיפרה בעדותה לתחקירן בצלם עאטף אבו א-רוב ב-25.5.14 על ההריסה:

הם חסמו את האדמות סביבנו, המון חיילים, טרקטורים גדולים, משטרה ומכוניות. הם הורו לנו להוציא את החפצים מהבתים, ותוך פחות מחצי שעה הם הרסו לנו הכל. הם לא השאירו כלום, הילדים הקטנים והטלאים עמדו בשמש או מתחת לעצים. כל החפצים האישיים עמדו בחוץ והטרקטורים גרפו והרסו לנו את כל המבנים. הם לא השאירו אבן על אבן, לא השאירו לנו גג למחסה. נותרנו בחוץ בלי כלום. אפילו את הטאבון שבו אני מכינה לחם לילדים הם גרפו. ביקשתי מהם שישאירו לנו אותו כדי שנוכל לאכול, אבל זה היה כמו לדבר עם חפץ דומם.

תוך שעות המקום הפך לחורבה, בחיי, כמו מלחמה. הצבא והטרקטורים עזבו, ואז הגיעו העיתונאים וכולם רצו לצלם.

תושבת אידעייס מנסה להציל רכוש מתוך החורבות. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 21.5.14
תושבת אידעייס מנסה להציל רכוש מתוך החורבות. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם, 21.5.14

בלילה שלאחר ההריסה לנו תושבי המקבץ הדרומי תחת כיפת השמיים. למחרת, כשניסו להקים מחדש חלק מאוהליהם, שב הצבא למקום ואיים להחרים אותם וציוד נוסף שנותר במקום לאחר ההריסה. בסופו של דבר לא הוחרם דבר. בני הקהילה קיבלו מהסהר האדום תשעה אוהלים קטנים ופשוטים ומזרנים. הם חיים כרגע באוהלים אלה בצפיפות רבה והגברים נאלצים ללון בחוץ. חברי הקהילה שבבעלותם צאן השתמשו בשיירי ההריסות כדי להקים מכלאות זמניות עד שיימצא פתרון אחר.

נעמה אידעייס סיפרה עוד:

הגיעו אלינו אחראים מהרשות אבל אתה רואה בעצמך, אף אחד לא נתן לנו כלום חוץ מהאוהלים הקטנים האלו. הם בקושי מספיקים כדי להגן בלילה על הילדים והנשים מפני מזיקים, נחשים ומכרסמים. האוהלים קטנים מדי אז הגברים נאלצים לישון בחוץ, וכל שתי משפחות, נשים וילדים, ישנות יחדיו באוהל אחד. לפני ההריסה היו לנו באיזור המגורים מספר חדרי שירותים, ואף אחד לא היה צריך לחכות בתור לשירותים.

לפני שהם הרסו את הבתים והצריפים הם חתכו את כבל החשמל והשאירו אותנו בלי חשמל. החיים ללא חשמל קשים ומפחידים. היו לנו מקררים, טלויזיות, מכונות כביסה, וראינו איפה אנחנו דורכים בלילה. היום חיברנו כבל מהשכנים, ואנחנו מפעילים איתו מקרר אחד כדי שיהיו לנו מים קרים לשתות. המים במיכלים שעומדים מחוץ למקרר חמים כמו אש. יש לנו מכונת כביסה אחת ומנורה בלילה. החיים ללא תאורה בלילה לא קלים, במיוחד לאחר ההריסה כשאף אחד לא יודע איפה הוא דורך. אני מצליחה לישון רק כשאני מותשת לחלוטין. אני כל הזמן חושבת. בשלושת הימים הראשונים אף אחד מהילדים לא יכל להתקלח. תראה איזה חום, מה הילדים עשו שמגיע להם לא להתקלח, רק היום ואתמול הנשים רחצו את הילדים, והפעלנו את מכונת הכביסה, הכל בהדרגה.

הקהילה קיבלה לראשונה צווי הפסקת עבודה לפני כארבע שנים ומאז מנהלים חבריה הליכים משפטיים מול המנהל האזרחי באמצעות עורך הדין תאוופיק ג'בארין. העתירה האחרונה בנושא הוגשה ב-26.05.13 ונדחתה ב-30.4.14. השופטים קבעו בהחלטתם כי דין העתירה להידחות הן משום שהעתירה כללה עותרים שונים שעניינם אינו זהה, והן משום שקיבלו את עמדת המשיבים – ועדת המשנה לפיקוח על הבניה במנהל האזרחי, מפקד כוחות הצבא באיו"ש והיועץ המשפטי באיו"ש – לפיה הבקשות שהגישו העותרים בבקשה להיתרי בנייה לא היו תקינות ולא כללו מסמכים המוכיחים את זיקתם לקרקע. בהחלטתם אמרו שופטי בג"ץ כי הביאו בחשבון את טענת המשיבים ש "מדובר בעתירת סרק שכל עניינה הוא "למשוך זמן" בעוד המבנים הבלתי חוקיים שבנו העותרים עומדים על תילם", וקבעו כי "אכן, אין לאפשר אי חוקיות בחסות בית המשפט". בנוסף לדחיית העתירה השית בג"ץ על העותרים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15 אלף ש"ח.

