מאדמא, מחוז שכם: שומר ההתנחלות "יצהר" תקף מוסקים במטעי הכפר ופיזר את יבול הזיתים שלהם

ביום שבת, 4.10.25, בסביבות 7:00, יצאו חקלאים מהכפר מאדמא לאדמותיהם באזור ׳אל-ח׳לה׳ דרומית לכפר, בשטח בי.

בסביבות 10:40 הגיע למקום רבש"ץ יצהר, המוכר לתושבי הכפר בכינוי ׳יעקב׳, כשהוא חמוש ברובה ואקדח, ורכוב על טרקטורון. יעקב הגיע למקום בו מסקה משפחת נסאר, דרס עם הטרקטורון את יריעות המסיק ואת האוכל של המשפחה, ולאחר מכן ירד מהטרקטורון, תפס שניים מבני המשפחה, ואיים עליהם בערבית שאסור להם למסוק במקום. אם המשפחה, ע.נ, בת 43, התקרבה אליו, ויעקב הרפה מהשניים, והכה אותה על כתפה.

לאחר מכן איים עליהם בנשקו, ואמר כי בפעם הבאה יירה בהם מרחוק. המשפחה אספה את חפציה וחזרה לכפר.

לאחר כעשר דקות יעקב הגיעו אל ג'עפר קט, בן 19, וחברו א.א., שעבדו באדמות תושב הכפר, ודרס עם הטרקטורון שלו את מכשיר קטיפת הזיתים שלהם. לאחר מכן ירד מהטרקטורון, איים עליהם שאסור להם למסוק באדמות הכפר, ומיד החל להכות אותם בפניהם ובכל גופם. יעקב צעק עליהם בערבית כי בפעם הבאה יירה בהם ודרך את נשקו לכיוונם.

השניים לקחו את מכשיר קטיפת הזיתים וחזרו לכפר. את היריעות השאירו מאחור, וראו את יעקב מפזר על האדמה את הזיתים שהספיקו למסוק.

שני החברים פנו לטיפול רפואי במרפאת הכפר, כששניהם מדממים מהפה וחבולים במקומות שונים. אחד מהם, שסבל מפריקת לסת ושתי שיניים שבורות, נדרש גם לטיפול של רופא שיניים ונבדק בבית החולים רפידיה בשכם בשל החבלות שספג בגופו.

סלמא דיבעי, תחקירנית בצלם, גבתה את עדויות חלק מהתושבים ב-8.10.25:

באסל נסאר, בן 46, אב לחמישה, תושב מדאמא:

ביום שבת, 4.10.25, בסביבות 7:00 בבוקר, הלכתי עם אשתי ע.נ , בת 43, וארבעה מילדינו לחלקת האדמה שלנו שנמצאת בדרום־מזרח הכפר, באזור שנקרא "אל-ח'לה". יש לנו שם 11 דונם של אדמה עם בערך 150 עצי זית בני למעלה מ־130 שנה, שסבא של אבא שלי נטע.

פרשנו יריעות והתחלנו למסוק. הבאתי איתי גם טרקטור. היינו במרחק של עשרה מטרים מהבית שאחי סאלח, בן 42, בונה שם. האזור הוגדר בהסכמי אוסלו כשטח B.

בסביבות 10:40, כשהתארגנו לארוחת בוקר, הגיע פתאום "יעקב", שומר ההתנחלות יצהר. הוא רכב על טרקטורון והיה חמוש ברובה M16 ובאקדח. "יעקב" נסע על היריעות ועל האוכל שהכנו, עצר את הטרקטורון וירד ממנו. הוא אמר לנו בערבית "יאללה, לכו מפה, אף אחד לא יכול להיות פה". הוא דובר ערבית טובה.

בני שאל אותו למה הוא צועק ולמה שנעזוב, הרי אנחנו באדמה שלנו. יעקב תפס אותו בצוואר ולחץ בחוזקה. באותו הזמן הבן השני שלי ירד מהעץ הסמוך, ויעקב תפס גם אותו בבגדיו העליונים. אשתי שאלה אותו "מה אתה עושה?", והוא הרפה מהבנים והכה את אשתי בכתף עם היד שלו תוך צעקות "לכו מפה!". הוא כיוון אל אשתי והבנים את הרובה שלו.

