חברים יקרים,  זהו הניוזלטר האחרון שאני שולחת אליכם במסגרת תפקידי כמנכ"ל בצלם. בחודש הבא יחליף אותי בתפקיד חגי אלעד. אני יודעת שאני משאירה את בצלם בידיים טובות: חגי מגיע לבצלם עם ניסיון נרחב, ידע רב ומחויבות עמוקה לפעילות זכויות האדם. הוא חבר קרוב ושותף של בצלם מזה שנים רבות. זאת ועוד - חגי מצטרף לצוות המוכשר, המחוייב והמסור ביותר שמנכ"ל יכול לקוות לו ואשר לי הייתה הזכות לעבוד אתו. המצב המדיני שלנו בימים אלו מורכב ומבלבל. בניגוד אליו, התמונה בכל הנוגע לזכויות האדם חדה וברורה כשמש: ישראל מחוייבת להגן על זכויותיהם של כל האנשים הנתונים לשליטתה, לרבות הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. בין אם מתקיים משא ומתן ובין אם לאו, בצלם ימשיך לתעד את המתרחש בשטח ולפעול למען הגנה על זכויות האדם בשטחים. הגנה זו חיונית היום יותר מתמיד. אני מבקשת להודות לכולכם - לכל השותפים במעשה או בהזדהות עם מטרות בצלם ועשייתו. תודה על התמיכה שהענקתם לאורך השנים לבצלם ולי באופן אישי. היה לי הכבוד לעבוד עם רבים מכם בישראל, בגדה המערבית ובעזה וברחבי העולם. אתם החולקים עימנו את החזון לעתיד שבו ישראלים ופלסטינים יוכלו לממש באופן מלא את זכויותיהם. אני מסיימת את תפקידי בבצלם אך אינני פורשת ממחוייבותי למאבק למען זכויות האדם ומצטרפת אליכם - תומכי הארגון, שבלעדיהם עבודתנו לא הייתה מתאפשרת. בברכה, ג'סיקה מונטל | | |  מחר יצויין האחד במאי, חג הפועלים ההיסטורי. עבור הפועלים הפלסטינים לא יהיה זה יום חג אלא תזכורת כואבת לכך שעוד שנה חלפה ודבר לא השתנה. גם השנה נשללו זכויותיהם הבסיסיות, ובראשן זכותם להתפרנס מבלי לסכן את חייהם. ככוח הכובש ישראל מחוייבת לדאוג לרווחתם, לפרנסתם ולכבודם של תושבי הגדה. אולם, במקום לעודד התפתחות של כלכלה פלסטינית עצמאית היא מנצלת את משאבי הגדה לצרכיה שלה בניגוד לחוק ותוך התעלמות מצרכי הפלסטינים. עבור עשרות אלפי פלסטינים אפשרות הפרנסה היחידה היא עבודה בישראל. כל עוד ישראל אינה מאפשרת פיתוח כלכלי בגדה עליה לאפשר למעוניינים בכך לעבוד בתחומיה, בכפוף לבדיקה ביטחונית עניינית, ולדאוג לכיבוד זכויותיהם הסוציאליות. | | להצגת ההמשך >> | | |  בצלם מגנה בחריפות את פיגוע הירי שביצעו 14.4.14 פלסטינים ליד הכפר אידנא. לפי פרסומים בתקשורת בפיגוע נהרג אזרח ישראלי, ברוך מזרחי, בן 46, ואשתו נפצעה באורח בינוני בעת שנסעו במכוניתם. ילד בן 9 שנסע במכונית אחרת נפצע קל. אזרחים חייבים להישאר מחוץ למעגל הלחימה. כלל זה חל על כל מדינה, ארגון או אדם. בניגוד למה שנטען מדי פעם על ידי גורמים פלסטיניים, אין כל הבדל בין התקפות מכוונות על אזרחים בתוך תחומי ישראל, לבין התקפות כאלה על מתנחלים שחיים בגדה המערבית. בשני המקרים מדובר באזרחים, שאסור להתקיף אותם ויש להגן עליהם מפני התקפות. לעובדה שההתנחלויות עצמן אינן חוקיות אין כל השלכה על מעמדם האזרחי של תושביהן ועל האיסור המוחלט לתקוף אותם. גם