בוואדי קטוניה שבאזור אל-ח'לאייל באדמות הכפר אל-מור'ייר שבמחוז רמאללה גרות שלוש משפחות גרעיניות ממשפחת אבו נעים: ריזק אבו נעים, בן 69 ואשתו, ובנם המאם, בן 36, ואשתו גרים במתחם הכולל מערה ואוהלים על אדמתם הפרטית. במרחק של כ-200 מטר מהמקום גרו בן נוסף, אייהם, בן 35, עם אשתו, שהייתה הרה בעת שגורשה מביתה, וחמשת ילדיהם בשני אוהלי מגורים.
בחודש יולי 2024 החליטו כל בני המשפחה להעביר את צאנם לנקודה הנמצאת במרחק של כ-250-200 מטרים מצפון לאוהלי המגורים של האב והאח המאם, לאחר שנודע להם על גניבת צאן של משפחה בדואית הגרה בסמוך בידי מתנחלים.
ביום ראשון, 29.12.24, בסביבות 7:00, הגיעו שני מתנחלים על טרקטורון עם עדר צאן לאוהלי משפחתו של אייהם אבו נעים מכיוון מאחז שהוקם באפריל במרחק של כ-800 מטרים מאוהלי המשפחה. אותה שעה היה אייהם בנקודה שאליה הועבר הצאן וכשנודע לו על הגעת המתנחלים הוא ביקש מאחיו לגשת למאהל. האח הגיע למקום וגילה כי המתנחלים גנבו ארבע סוללות וממיר מהמערכת הסולארית המספקת למשפחה חשמל. כשדרש מהם להחזיר את הציוד הורו לו המתנחלים להסתלק מהמקום.
בשלב זה נסע אחד המתנחלים מהמקום בטרקטורון לכיוון המאחז וחזר לאחר כמה דקות עם חייל, ואז נסע שוב לאותו כיוון וחזר עם שני חיילים נוספים. בינתיים הגיע אייהם למאהל. החיילים חסמו את גישתו לאוהלים, הורו לו ולאחיו לשבת על הקרקע ובדקו את תעודות הזהות שלהם. לאחר מכן הורו להם, ולבני דודם שהגיעו למקום בינתיים, לעזוב את המקום לכיוון המערה של המשפחה.
בני המשפחה התרחקו למערה והמתינו שם שהחיילים והמתנחלים יעזבו, אולם לאחר כשעה, כשראו שהם נשארים במקום, חזרו בני המשפחה לאוהלים כדי לאסוף את רכושם אולם החיילים לא אפשרו להם לקחת דבר והורו להם להסתלק ולא לשוב למקום. לאחר כשעה וחצי עזבו החיילים והמתנחלים את המקום.
בסביבות 15:00, לאחר ששני פעילים פלסטינים ששמעו על המתרחש הגיעו למקום, הם ניגשו עם כמה 13 בני דודים וקרובי משפחה אחרים של האחים למאהל, והחלו לאסוף את הרכוש.
בתוך כעשרים דקות הגיעו למקום שלושה חיילים רעולי פנים ושני המתנחלים שגנבו את הציוד באותו בוקר. החיילים ניגשו למערה, שם ישבו אייהם והומאם בני נעים עם בני דודם, ואז קראו לאחד מבני הדודים, ניסו לדבר איתו בערבית עילגת, ומשלא הבין את דבריהם, התקשרו לאדם דובר ערבית כדי שיודיעו לו עבורם כי על בני המשפחה וקרוביהם לעזוב את המקום ואסור להם לשוב אליו. לאחר מכן איים אחד החיילים לירות בבני המשפחה אם ישובו. החיילים אף דחפו וקיללו את התושבים, ולאחר מכן עזבו.
בעקבות התקיפה והאיומים העבירו אייהם בני נעים ואשתו את אוהליהם לנקודה קרובה יותר לכפר אל-מור'ייר ומרוחקת יותר מהמאחז ומאז לא שבו לגור במקום.
אייהם אבו נעים, בן 35, ואב לחמישה, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד רומאנה על מה שהתרחש כששבו אחר הצהריים למקום לאסוף את רכושם:
הגיעו למקום שלושה חיילים, כל אחד בלבוש שונה, כולם היו רעולי פנים. אף אחד מהם לא חבש קסדה צבאית, ואיתם באו שני המתנחלים שגנבו את הסוללות ואת הממיר. שני המתנחלים נשארו ליד האוהלים שלי, והחיילים התקרבו למערה שלנו.
כשהחיילים הגיעו למרחק של חמישה מטרים מהמקום שבו ישבנו ליד המערה שלנו, וקראו בערבית לבן דוד שלי. אחד החיילים דיבר איתו בעברית, שהוא לא מבין כל-כך טוב, אז הוא לא הבין מה שהחייל אמר. החייל התקשר למישהו, ואז נתן לבן דוד שלי את הטלפון שלו, והפעיל את הרמקול. על הקו היה אדם דובר ערבית ששאל את בן דוד שלי למה חזרנו למקום אחרי שהצבא הודיע לנו שאסור לנו להיות שם, ולמה הדלקנו אש ליד האוהלים שלי.
בן דוד שלי ענה לו שבדקנו עם המת״ק הפלסטיני, שאמר לנו שאין צו צבאי שאוסר עלינו להיות שם. לכן חזרנו לאוהלים שלנו כדי לקחת את בגדי הילדים.
האיש בטלפון שאל למה הדלקנו אש, ובן דוד שלי ענה ששרפנו אשפה. ואז החייל אמר לבן דוד שלי בערבית רצוצה, ״דיר באלק, אני אירה בך״.
אחר כך האיש בטלפון אמר לבן דוד שלי שהחייל ישרטט לנו גבולות שאסור לנו לחרוג מהם, ושהחיילים יירו במי שיחרוג מהגבולות האלה.
בן דוד שלי התחיל לספר לו מה שני המתנחלים האלה עושים שם מדי יום אבל החייל סתם לו את הפה עם היד שלו, דחף אותו, הורה לו לשתוק ולקח ממנו את הטלפון וניתק את השיחה.
אמא שלי צרחה ואז אחד החיילים אמר לה "תשתקי, בת של זונה". אחר כך בן דוד שלי אמר לחייל ״למה קיללת אותה?״, והחייל אמר לבן דוד שלי, "תשתוק", ואז הם עזבו את המקום.