דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

צו 101

הוראות צו 101 סותרות הן את החוק הישראלי והן את המשפט הבינלאומי. אלה מכירים בחשיבותה ובמרכזיותה של הזכות להפגין ומתירים, כחריג בלבד, פגיעה בה כאשר היא מתנגשת עם אינטרסים אחרים הראויים להגנה אף הם. צו 101, לעומת זאת, אינו מכיר בזכות להפגין ומתמקד במקום זאת בקביעת האיסורים וההגבלות על התכנסויות והתבטאויות לסוגיהן.

הצו מעורר כמה בעיות עיקריות:

א. הגדרות מעורפלות

צו 101 אוסר על כל אסיפה, משמרת, תהלוכה או פרסום העוסקים ב"נושא מדיני או היכול להתפרש כמדיני". בצו לא מופיעה הגדרה מדויקת מה ייחשב לבעל תוכן כזה, וניסוח מעורפל וגורף זה פתוח לפרשנות ולכן יכול לשמש להגבלת קשת רחבה של נושאים בהם אנשים מבקשים לבטא את דעותיהם. הגבלה כזו אינה עולה בקנה אחד עם חופש הביטוי.

הצו גם אינו מגדיר מי רשאי לקבוע שתוכן של התקהלות או של פרסום "יכול להתפרש כמדיני" וגם בכך מרחיב את האפשרויות להגבלת חופש הביטוי.

הצו מתיר שימוש "במידת הכוח הדרושה" לצורך אכיפתו, אך אינו מבהיר מהי מידה זו, ומותיר מרחב גדול לשיקול דעת תוך השארת פתח לשימוש מופרז בכוח.

ב. הגבלות מרחיקות לכת על חופש הביטוי וההפגנה

הצו מטיל הגבלות מרחיקות לכת על חופש הביטוי ועל חופש ההפגנה, החורגות מההגבלות הזהירות שהמשפט הבינלאומי והחוק הישראלי מתירים:

  • חובת הרישוי הנדרשת עבור כל התקהלות בשטחים מניחה מראש כי קהל של עשרה אנשים מהווה, מעצם קיומו, סכנה לסדר הציבורי. זאת למרות שהתקהלות כזו אינה דורשת היערכות מיוחדת של כוחות הביטחון.
  • מאחר שהצו אינו מתייחס רק להתקהלויות במקומות ציבוריים, עולה כי הוא מגביל גם התקהלות במקומות פרטיים. המספר המצומצם שנקבע בצו להגדרת התקהלות – עשרה בלבד – יכול להפוך אנשים רבים לעבריינים רק משום שהביעו את עמדותיהם בתוך ביתם בחיק משפחתם, מצב המביא את הצו לכדי אבסורד.
  • היעדר המידתיות נמצא גם באיסור שמטיל הצו על כל פרסום "שיש לו משמעות מדינית", תוך הכללה גורפת של כל סוגי הפרסום, בכל תפוצה שהיא, גם אם הוא נעשה באופן חד-פעמי. גם פרסום בעיתון פלסטיני של מאמר פובליציסטי המבקר את השלטונות עשוי להיחשב להפרה של הצו.
  • הצו מדגיש את האיסור על מחאה פוליטית ואוסר על נשיאת סמלים לאומיים במסגרת תהלוכה שקטה, ואף ברמת האדם הפרטי. פעולות כאלה אינן יכולות להיחשב לכאלה המהוות התקפה על הממשל הצבאי ואינן יכולות להיחשב לכאלה היוצרות, בהגדרה, הפרעה בסדר הציבורי.

לצד איסורים גורפים אלה, קובע הצו עונש מקסימלי של עשר שנות מאסר או קנס גבוה, למרות שאין מדובר בעבירות שיש בהן פגיעה בחיים, בגוף או אפילו ברכוש. לשם השוואה, העונש על התקהלות אסורה בחוק הישראלי הינו שנת מאסר אחת, ללא קנס.

ג. האצלת סמכויות

הצו מאפשר למפקד הצבאי להאציל את סמכויותיו שבצו לכל חבר בכוחות הביטחון. מכאן, שניתן להעניק לכל חייל או שוטר המשרתים בשטחים את הסמכות לאסור על התקהלויות ועל פרסומים ולסגור מקומות ציבוריים לתקופה שיקבעו. הענקת סמכויות כה גורפות לדרגים נמוכים מהווה זלזול בוטה בזכויות התושבים ובחשיבות ההגנה על חופש ההפגנה וחופש הביטוי.