בבוקר ה-21.05.14 הרס המנהל את כלל המבנים במקבץ הדרומי של הקהילה. ב-27.05.14 שב עו"ד ג'בארין ועתר לבג"ץ בדרישה להימנע מהריסה נוספת של המבנים הקיימים במקבץ הצפון-מערבי או של כל מבנה שיוקם מחדש במקום. באותו יום הוציא בג"ץ צו ביניים המקפיא את צווי ההריסה, והורה למדינה להגיש תגובה מקדמית עד ה-13.07.14.

רקע

קהילת אדעיס במקום מאז שנת 1982. מקורם של חברי הקהילה באיזור חברון והם מתפרנסים מגידול צאן. הם החלו לנדוד בבקעת הירדן לפני כארבעים שנה, בחיפוש אחר שטחי מרעה. מאז התיישבו בנקודה זו הם גרים בה בכל ימות השנה.

הקהילה מונה 23 משפחות. בנוסף לעשר המשפחות החיות במקבץ הדרומי, שכל מבניהן נהרסו, ישנן 13 משפחות אחרות, החיות במקבץ הצפון-מערבי והמנהל האזרחי הוציא צווי הריסה גם על בתיהן. משפחות אלה מונות 75 נפשות, מתוכן 44 ילדים, והן גרות ב-15 מבני מגורים. כמו כן יש ברשותן לפחות 17 מתקנים ומכלאות המשמשים לגידול כ-3,500 ראשי הצאן שבבעלותן.

בני הקהילה אינם מחוברים לרשת המים, ולכן נאלצים להשתמש בבאר המקומית וכן לרכוש מים מהכפר אל-ג'יפתליק הסמוך. הילדים לומדים בבית הספר באל-ג'יפתליק, הממוקם במרחק של כשלושה ק"מ מהמאהל ומגיעים לשם בהסעות או ברגל.

הניסיונות לפנות את תושבי הקהילה מאזור מגוריהם מהווים חלק מהמאמצים של הרשויות הישראליות לגרש מבתיהם בתואנות שונות אלפי פלסטינים הגרים בעשרות קהילות הפזורות בשטח C. מלבד קהילת אדעיס, חיים בבקעת הירדן כ-2,700 בני אדם בכעשרים קהילות רועים שהמנהל האזרחי מנסה למנוע מהן להמשיך ולגור במקום, בין היתר באמצעות הריסה חוזרת ונשנית של בתיהם, פינויים לתקופות קצרות לצורך אימונים והחרמת מיכליות מים.

המנהל האזרחי מתכנן להעביר את כל הקהילות הפזורות בשטח C ל"אתרי קיבוע" שהוא מתכוון להקים עבורן. לטענת המנהל, מטרת התכנית היא לשפר את רמת החיים של קהילות אלה ולספק להן תנאי מגורים הולמים. אולם, התכנית הוכנה ללא כל התייעצות עם התושבים, למרות שהיא מכתיבה שינוי קיצוני באורח חייהם ובאפשרויות הפרנסה שלהם: על פי פרסומים בתקשורת התוכניות מתייחסות רק ליישובים עירוניים שיקשו על התושבים להמשיך להתפרנס מחקלאות וממרעה.

ישראל, ככוח הכובש בגדה המערבית, חייבת לאפשר לתושבים להמשיך לנהל את חייהם, ובכלל זה עליה לאפשר להם לבנות את בתיהם באופן חוקי. גירוש תושבים מבתיהם בשטח כבוש יהיה מותר רק בנסיבות חריגות, כאשר הדבר נחוץ לצורך צבאי דחוף או לצורך שמירה על בטחון האוכלוסייה המקומית. גם אז – על הגירוש להיות זמני, במהלכו יש לספק להם, ככל שאפשר, דיור חלופי בתנאים סבירים. ברור שגירוש התושבים מבתיהם במקרה זה אינו עונה לאף אחד מתנאים אלה ובכל מקרה – אף גורם לא טרח לספק להם פתרון חלופי הולם שיאפשר להם להמשיך ולקיים את אורח חייהם ואם יגורשו הם יישארו חסרי בית וללא אפשרות לפרנסה. בצלם קורא לרשויות האחראיות לאפשר לקהילת אידעייס להישאר ללא הפרעה במקום מגוריה ולרעות שם את צאנה, כפי שעשתה ב-30 השנים האחרונות.