מאז ה-1.1.22 מחרימים כל העצירים המנהליים הפלסטינים את ההליכים המתקיימים בבתי המשפט בנוגע לצווי המעצר. עד עתה, אף גורם רשמי לא התייחס לטענותיהם ובתי המשפט ממשיכים לדון בצווים כאילו לא אירע דבר. מאז החל החרם, דנו בתי המשפט בעשרות תיקים – למרות העדרם של העצירים ושל עורכי דינם מהדיונים.
העצירים מבקשים להבהיר כי ההליכים המתקיימים בבתי המשפט בנוגע לצווי מעצר מנהלי הם לא יותר ממראית עין של ביקורת שיפוטית, כאשר הם עצמם משמשים רק כניצבים בהצגה שנועדה להכשיר את כליאתם. בחירתה של המדינה להמשיך ולקיים את הדיונים כרגיל רק מוכיחה את טענתם זו וממחישה כיצד לנוכחותם הפיזית בדיונים אכן אין משמעות.
על פי נתונים רשמיים של הצבא עולה כי רק אחוזים בודדים מהצווים מבוטלים על ידי בתי המשפט הצבאיים. ברוב המכריע של המקרים מקבלים השופטים ללא עוררין את שיקול הדעת של המפקד הצבאי, ולכל היותר הורו לקצר במעט את המעצר:
- בין השנים 2009 ל-2013 הוצאו 3,996 צווי מעצר מנהלי. מתוך הצווים שנדונו בתקופה זו בתי המשפט, 2,422 צווים (כ-60%) אושרו ו-1,052 (כ-26%) קוצרו בלי כל הגבלה על האפשרות להאריכם שוב. 99 צווים (2.5%) בוטלו, 196 (5%) קוצרו עם הגבלה על הארכתם ו-214 (5.3%) אושרו עם הגבלה על הארכתם.
- בין השנים 2015 עד לסוף יולי 2017 הוצאו 3,909 צווי מעצר מנהלי. מתוך הצווים שנדונו בתקופה זו בתי המשפט, 2,953 צווים (כ-75%) אושרו ו-390 (כ-10%) קוצרו בלי כל הגבלה על האפשרות להאריכם. 48 צווים (1.2%) בוטלו, 181 (4.6%) קוצרו עם הגבלה על הארכתם ו-320 (8.1%) אושרו עם הגבלה על הארכתם.
מעצר מנהלי נעשה על בסיס החלטה של אלוף הפיקוד – בלי כתב אישום ובלי משפט. על פי החקיקה הצבאית, ניתן לעצור אדם למשך שישה חודשים, אך ניתן להאריך תקופה זו ללא הגבלה כך שהמעצר אינו מוגבל בזמן והעציר לעולם אינו יודע מתי ישתחרר. בתוך שמונה ימים מהוצאת צו המעצר או הצו להארכתו יש לקיים ביקורת שיפוטית ולהביא את העציר בפני שופט, הרשאי לאשר את הצו, לבטלו או לקצר את תקופת המעצר. על החלטת השופט ניתן לערער לבית המשפט הצבאי לערעורים ואף להגיש עתירה לבג"ץ.
אלא שבתי המשפט אינם עוסקים בביקורת שיפוטית אלא רק ביצירת מראית עין של ביקורת כזו. ברוב המוחלט של המקרים השופטים מקבלים ללא עוררין את טענות השב"כ בנוגע ל"מסוכנות" הנובעת מהעציר המצדיקה את כליאתו המיידית. הראיות עליהן מתבססות טענות אלה נותרות חסויות בפני העציר ועורך דינו כך שהעציר לעולם אינו יודע מה הסיבה לכליאתו ואינו יכול להתמודד עם הטענות שלכאורה קיימות נגדו. לעיתים השופטים מבקשים לראות בעצמם את החומר החסוי, לעיתים הם נמנעים מלבחון אותו ולא מנסים אפילו לברר מה המידע שבבסיס המעצר. כך או כך, העובדה שלעציר עצמו אין כל אפשרות להתמודד עם מידע זה מרוקנת את ההליך השיפוטי מתוכן.
הבעיה העיקרית בהליכים המשפטיים בנוגע למעצר מנהלי היא שהנחת העבודה של השופטים היא שמעצר כזה הוא אמצעי חוקי. השאלה היחידה שהם בוחנים היא אופן הפעלת הסמכות: האם שיקול הדעת של אלוף הפיקוד במקרה שבפניהם היה סביר? בשום שלב הם לא בוחנים את החוקיות של הסמכות עצמה.
