שבת חיי שרה בחברון: מתנחלים תקפו פלסטינים והשחיתו ובזזו רכוש בנוכחות חיילים במשך יומיים

בסוף השבוע של 19-18-11.22 ציינו מתנחלים את שבת פרשת "חיי שרה" במרכז העיר חברון. במהלך יומיים תקפו עשרות מהם באבנים את בתיהם של פלסטינים, השחיתו מכוניות ודוכנים בשוק, פלשו לחנות בגדים ותקפו תושבים, שלפחות אחד מהם פונה באמבולנס לבית החולים. לכל אורך האירועים נכחו במקום חיילים, שלא עצרו איש מהמתנחלים ולעיתים אף ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם לעבר פלסטינים שיצאו להגן על רכושם.

תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי גבתה עדויות על אירועים אלה:

בשעות הערב של 18.11.22 תקפו עשרות מתנחלים באבנים את בית משפחת אל-ג'עברי בשכונת אל-מחוול והשחיתו שלוש מכוניות של בני המשפחה, שהכינו באותו ערב סעודת נישואין, ושל אורחיהם. במהלך אותו ערב והיום שלאחריו מתנחלים ניפצו חלונות בשני מסגדים ובעשרות בתים בשכונות אל-ג'עברי ותל רומיידה וברחוב א-שלאלה.

איאת אל-ג'עברי, בת 38, שעסקה אותו ערב בהכנת סעודת הנישואין, סיפרה ב-20.11.22:

ביום שישי בערב, 18.11.22, בסביבות השעה 19:00, ערכנו סעודה לכבוד הנישואים של האחיינית שלי, ואז עברו מול הבית בערך עשרים מתנחלים, חלקם רעולי פנים. הם התחילו להשחית עם אבנים מכוניות של אורחים שלנו שחנו מול הבית, כולל האוטו של החתן, שבו הם ניפצו את השמשה הקדמית, ניקבו את כל הצמיגים והשחיתו את המראות הצדדיות. הם גם חתכו את הצמיגים במכונית של אחי, ואת הצמיגים של מונית שבדיוק הורידה אורחים. אחר-כך הם זרקו אבנים על הבית במשך עשר דקות ואז הלכו.

תוך כדי התקיפה התקשרנו למשטרה הישראלית, אבל אף אחד לא הגיע. רק אחרי שהמתנחלים עזבו הגיעו כמה חיילים. הם עלו אלינו כדי לבדוק את מצלמות האבטחה, ואז גם הם עזבו. בסביבות השעה 21:00 הגיעו שוב כמה מתנחלים והתחילו לזרוק אבנים על הבית. אחרי עשר דקות בערך הגיעו עוד עשרות מתנחלים אבל חיילים שהגיעו איתם הרחיקו אותם. האורחים שלנו עזבו והסעודה שתכננו התבטלה. המתנחלים המשיכו להסתובב באזור, שמענו אותם שרים וצועקים עד מאוחר בלילה.

למחרת בבוקר, 19.11.22, ראינו שהמתנחלים צועדים בכבישים שמובילים להתנחלות קריית ארבע וואדי א-נסארא. היו שם גם הרבה חיילים. המנהל האזרחי הזהיר אותנו ואת שאר תושבי השכונה שלא לצאת מהבית ולא לעבור ברחוב. אף אחד מבני המשפחה שלי לא יצא מהבית ולא הלך לעבודה. במהלך היום ראינו בקבוצות וואטסאפ שהמתנחלים תקפו פלסטינים בעיר העתיקה, בתל רומיידה ובשכונת ג'אבר. היו גם קריאות ברמקולים של המסגדים להדוף את תקיפות המתנחלים.

למחרת, 19.11.22, בסביבות השעה 8:30, הורו חיילים לבעלי עסקים פלסטינים ברחוב א-שלאלה לסגור את חנויותיהם עד לשעה 16:00 ואסרו על תנועת פלסטינים באזור. חלק מבעלי העסקים נשארו במקום כדי לשמור על רכושם. בסביבות השעה 11:00 הגיעה לשוק צעדה של מתנחלים שקראו קריאות גזעניות, השחיתו לפחות חמישה דוכנים וסחורה ויידו אבנים על התושבים. המתנחלים פרצו לחנות בגדים בנוכחות חיילים, גנבו סחורה ופיזרו ממנה חלק על הרצפה וברחוב. חיילים השליכו רימוני הלם ואף ירו אש חיה לעבר תושבים שניסו להרחיק את המתנחלים.

