ביום חמישי, 23.11.23, בסביבות 13:00, נורה למוות ח'דר עלוואן, בן 46, בסמוך לכביש 60, באזור רמאללה. מדובר צה"ל נמסר כי חיילים "זיהו את החשוד שהרים אבן גדולה והתקרב לציר על מנת להשליכה. מחשש לביטחון העוברים בציר, הלוחמים ירו לעברו ונטרלו אותו". מתחקיר בצלם עולה תמונה שונה של האירוע.
באותו בוקר עבד עלוואן כפועל שכיר במסיק זיתים במטע שממזרח לכפר דיר דובוואן. בסביבות 13:00 הוא נסע יחד עם חברו ופועל נוסף למסור מכל שמן לקונה, שאיתו קבעו להיפגש לצד כביש 60, במרחק של כקילומטר וחצי מהמטע. בדרכם וידאו השלושה שהמחסום שהציב הצבא ב-7.10.23 באזור אינו מאויש ורק אז המשיכו בנסיעה.
כשהגיעו לפתח המנהרה מתחת לכביש 60 המקשרת בין הכפרים דיר דובוואן ובורקה, עצרו השלושה את המכונית ועלוואן טיפס ברגל על סוללת העפר לעבר כביש 60. לאחר כשתי דקות הוא שב על עקבותיו בלי המכל אך כשהגיע למרחק של כמה מטרים מהמכונית נשמע ירי מהכיוון של כביש 60 שמעליו. עלוואן נפגע ונפל וכמה כדורים פגעו גם במכונית וברגליהם של של חברו של עלוואן והפועל הנוסף שישבו בה. חברו של עלוואן, שנהג ברכב, נבהל ונסע מייד מהמקום.
זמן קצר לאחר-מכן הגיע למקום אחיו של עלוואן, שעודכן על מה שאירע, ומצא חיילים עומדים ליד אמבולנס ישראלי ומעכבים את פינויו של אחיו באמבולנס פלסטיני שהגיע למקום. החיילים עיכבו גם את אחיו של עלוואן ורק לאחר כעשר דקות שחררו אותו ואפשרו לאמבולנס הפלסטיני לפנות את עלוואן לבית החולים, שם נקבע מותו.
ט.מ., חברו של עלוואן, סיפר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-26.11.23:
אני עובד במוסך אופנועים בכפר עקב, אבל בגלל האירועים בתקופה האחרונה והקושי לנוע בכבישים לא הייתה הרבה עבודה והחלטתי למצוא עבודה חלופית.
ביום חמישי, 23.11.23, בצהריים, התקשר אליי ח׳דר עלוואן, חבר ותיק שלי מביתין, שאני עובד איתו לפעמים במכירת שמן זית וזיתים. הוא הציע לי לבוא לעבוד איתו במסיק במטע ממזרח לדיר דובוואן, וביקש שאביא לו קפה. הגעתי לשם וראיתי אותו עם הבעלים של המטע עם הבן הקטן שלו ועוד פועל. התיישבנו ביחד ואז התקשר אליו מישהו שרצה לקנות מכל שמן. הוא ביקש שנפגוש אותו באמצע הדרך, באזור המנהרה שבין הכפרים בורקה ודיר דובוואן.
ח׳דר ביקש שאסיע אותו לשם במכונית שלי. זו מכונית בלי רישיון (משטובה), עם לוחית זיהוי צהובה. הסכמתי למרות שידעתי שזה מסוכן לנסוע לשם במשטובה, כשהצבא מסתובב לאורך הכביש הזה כל הזמן. מאז ה-7.10 הצבא גם הקים שם מחסום חדש עם קוביות בטון משני צידי הכביש.
בסביבות 13:00 לקחנו את מכל השמן ונסענו לכיוון המנהרה. מ., הפועל שעבד שם במטע גם הצטרף אלינו. ח'דר ישב לידי ומ. ישב מאחורה. זו נסיעה של בערך קילומטר וחצי. בדרך לשם עצרנו נהג ושאלנו אם יש במחסום חיילים, והוא ענה שלא. המשכנו לנסוע והגענו תוך חמש דקות.
כשהגענו לפתח המנהרה הסתובבתי ועצרתי ליד קוביות הבטון שהצבא הציב שם. ח'דר לקח את המכל והתרחק כדי למצוא מקום נוח לטפס על סוללת העפר שמובילה לכביש 60, מרחק של בערך 120 מטר. אחרי שתי דקות ראיתי את ח'דר חוזר ומתחיל לרדת לכיוון שלנו באותה דרך שבה הלך. אמרתי לו שיתאמץ וימהר קצת כי פחדתי שיגיעו חיילים.
כשחדר היה במרחק של בערך עשרה מטרים מאיתנו, התחיל פתאום ירי. הכדורים נפלו כמו גשם. ואז שמעתי את ח׳דר צועק וראיתי אותו נופל. היה ברור שהירי מגיע מצד ימין של הרכב שלי אבל לא הצלחתי לראות את היורים. הרגשתי שנפגעתי ברגל. נכנסתי לפאניקה והתבלבלתי. פחדתי נורא. לחצתי על דוושת הגז ונסעתי משם הכי מהר שיכולתי. צרחתי שח'דר מת ואמרתי למ. שישב מאחוריי שנפצעתי, והוא אמר לי שגם הוא נפצע.
