בסלאן אל-פארס, בן 44
לי ולבן דוד שלי, עבד א-סלאם אל-פארס, יש פארק שעשועים בשם "א-שאלאלאת", שנמצא על כביש 57, הכביש הראשי בין שכם לעיירה אל-באד'אן.
עד האינתיפאדה השנייה הגיעו לבלות בפארק שלנו הרבה אנשים מרוב חלקי הגדה המערבית וגם ערבים מישראל והיו לנו רווחים טובים מאוד. עבדנו בין החודשים מארס וספטמבר וההכנסות שלנו הגיעו לכ-300,000' לשנה. מההכנסות האלה חיינו בכבוד במשך כל השנה. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה המצב השתנה. הצבא הישראלי סגר את הדרך הראשית שמחברת בין אל-באד'אן לשכם והציבו על הכביש ארבע ערימות עפר בגובה של כשלושה מטרים כל אחת, שחוסמות אותו. תושבי העיר שכם, שנמצאת במרחק של שלושה קילומטרים בלבד מאל-באד'אן, לא יכולים מאז להגיע לעיירה ברכב.
בהתחלה עוד אפשר היה לעבור בדרך הזו ברגל. החיילים עמדו סמוך לערימות העפר, בדקו את תעודות הזהות והחפצים של האנשים, לפעמים עכבו אותם במשך מספר שעות ואז נתנו להם לעבור. אחרי כמה חודשים הצבא אסר אפילו על המעבר ברגל והציב חיילים על גבעה שמשקיפה על הדרך הראשית בין שכם לאל-באד'אן. ג'יפ צבאי נוכח במקום במשך 24 שעות. החיילים רדפו אחרי אנשים שעברו בדרך, הכו אותם ולפעמים גם ירו עליהם. בשנת 2006, זכרייה דראר'מה נורה למוות על ידי החיילים בעת שעבר בדרך הזו.
הרבה אנשים סובלים בגלל סגירת הדרך הראשית. סטודנטים שלומדים בשכם, פקידים שעובדים בעיר או חולים שרוצים להגיע אליה כדי לקבל טיפול רפואי. עכשיו אפשר להגיע לשכם רק בדרכי עפר שמתפתלות לאורך 15 קילומטרים. הדרכים הללו הן משובשות ומלאות מהמורות. הנסיעה יקרה מאוד, לוקחת הרבה זמן והיא קשה, במיוחד בחורף כשקר וגשום.
בגלל הקושי להגיע לאל-באד'אן אנשים הפסיקו להגיע לבלות בפארק ונאלצנו לסגור אותו. כדי להגיע אלינו מרמאללה למשל צריך עכשיו לעבור דרך ארבעה מחסומים: עטארה, זעתרה, חווארה ואל-באד'אן. זה סיוט מתמשך שלוקח יום שלם ולא טיול נעים.
אזור אל-באד'אן מוכר כאזור לבילוי בחיק הטבע. יש פה הרבה פארקים ונחלים ותמיד משפחות הגיעו לכאן כדי לבלות. עכשיו, בגלל סגירת הדרכים, אנשים לא יכולים להגיע והמקום שומם.
תור במחסום אל-באד'אן. צילום: עאטף אבו א-רוב, בצלם.
כל יום אני ובן דוד שלי הולכים לפארק שלנו. אנחנו יושבים שם כמה שעות ומעלים זיכרונות מהימים שלפני האינתיפאדה. אנחנו מתגעגעים לימים האלה ומאחלים שיחזרו. כיום אין לנו תעסוקה. חיפשתי עבודה אחרת אבל לא מצאתי. בעיירה הקטנה שלנו אין מקורות תעסוקה. יש לי שלושה אחים שעובדים במדינות המפרץ והם שולחים לי כסף כדי שאוכל לפרנס את משפחתי. אני מרגיש שאני מהווה מעמסה עליהם וזה מכאיב לי מאוד, אבל אני לא יודע מה לעשות.
בסלאן אל-פארס, בן 44, נשוי ואב לארבעה, הוא בעל פארק שעשושים באל-באד'אן שבאזור שכם. את עדותו גבתה סלמה א-דבעי, במועצה המקומית באל-באד'אן, ב-29.11.06.