אחמד עוואוודה, בן 54, תושב דיר סאמת, בעל חנות בגדים ברחוב באב א-זאוויה, סיפר ב-23.11:

ב-19.11.22 אני ואשתי נג'לאא הלכנו כמו כל בוקר לחנות שלנו. כשהגענו לבאב א-זאוויה ראינו הרבה חיילים שהסתובבו שם חיילים והורו לכולם לסגור את העסקים. החיילים גם התחילו להציב מחסומי מתכת כדי לחסום את הרחוב בפני פלסטינים. בכל זאת המשכנו ללכת עד החנות שלנו, שנמצאת באזור באב א-זאוויה, פתחנו אותה והוצאנו כרגיל סחורה כדי להציג בדוכנים שבפתח החנות.

בסביבות השעה 10:00 קצין של המנהל האזרחי קרא ברמקול לבעלי החנויות לסגור את העסקים ולפנות את הרחוב עד לשעה ארבע. אני ונג'לאא התעלמנו ממנו. בסביבות השעה 11:00 ראיתי מאות מתנחלים מגיעים לרחוב א-שלאלה יחד עם שמונה חיילים בערך. המתנחלים יידו אבנים על בתים ועל דוכני ירקות, זרקו סחורה על הקרקע והרסו דוכנים. אני ואשתי ניסינו להכניס את הסחורות מהדוכנים שלנו בחוץ, אבל עד שהמתנחלים הגיעו אלינו הספקנו לפנות אותן רק מדוכן אחד, ונשארו שניים מלאים בסחורה.

כשהמתנחלים הגיעו לפתח החנות אני ונג'לאא נכנסנו פנימה, אבל לא יכולנו לנעול את הדלת כי אין לה נעילה מבפנים. החיילים השקיפו בזמן שעשרות מתנחלים התנפלו על החנות וגנבו בגדים שנשארו בדוכנים. הם גנבו לעינינו שקים מלאים בבגדים, ולא יכולנו לעשות כלום. פחדנו שיתקפו אותנו ואפילו יהרגו אותנו.

בינתיים התאספו ליד החנות כמה תושבים מהאזור ובעלי דוכנים וזרקו על המתנחלים ירקות שהם זרקו קודם ברחוב, בניסיון להגן עלינו ואז החיילים זרקו לעברם רימוני הלם וירו אש חיה באוויר. המתנחלים התרחקו מהחנות. אני ואשתי ניסינו לאסוף את הבגדים שנשארו ברחוב, אבל החיילים צעקו עלינו והורו לנו להיכנס בחזרה לחנות. נשארנו כלואים שם במשך בערך שלוש שעות, עד שהמתנחלים והחיילים עזבו ואז כמה צעירים עזרו לנו לאסוף את הסחורות ולסגור את העסק. חזרנו הביתה לכפר דיר סאמת, ממערב לחברון, אחרי שנגרם לנו נזק בשווי של בערך 7,000 שקלים, כולל בגדים שנגנבו או שנהרסו במהלך התקיפה.

חמזה א-שלודי, בן 40, בעל חנות ירקות ברחוב א-שלאלה, סיפר ב-23.11:

יש לי חנות קטנה של פירות וירקות ברחוב א-שלאלה הישן ולאחיין שלי, רמדאן א-שלודי, יש דוכן ירקות באותו רחוב. ב-19.11.22, בסביבות השעה 8:30, הצבא הישראלי התחיל לסגור את אזור באב א-זאוויה ולהציב מחסומי ברזל. הם מנעו תנועה של תושבים פלסטינים, אפילו ממי שניסו להגיע לבית שלהם, בתואנה שהמתנחלים יוצאים לביקור בקבר עותניאל ברחוב באר שבע בעיר.