תוך כדי נהיגה הסתכלתי אחורה וראיתי שמ. נפגע בברך. נסעתי למרכז הרפואי של דיר דובוואן ובדרך שאלתי את מ. אם הוא ראה מי ירה בנו והוא אמר שראה טנדר לבן אבל הוא לא ראה מי ירה. חשבנו שאולי אלה היו מתנחלים.
הורדתי את מ. במרכז הרפואי וישר נסעתי לבית שלי, שלא רחוק משם, כדי להחביא את הרכב שלי, למרות שהייתי פצוע. פחדתי שהצבא ירדוף אחרי ויעצור אותי בתואנה שאני נוהג ברכב לא חוקי. החבאתי אותו בשדה קרוב לבית שלי ונכנסתי הביתה. אשתי ראתה את הפנים הצהובות שלי וכמה אני מבולבל ומפוחד ותכף שאלה מה קרה. הסברתי לה שנפצעתי. הלכתי מייד להחליף בגדים, עליתי על האופנוע שלי ונסעתי בחזרה למרכז הרפואי. פגשתי שם את ראש המועצה ועוד כמה תושבים מהכפר שניסו להבין ממ. מה קרה, בזמן שהוא קיבל עזרה ראשונה וחיכה לאמבולנס. גם אני סיפרתי להם מה קרה וביקשתי מהם שינסו לעזור לח׳דר כי הפציעות שלנו קלות. באותו זמן הגיע האמבולנס וביקשתי מהצוות לנסוע לפנות את ח׳דר. הם נסעו לשם ואנחנו חיכינו במרכז הרפואי. בינתיים הגיעו למרכז הרבה אנשים כדי לבדוק מה שלומנו.
טיפלו בפציעה שלי, שהיתה קלה. רק חיטאו את הפצע וחבשו אותו. אחרי בערך עשר דקות שמעתי את ראש המועצה אומר שח'דר מת. התחלתי לצעוק ולבכות, איבדתי את החבר היקר שלי.
באותם רגעים הגיע דוד של מ. ולקח אותנו ברכב שלו למרכז הרפואי פלסטין, לשם פינו את ח'דר. היו פקקים והגעו לשם רק בסביבות 14:00. ברגע שנכנסנו ראיתי את ח׳דר בחדר המיון, ללא רוח חיים. כבר כיסו אותו בדגל פלסטין. מסביבו עמדו כמה בני משפחה ותושבים מהכפר שהגיעו כששמעו על מה קרה.
אותנו לקחו למרפאות חוץ של בית החולים להמשך טיפול. שוחררנו באותו יום. ח׳דר הובא למנוחות אחרי הצהריים, בבית הקברות של ביתין.
עלוואן עלוואן, בן 48, אחיו של ח'דר עלוואן, סיפר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-27.11.23:
ביום חמישי, 23.11.23, אחרי 13:00, הגיס שלי התקשר אליי ואמר לי שאחי ח'דר נפגע מירי של הצבא ליד מנהרת בורקה ושהוא עדיין בידי הצבא. נסעתי לשם מייד במכונית שלי. הגעתי עד למרחק של 150-100 מטרים, והחיילים מנעו ממני להתקרב יותר. היה שם גם אמבולנס פלסטיני שחיכה וגם על הצוות שלו אסרו להתקרב. לא ראיתי את ח'דר, אבל ראיתי ג'יפים צבאיים עומדים על הגשר בכביש 60, אמבולנס של מגן דוד אדום ואדם בלבוש אזרחי. ניסיתי להתקדם אל החיילים אבל אחד מהם חסם לי את הדרך. אמרתי לו בעברית שאני אחיו של הפצוע והוא הורה לי לעצור. הוא התקשר לחייל אחר, כנראה קצין, ואז הורה לי למסור לו את תעודת הזהות והמפתחות של המכונית ולהמתין.
אחרי בערך עשר דקות, בסביבות 13:30, החיילים התירו לאמבולנס להתקדם כדי לפנות את ח'דר. אחרי שהכניסו אותו וחזרו והאמבולנס חזר לכיוון שלי עצרתי אותו ושאלתי את הפרמדיק מה המצב של ח'דר, והוא סימן לי שהוא נפטר. פתחתי את דלת האמבולנס והסתכלתי עליו. הוא שתת דם והעיניים שלו היו הפוכות, בלי תנועה. הוא נראה ללא רוח חיים. ראיתי על ירך שמאל שלו תחבושות עם כיתוב בעברית והנחתי שהצוות של מגן דוד ניסה לטפל בו. האמבולנס המשיך למרכז הרפואי פלסטין. החייל החזיר לי את מפתחות הרכב ונסעתי אחריו.
מאוחר יותר הבנתי שח'דר היה שם עם חבר כדי למסור שמן למישהו. אחרי שמסרו לנו את הגופה והבאנו אותו לקבורה באותו ערב.
ח'דר אב לארבעה, שרק רצה לפרנס את המשפחה שלו. הבן הקטן שלו בן שש. הוא נעצר כמה פעמים בעבר, בגלל שנכנס לישראל ללא היתר, כדי לחפש עבודה. לא יעלה על הדעת שאדם מבוגר כמוהו יגיע לאזור כזה, שהצבא נוכח בו כל הזמן, כדי לזרוק אבן או לעשות משהו כזה. ברור לי הטענה הישראלית מפוברקת ונועדה להצדיק את ההרג של אחי. החיים של הפלסטינים הפכו לזולים, חסרי ערך. אפשר להרוג אותנו בכל רגע, בלי דין ובלי דיין.
