ביום שלישי, 20.6.23, בסביבות 17:30, הגיעו עשרות מתנחלים, מלווים בחיילים, לשכונה המערבית בכפר חווארה. החיילים, שישבו בשלושה ג'יפים, צפו ממרחק של כ-30 מטרים במתנחלים שתקפו בתים באבנים והשליכו על אחד מהם בקבוקי תבערה, שלא התלקחו. המתנחלים השליכו בקבוק תבערה נוסף על מכונית חונה, שניזוקה. לאחר מכן טיפס אחד המתנחלים על החומה המקיפה את בית משפחת דמיידי, נכנס לחצר, ניפץ את שמשת מכוניתה של המשפחה והצית אותה. כשיצאו תושבים לכבות את האש ירו לעברם החיילים רימוני גז מדמיע וחלקם נפגעו משאיפת הגז. לאחר מכן ובעת עזיבתם של המתנחלים והחיילים, הם ירו 15-10 רימוני גז גם על אמבולנס שהגיע למקום וגרמו להתלקחותו.
מוחמד א-דמיידי, בן 71, סיפר לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי על תקיפת ביתו:
הייתי בבית עם אשתי ושמענו קולות ברחוב, הסתכלתי מהחלון וראיתי 60-50 מתנחלים מתקרבים לבית שלי. המתנחלים התחילו לזרוק אבנים על הבתים בזמן ששלושה ג'יפים צבאיים עמדו במרחק של כ-30 מטרים מהבית והחיילים לא עשו כלום. אחר-כך מתנחל אחר טיפס על החומה של הבית ונכנס לחצר, ניפץ את השמשה של המכונית שלי והצית אותה. המתנחלים זרקו על הבית שלנו שלושה בקבוקי תבערה, שפגעו בקירות או נחתו על הרצפה בלי להתלקח. אחר-כך הגיעו תושבים מהעיירה לעזור לנו בכיבוי המכונית הבוערת והמתנחלים עזבו. החיילים ירו על התושבים רימוני גז מדמיע ואנשים נפגעו משאיפת הגז. הם המשיכו לירות רימוני גז מדמיע על התושבים עד בערך 20:30 וכשהגיע אמבולנס הם ירו גם עליו רימוני גז מדמיע והוא התלקח. החלק הקדמי של האמבולנס נשרף.
ריאד עומרי, בן 37, נהג אמבולנס ופרמדיק בסהר האדום הפלסטיני, סיפר על תקיפת האמבולנס:
ביום שלישי, 20.6.23, בסביבות 20:00, הוזעקנו לחווארה בגלל תקיפה של מתנחלים. נסעתי לשם עם הפרמדיק ראאיד א-שלה, בן 48. ידענו שמחסום חווארה סגור בגלל שבאותו בוקר ירו במתנחלים בתחנת דלק ולכן נסענו דרך הכפר תל, אבל הצבא הציב גם שם מחסום ועשה חיפוש בכל מכונית שעברה ולכן לקח לנו בערך 40 דקות להגיע.
כשהגענו כבר היו שם שני אמבולנסים והתקדמתי אליהם כדי לחנות לידם. ראיתי שם 50-40 מתנחלים ושלושה ג'יפים צבאיים שנסעו מולנו והיו בדרך החוצה מהעיירה. באותו שלב לא היו שום עימותים. כשהג'יפים הגיעו למרחק של בערך 20 מטרים מאיתנו, החיילים ירו לעברנו 10-15 רימוני גז. עשן עלה מהחלק הקדמי של האמבולנס ולא הצלחתי לראות כלום. חשבתי שהעשן בא מהרימון שהם זרקו עלינו והמשכתי להתקדם לאט לאט אבל אז האמבולנס נעצר ועלה ממנו ריח שרוף. עצרתי ויצאתי מהאמבולנס ואז וראיתי שהחזית שלו בוערת. תושבים ופרמדיקים התקדמו אלינו והתחילו לכבות את האש. התקשיתי לנשום בגלל הגז והלכתי הצידה. בשלב זה החיילים עזבו את המקום.
אני לא יודע למה הם תקפו אותנו, אולי בגלל שרצו לפזר את התושבים ולפנות את הדרך כדי לצאת בשקט. אני וראאיד נשארנו עם התושבים והפרמדיקים האחרים והזמנו גרר שפינה משם את האמבולנס.