אני במרחק של כמה מטרים מהם, וניסיתי להסתיר ממנו מנערת זיתים חשמלית וסוללה יקרה.

יעקב גנב חמש מהיריעות שלנו והעמיס אותן על הטרקטורון ואז אמר: "יש לכם חמש דקות להיכנס לבית", והצביע על הבית של אחי סאלח. שאלתי למה לשם, והוא השיב: "הזיתים שם!" והצביע לעבר הבית. אספנו מה שיכולנו ונכנסנו לבית.

הוא המשיך להסתובב בשטח בצורה פרובוקטיבית, אבל לא רציתי שהמצב יסלים כי ידעתי שהוא רוצה שנגיב כדי שיוכל לירות בנו.

הילדים נכנסו לבית של אחי ואני ניסיתי לאסוף ציוד. יעקב אמר לי: "תיזהר, בפעם הבאה אני יורה מרחוק". עברנו למסוק את עצי הזית בחצר הבית של אחי, אבל שם יש רק שישה עצים.

ג׳עפר קט, בן 19, תושב מאדמא:

בערך בשעה 10:50, בזמן שעבדנו במסיק במטע של תושב הכפר, הגיע פתאום שומר ההתנחלות יצהר, שמוכר לתושבי הכפר בשם "יעקב", אדם עם עור בהיר וזקן אדום עבה, שמסתובב הרבה בכפר, רודף אחרי התושבים ותוקף אותם. הוא נהג בטרקטורון כהה ונשא רובה M16 ואקדח בחגורה, הוא היה קרוב מאוד אלינו, מרחק של בערך 40 מטר, ולא יכולנו לברוח.

הסתכלנו אחד על השני, וא.א אמר לי לשבת. התיישבנו מתחת לעץ שמסקנו. יעקב עצר לידנו, דרס את מנערת הזיתים החשמלית שלי וירד מהטרקטורון. הוא נתן לי סטירה חזקה בלחי שמאל, בעט בפנים של א.א, וצעק: "מה זה?" כשהוא מצביע על הזיתים שהיו על היריעות, כאילו הוא תפס אותנו מבצעים פשע.

ואז הוא חזר מיד לתקוף אותנו, פעם אותי ופעם את א.א., במכות ובבעיטות. ניסיתי להגן על הראש והפנים שלי עם הידיים. לא אמרנו מילה, כי פחדנו שאם נאמר משהו, הוא יירה עלינו. הוא צעק עלינו: "לכו מכאן! אם תחזרו – אני יורה בכם!", שלף את הנשק, ודרך אותו כדי להבהיר שזה איום אחרון.

לקחתי את מנערת הזיתים שנמעכה תחת גלגלי הטרקטורון שלו, וברחנו משם. כל האירוע ארך רק חמש דקות, אבל לא יכולתי לדבר – היה לי דימום מהפה, וגם א.א דימם מהפה כי יש לו גשר על השיניים, והמכות פצעו לו את החניכיים.

השארנו מאחור ארבע יריעות, את מנערת הזיתים והסוללה החשמלית של א.א, ואת כל הזיתים שקטפנו. כשעזבנו ראיתי את יעקב משליך את הזיתים בין הסלעים, כדי שלא נוכל לאסוף אותם שוב.

אחרי כמה שעות, בעל הקרקע הגיע כדי לאסוף את הציוד – אבל לא מצא כלום, הכול נגנב. הלכתי לרופא השיניים בכפר, והוא קבע שיש לי פריקה במפרק הלסת ושבר בשתי שיניים תחתונות שמצריך טיפול. אחר כך נסעתי לבית החולים רפידיה בשכם, שם בדקו אותי גם, מצאו חבלות בשוק ובגב ונתנו לי משככי כאבים. אני סובל עד היום מכאבים בלסת, לא מצליח לדבר או לאכול בצורה נורמלית – יש לי כאבים בכל מילה ובכל ביס.

לא חזרנו מאז לקרקע הזאת, כי אנו מפחדים.