בכך מתעלמים השופטים לחלוטין מכך שהדרך בה משתמשת ישראל במעצר מנהלי הופכת אותו לבלתי חוקי. ישראל – בניגוד להוראות המשפט הבינלאומי המגבילות את השימוש באמצעי זה – משתמשת במעצר המנהלי באופן גורף ושגרתי ובמהלך השנים כלאה כך אלפי פלסטינים, בלי להעמידם לדין, בלי למסור להם מה ההאשמות נגדם, בלי לתת להם או לעורכי דינם לעיין בחומר הראיות ובלי למסור להם מתי ישוחררו.
לפי נתוני שירות בתי הסוהר ישראל מחזיקה כיום ב-579 עצירים מנהליים פלסטינים. בשנות האינתיפאדה הראשונה והאינתיפאדה השנייה החזיקה ישראל מאות רבות של פלסטינים במעצר מנהלי. מאז מארס 2002 לא היה חודש אחד שבו החזיקה ישראל פחות ממאה פלסטינים במעצר מנהלי ובחלק מ-2003 (במהלך האינתיפאדה השנייה) הגיע מספרם ליותר מאלף.
מעצר מנהלי שונה ממאסר שנגזר על אדם לאחר שהורשע בעבירה ומטרתו הרשמית היא למנוע מאדם לבצע עבירה בעתיד, לא להענישו בגין מעשה שביצע בעבר. אלא שישראל משתמשת באמצעי זה גם כתחליף קל ונוח להליך הפלילי, בעיקר כאשר אין בידי הרשויות הוכחות לאשמה או כאשר הן אינן רוצות לחשוף את הראיות הנמצאות לכאורה ברשותן. ישראל גם מנצלת את המעצר המנהלי כדי לעצור פלסטינים רק בשל דעותיהם הפוליטיות ובשל פעילות פוליטית לא אלימה.
המעצר המנהלי נעשה לתקופות ממושכות שנעות בין כמה חודשים לכמה שנים, כאשר הוא מוארך שוב ושוב. במקרים רבים מוצא צו מעצר חדש רגע לפני סיום צו המעצר הקודם, כאשר העציר כבר משוכנע שהוא שב לביתו וכאשר משפחתו כבר ממתינה לו. הארכת המעצר אינה עניין חריג. כמה דוגמאות:
- בסוף אוגוסט 2012 הוחזקו במעצר מנהלי 184 פלסטינים, בהם 29 שהוחזקו במשך חצי שנה עד שנה (כלומר שמעצרם הוארך לפחות פעם אחת) ו-106 שהוחזקו מעל לשנה (כלומר שמעצרם הוארך לפחות פעמיים).
- בסוף אוגוסט 2016 הוחזקו במעצר מנהלי 652 פלסטינים, בהם 279 שהוחזקו במשך חצי שנה עד שנה (כלומר שמעצרם הוארך לפחות פעם אחת) ו-96 שהוחזקו מעל לשנה (כלומר שמעצרם הוארך לפחות פעמיים).
- בסוף אוגוסט 2020 הוחזקו במעצר מנהלי 355 פלסטינים, בהם 134 שהוחזקו במשך חצי שנה עד שנה (כלומר שמעצרם הוארך לפחות פעם אחת) ו-54 שהוחזקו מעל לשנה (כלומר שמעצרם הוארך לפחות פעמיים).
המעצר המנהלי הוא אמצעי אכזרי שהמשטר הישראלי עושה בו שימוש גורף ובלתי חוקי. לקושי הנלווה למעצר עצמו, לתנאים הקשים השוררים בבתי הכלא ולניתוק מהמשפחה, מחברים ומהסביבה, נלווה חוסר הוודאות הבלתי נסבל – הן על הסיבה למעצר והן על מועד השחרור.
הדיונים על צווי המעצר המנהלי מתקיימים בבתי משפט צבאיים, בהם השופטים והתובעים הם ישראלים במדים הפועלים מכוחם של צווים צבאיים. על חלק מהצווים עותרים לבג"ץ, שם מתקיים הדיון בפני שופטי בית המשפט העליון. אלו גם אלו אינם מייצגים את האינטרסים של החברה ממנה מגיעים העצירים העומדים בפניהם אלא את האינטרסים של משטר הכיבוש. ככאלה, הם אינם יכולים להיות בורר ניטראלי הפועל לעשיית צדק. במקום זאת, הם מהווים אחד מהמנגנונים המרכזיים לתחזוקת השליטה הישראלית על הפלסטינים בגדה המערבית.