החיילים הגיעו לחנות שלי והורו לי לסגור אותה עד השעה 16:00. התעלמתי מהם ולא סגרתי. ראיתי אותם פונים לבעלי דוכנים ברחוב ומורים להם להסתלק. כמה מבעלי הדוכנים סירבו לעזוב, כי חששו שהמתנחלים יגנבו או ישחיתו את הסחורה שלהם. בסביבות השעה 11:00 יצאו עשרות מתנחלים מהתנחלות בית רומאנו, מלווים בכמה חיילים. הם התפרסו ברחוב א-שלאלאה והתחילו לתקוף את בתים של פלסטינים באבנים ובבקבוקים ריקים, להפוך דוכני ירקות ולזרוק את הסחורה ברחוב, ולצעוק "מוות לערבים". הם זרקו חלק מהסחורה שלי על הרצפה והרסו את הדוכן של האחיין שלי. ראינו אותם מתנפלים על חנות הבגדים של אחמד עוואוודה וגונבים חלק מהסחורה. החיילים לא עשו כלום.

אני וכמה צעירים וסוחרים אחרים ניסינו להרחיק את המתנחלים מהחנויות והדוכנים וזרקנו עליהם ירקות שהיו על הקרקע אבל לא הצלחנו להדוף אותם. ההתקפה של המתנחלים בשוק נמשכה בערך עד 15:00 לערך ואז הם הלכו לאזור רחוב א-שוהדאא וקיבלנו דיווחים שהם תוקפים שם בתים וגם באזור תל רומיידה. סגרתי את החנות שלי וחזרתי הביתה.

המתקפה גרמה לי ולסוחרים אחרים נזקים קשים. אני הפסדתי בערך 2,000 שקלים בגלל הסחורה שהם זרקו ובגלל שירקות שלא יכולתי למכור באותו יום התקלקלו. ברחוב שלנו נהרסו יותר מחמישה דוכנים. למחרת בבוקר פתחתי את החנות שלי ונודע לי שהשכן שלי לקה בליבו אחרי שהשחיתו לו סחורה. אחיו העביר אליי לחנות את מה שנשאר, כדי שאעזור לו למכור את זה. הוא אדם עני ויש לו ילדים עם צרכים מיוחדים, והחנות היא מקור הפרנסה היחיד שלו.

באותו יום תקפו מתנחלים לפחות תשעה פלסטינים באזורים שונים במרכז העיר חברון. אחד מהם, בילאל א-סעיד, בן 19, נפצע בעינו מאבן ופונה באמבולנס. המתנחלים ניסו למנוע את פינויו.

בילאל א-סעיד, בן 19, תושב תל רומיידה, סיפר ב-21.11:

ביום שבת, 19.11.22, הרגשנו פעילות של צבא ומתנחלים באזור שלנו מהבוקר וידענו שהם חוגגים את מה שהם מכנים "חיי שרה". באותו יום לא פתחתי את דוכן הירקות שלי ובסביבות השעה 13:00 החלטתי ללכת לאזור באב א-זאוויה ולבדוק מה מצבו, כי שמעתי שהמתנחלים השחיתו דוכנים באזור. כשהגעתי למחסום באב א-זאוויה, גיליתי שהצבא סגר אותו ושהוא אוסר על פלסטינים לעבור, אז חזרתי הביתה. כשהגעתי למחסום גילברט בתל רומיידה ראיתי בערך שמונה מתנחלים הולכים לכיוון שלי, וארבעה מהם התקרבו אליי. פתאום פגעה לי אבן בעין. לא ראיתי מי זרק אותה. המתנחלים ברחו ואני נשארתי שם, מדמם מהעין, מתפתל מכאבים וצועק. תוך דקה הגיע חייל והתחיל לדבר במכשיר קשר. עשרות מתנחלים התאספו סביבי והגיעו שני ג'יפים של המשטרה הישראלית. הגיעו גם שכנים שלי, ורופא בשם תייסיר זאהדה, שניגב לי את הדם מהפנים וניקה את הפצע וחבש אותו. השכנים ביקשו מהחיילים לאבטח אותנו כדי שהם יוכלו לפנות אותי בכיסא גלגלים לאזור באב א-זאוויה, אבל החיילים סירבו ואמרו שמסוכן לנו ללכת לשם.

אחרי 40 דקות הגיעו שני פרמדיקים ישראלים שחבשו את הפצע ואמרו שצריך להזמין אמבולנס פלסטיני כדי לפנות אותי אבל נהג האמבולנס הפלסטיני חשש להגיע לאזור בגלל המתנחלים. בסוף השכנים שלי לקחו אותי בכיסא גלגלים למחסום באב א-זאוויה עם שמירה של בערך עשרים חיילים שחצצו בינינו לבין המתנחלים. בדרך המתנחלים ניסו לתקוף אותנו, ירקו עלינו וקיללו אותנו. אחד המתנחלים שבר את המצלמה של השכן שלי, עימאד אבו שמסייה, בן 52. פינו אותי לבית החולים הממשלתי עאליה, ושם עשו לי צילומי רנטגן ובדיקות. לא מצאו שום שברים. היו לי חבורות ופצע מתחת לעין שמאל. טיפלו בי ושחררו אותי בסביבות השעה 5:00 לפנות בוקר. עדיין היו מתנחלים ברחוב, אבל פחות.

עימאד אבו שמסייה, בן 52, תושב תל רומיידה, סיפר ב-21.11:

בסביבות 14:00 שמעתי צעקות בחוץ, אז לקחתי את המצלמה ויצאתי. שני שכנים שלי, יאסר אבו מרח'ייה וזיאד אל-חדאד באו אחריי. כשהתקרבנו למחסום תל רומיידה ראיתי את בילאל א-סעיד, בן 19, מדמם מהפנים. הוא כיסה את העין שלו עם היד. לידו עמדו חייל אחד וקבוצה גדולה של מתנחלים. התקרבתי לבילאל ושאלתי אותו מה קרה, והוא ענה שמתנחלים התקרבו אליו ואז פתאום הוא חטף אבן בעין.

באותו רגע הגיעו שני ג'יפים של המשטרה [יס"מ] והשוטרים הורו לנו להתרחק לצד הרחוב. אחד מהשוטרים ניגש לבילאל ובדק את הפצע שלו. אחרי כמה רגעים הגיע הרופא תייסיר זאהדה, עצר לו את הדימום וחבש אותו. ניסינו להרחיק משם את בילאל בכיסא גלגלים, אבל החיילים לא נתנו לנו ואמרו שזה מסוכן מדי. אחרי בערך 40 דקות הגיעו שני פרמדיקים ישראלים שבדקו את בילאל וביקשו שנתקשר לסהר האדום כדי שיפנו אותו לבית חולים. התקשרנו לסהר האדום והם אמרו לנו להביא את בילאל למחסום באב א-זאוויה, כי הם לא יכולים להיכנס לאזור מחשש שהמתנחלים יתקפו אותם. לקחנו את בילאל בכיסא הגלגלים עם ליווי של חיילים. כשהגענו למחסום, המתנחלים שהיו שם ירקו עלינו וקיללו אותנו, ואחד מהם שבר את מסך המצלמה שלי וחטף לי אותה. אחרי כמה דקות החיילים הצליחו להרחיק אות המתנחלים, ורק אז הצלחנו להביא את בילאל לאמבולנס שחיכה לנו במרחק של בערך מאה מטרים מהמחסום.

באותו ערב, כשעמדנו לחזור למחסום תל רומיידה חיילים אמרו לנו שאי אפשר לעבור, וחיכינו בערך שעה, אני, יאסר וזיאד. בסוף חזרנו בדרך עפר שמובילה לשער האחורי של הבית שלי. לפני שהספקתי לפתוח את השער, הגיעו פתאום עשרות מתנחלים, שאחד מהם אני מכיר כמישהו שעושה לנו הרבה בעיות. הם הקיפו את הבית מכל הכיוונים וניסו לפרוץ אליו. אני, אשתי וזיאד צעקנו "אללה אכבר" והזעקנו עזרה דרך הווטסאפ. המתנחלים תקפו את הבית באבנים ובבקבוקים ריקים במשך עשר דקות בערך, וחלק מהם ניסו לטפס על הגדר ואז פתאום ראיתי ארבעה חיילים עומדים על הגג, והם זרקו שני רימוני הלם לכיוון שלנו. שניים מהחיילים ירדו לתוך החצר שלנו והורו לנו להיכנס פנימה. לא נכנסנו, אבל ניסינו להסתתר מתחת לגגוני הפח בחצר, בזמן שהמתנחלים המשיכו לזרוק אבנים. אחת האבנים פגעה לי בברך ימין. רק אחרי שעה הם עזבו והלכו לכיוון ההתנחלות רמת ישי. מאוחר יותר שמעתי שהם תקפו גם את הבתים של המשפחות אל-עזה ואבו עיישה. אחרי שהם הסתלקו אני ואשתי נכנסנו הביתה וסגרנו את הדלתות. שמענו את המתנחלים צועקים ברחובות עד שעה מאוחרת בלילה.