ביום שני, 23.2.26, גורשה קהילת ואדי א-שאער, הכוללת 7 משפחות, המונות 39 נפשות ובהן 20 ילדים, ממקום מגוריה מזה קרוב ל-30 שנה מצפון לעיירה א-לובן א-שרקייה, לאחר שמתנחלים איימו לירות בתושבים או לשרוף אותם אם לא יעזבו. בשנים האחרונות, וביתר שאת בשלושת החודשים האחרונים, הטרידו מתנחלים מהאזור את תושבי הקהילה, גירשו אותם מאזורי המרעה, ניסו לגנוב את צאנם ואיימו לירות בהם או לשרוף אותם אם לא יעזבו.
ביום חמישי, 19.2.26, בסביבות 00:30, פלשו כמה מתנחלים לקהילה, פרצו לביתם של טארק ומרים אבו דיה, שניהם בשנות הארבעים לחייהם, תקפו עם מקלות את מרים ואת אביו של טארק, יוסף אבו דיה, בן 70, ואיימו לשרוף את התושבים אם לא יעזבו את המקום עד יום שני, 23.2.26. בעקבות זאת, החלו התושבים לפרק את בתיהם ולפנות את חפציהם ואת עדריהם. ביום ראשון, 22.2.26, הבחינו התושבים במתנחלים שצפו בהם מגבעה סמוכה, וביום שני בערב הם סיימו לפנות את אזור הקהילה.
מקורן של משפחות הקהילה מאזור כיסאן, אך בשנת 1975, גירשה אותן ישראל מאדמותיהן, והן נדדו בין אזורים שונים, עד שהתיישבו באזור ואדי א-שאער, באדמות הכפר א-לובן א-שרקייה, באזור שהוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B. עם הזמן, רכשו התושבים אדמות באזור. בשל מחסור בשטחי מרעה ומקומות מגורים, נאלצו המשפחות להתפזר הפעם בין מקומות שונים: חלקן עברו לכפר לובן א-שרקייה, חלק לעמוריה, וחלק לח'ירבת קייס, שמדרום לעיר סלפית.