הטענה כי הרג מתנחלים מוצדק במסגרת של מאבק בכיבוש נטולת בסיס משפטי ומוסרי. | | להצגת ההמשך >> | | |  אביה של לובנא אל-חנש שנהרגה מירי חיילים ב-23.1.13 בקרבת מחנה הפליטים אל-ערוב עתר החודש לבג"ץ ביחד עם בצלם בדרישה שהפצ"ר יחליט אם להעמיד לדין את האחראים להריגת בתו. אל-חנש, תושבת בית לחם, נפגעה מירי בראשה כשטיילה עם קרובת משפחה בגן הסמוך לכביש 60. תחקיר בצלם העלה שלא נשקפה מהן כל סכנה ולא הייתה הצדקה לירי. בחלוף למעלה משנה וחודשיים מהאירוע, הפרקליטות הצבאית טרם החליטה אם להעמיד לדין את החיילים היורים. העותרים טוענים, באמצעות עו"ד גבי לסקי, כי בכל יום שבו מתעכבת ההחלטה הולך ופוחת הסיכוי לקיום הליך פלילי אפקטיבי נגד האחראים למותה ומחריפה הפגיעה בזכויותיהם. | | להצגת ההמשך >> | | |  ב-4.4.14 נפצע מוחמד יאסין, צלם מתנדב של בצלם, מירי חי של כוחות הביטחון כשתיעד עימותים בביתוניה, ליד כלא עופר. יאסין נפגע במותנו ונגרם נזק רב לאיבריו הפנימיים. בתיעוד הירי שצולם על-ידי דוד ריב ניתן לראות בבירור שהוא לבש ווסט צהוב זוהר והחזיק מצלמה. הוא עמד במרחק של כמה עשרות מטרים ממוקד העימותים. יאסין נפגע מירי חי אולם לבצלם לא ידוע עדיין באיזה קליע מדובר. הצבא משתמש באופן תדיר בעימותים בתחמושת "טוטו", שהיא תחמושת חיה לכל דבר, גם כאשר לא נשקפת לחיילים סכנת חיים. זאת על אף התחייבותו שלא להשתמש בתחמושת זו לפיזור הפגנות. בצלם פנה לפרקליטות לעניינים מבצעיים ולמשטרת ש"י בדרישה לחקור את פציעתו של יאסין. | | להצגת ההמשך >> | | |  ב-28.3.14 נכנסו חיילים לבניין שבו מתגוררת משפחתו של שאדי סידר, עלו לגג הבית ומשם כיוונו נשק לעבר סידר, אחיו וחברו שישבו ברחוב, וצילמו את השלושה. דין ודברים שהתפתח לאחר שסידר דרש מהחיילים הסבר לנוכחותם במקום והם דרשו כי יסתלק, ואשר תועד במצלמתו, הסתיים במעצרם של השלושה ובעיכובם לשעות ארוכות ללא הצדקה. המציאות שבה חיילים רשאים להיכנס לבית פלסטיני כמעט ללא הגבלה ומבלי שיידרשו להסביר את מעשיהם לתושביו פוגעת קשות בתחושת הביטחון של התושבים, בפרטיותם, ברכושם ובשגרת חייהם. בצלם פנה ליועמ"ש איו"ש כדי להתלונן על העיכוב הלא מוצדק. | | להצגת ההמשך >> | | |  הפרות זכויות האדם במסגרת הכיבוש מתבטאות לא רק במקרים של אלימות, מוות או הרס, אלא גם בשגרה היומיומית של התושבים הפלסטינים, המעוצבת על-ידי רשויות הכיבוש. מחסום קלנדיה הוא דוגמה מובהקת לכך: המחסום הוצב כך שהוא חוצץ בין שכונות שהופרדו זו מזו באופן מלאכותי על-ידי הגדר. רוב העוברים בו הם תושבי מזרח ירושלים, שצריכים להגיע לשאר חלקי העיר – למקומות עבודתם, לבתי הספר שלהם או כדי לקבל טיפולים רפואיים בסיסיים. ברוב המקרים מפרידים בין ביתם לבין מחוז חפצם קילומטרים ספורים בלבד אבל הם נאלצים להמתין מספר שעות במחסום בכל יום בשל התורים הארוכים. עאמר ערורי, תחקירן בצלם במזרח ירושלים, תיעד את המתרחש במחסום. | | להצגת ההמשך >> | |
| |
