דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
נושאים

מים עד נפש: מצוקת הכפרים ללא רשת מים

תקציר, יולי 2001

כמאתיים אלף פלסטינים תושבי הגדה המערבית, המתגוררים ב-218 כפרים שאינם מחוברים לרשת מים, סובלים ממצוקת מים חמורה ביותר.

מצוקת המים אינה מאפשרת מילוי צרכים בסיסיים כמו ניקיון הבית או שימוש באסלה וגורמת לסכנה בריאותית של ממש. אחת הסיבות המרכזיות להחרפה במצבם היא מדיניות ההגבלות על חופש התנועה שמיישם צה"ל מאז תחילת האינתיפאדה, המקשה על העברת מים אל אותם כפרים באמצעות מיכליות.

שורשי מצוקת המים בגדה המערבית בכלל, ובכפרים ללא רשת מים בפרט, נעוצים, בין השאר, בשתי תופעות בולטות:

  • חלוקה בלתי הוגנת לחלוטין של מקורות המים המשותפים לישראל ולפלסטינים;
  • מדיניות ההזנחה בכל הנוגע להשקעה בתשתיות מים לאורך שנות הכיבוש.

כתוצאה מכך כל ישראלי צורך בממוצע פי ששה יותר מים מתושב הגדה המערבית.

גם היום, לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, שולטת ישראל על משק המים בשטחים באופן כמעט מוחלט. כל פרוייקט חדש בתחום המים, לרבות בשטחי A הנתונים לשליטה "מלאה" של הרשות הפלסטינית, תלוי בהסכמתה של ישראל במסגרת ועדת המים המשותפת. אם הפרוייקט אמור להתבצע בשטח C של הגדה המערבית יש לקבל גם את אישורו של המינהל האזרחי.

בהמלצות הדו"ח קורא בצלם לממשלת ישראל :

  • להפעיל ברחבי הגדה המערבית תחנות מילוי אזוריות בהן יוכלו בעלי המיכליות לקנות מים ולספק אותן לתושבים הנזקקים.
  • להבטיח כי מיכליות המובילות מים ייהנו מחופש תנועה ולא יעוכבו במחסומים.