
אפריל 2014
הפרות של זכויות האדם במסגרת הכיבוש מתבטאות לא רק במקרים של אלימות, מוות או הרס, אלא גם בשגרה היומיומית של התושבים הפלסטינים, המעוצבת על-ידי רשויות הכיבוש.
מחסום קלנדיה הוא דוגמה מובהקת לשגרה זו: המחסום הוצב כך שהוא חוצץ בין פלסטינים לבין פלסטינים, בין שכונות שהופרדו זו מזו באופן מלאכותי על-ידי הגדר. רוב העוברים בו הם תושבי מזרח ירושלים, שצריכים להגיע לשאר חלקי העיר – למקומות עבודתם, לבתי הספר שלהם או כדי לקבל טיפולים רפואיים בסיסיים.
ברוב המקרים מפרידים בין ביתם לבין מחוז חפצם קילומטרים ספורים בלבד אבל הם נאלצים להמתין מספר שעות במחסום בכל יום בשל התורים הארוכים. במחסום פועלות רק שלוש עמדות בידוק למכוניות וארבע להולכי רגל, שלא כולן פעילות כל הזמן. כשכבר מגיעים אל הבידוק – לא פעם הוא משפיל ואורך זמן רב.
עאמר עארורי, תחקירן השל בצלם במזרח ירושלים תיעד ב-19.03.14 את התורים הארוכים המשתרכים במקום.
בלוג הצילום בעיניים פקוחות של בצלם מופץ תחת רישיון ייחוס 4.0 בין־לאומי של Creative Commons. ניתן לעשות שימוש חופשי בתמונות המופיעות כאן, אך יש לציין את שם הצלם/ת ואת ארגון "בצלם" כיוצרים בכל שימוש פומבי בהן.
משטר הכיבוש הישראלי כרוך ממהותו בהפרה שיטתית של זכויות האדם. בצלם פועל במטרה להביא לסיומו, מתוך הכרה שרק בדרך זו ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים.