בקהילת אל-פג'ם (ליפג'ם) גרו עד השנים האחרונות כ-15 משפחות שהתפרנסו מרעיית צאן על אדמות בבעלות תושבי עקרבא. לאורך השנים הרס המנהל האזרחי את בתי התושבים שוב ושוב ובמהלך השנים 2022 ו-2023, הוא הרס בקהילה 20 מבנים, בהם שישה בתים, והותיר 37 נפשות, בהן 18 קטינים ללא קורת גג.
בעקבות ההריסות עזבו את הקהילה רוב המשפחות ועברו לקהילות אחרות. במקום נשארו רק שלוש משפחות, המונות יחד 18 נפשות, בהן שלושה קטינים.
לאורך השנים סבלה הקהילה מהתנכלויות של מתנחלים ומאז תחילת המלחמה בעזה באוקטובר 2023 החלו מתנחלים גם להשתלט על שטחי המרעה שלה ושל הקהילות האחרות באזור ומנעו מהרועים גשה אליהם.
ביום שני, 17.2.25, לפנות בוקר, הגיעו לקהילה כ-15 מתנחלים, הסתובבו בין הבתים, תקפו שלושה מהתושבים באבנים ובאלות וגנבו 48 ראשי צאן מהדיר של זאהי בני מנה (55). קראו בהרחבה
כשבועיים לאחר מכן, ביום שישי, 7.3.25, בסביבות 22:00, פלשו עשרות מתנחלים חמושים באלות ובנשק חם לקהילה ראס עין אל-עוג'א שבדרום בקעת הירדן, תקפו את תושבי הכפר וגנבו מהם 1,500 ראשי צאן.
למחרת בבוקר, כשנודע לתושבי ליפג'ים על גניבת הצאן, החליטו זאהי בני מנה ובני משפחתו כי אינם יכולים להסתכן בעתיד דומה, שכן כל פרנסתם מבוססת על חיות המשק שלהם, ועל מכירת מוצר חלב. הם העמיסו את אוהליהם וחפציהם על עגלות, ועברו לבית שכור בעיירה עקרבא. זאהי נאלץ לשכן את צאנו במכלאה סגורה ולהאכיל אותו במספוא קנוי בלבד, משום שבעיירה אין שטחי מרעה.
לאחר שבועיים, עזבו שתי המשפחות הנותרות את ליפג'ים, משום שלא יכלו לעמוד לבדן באיומי המתנחלים. משפחתו של זוהיר בני מנה, אחיו של זאהי, המונה חמש נפשות, עברה גם היא לעיירה עקרבא, ומשפחתו של נאפז בני ג'אבר, המונה שמונה נפשות, עברה לקהילת הרועים ח'ירבת א-טוואייל, השוכנת גם היא באדמות עקרבא, וגם בה נשקפות להם סכנות של אלימות מתנחלים והרס בתים בידי המנהל האזרחי. באפריל 2024 ירו מתנחלים למוות בשני רועי צאן מח'ירבת א-טוואיל ובשנתיים האחרונות, 2024-2025 הרסו הרשויות 90 מבנים בקהילה, בהם 23 בתי מגורים, והותירו ללא קורת גג 120 בני אדם, בהם 64 קטינים.
זוהיר בני מנה, בן 54, אב לשישה, סיפר בעדות שמסר ב-24.3.25 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי:
ב-21.3.25, בסביבות 14:30, הגיעו אלינו שני מתנחלים, שאחד מהם מוכר לנו בשם "קובי". קובי התקרב אליי כשרעיתי צאן, שאל אותי מה אני עושה שם, וכשאמרתי שאני רועה צאן הוא אמר שיש פה בעיות ו"עדיף לכם ללכת מכאן". פחדתי שהם יחזרו אלינו ויגנבו את הצאן, כמו שמתנחלים גנבו 48 ראשי צאן מאחי זאהי כשהם פלשו לכאן לפני שבועיים.
למחרת בבוקר יצאנו אני והמשפחה שלי והשכן היחיד שנשאר באזור, עווד נאפז נאסר בני ג'אבר (46), עם אשתו אסמא וששת הילדים שלהם, שניים מהם קטינים. סחבנו את כל הרכוש שלנו והובלנו את הצאן. בדרך ראינו את המתנחל "קובי" בטנדר שלו, והוא שאל אותנו "לאן?". עניתי לו "אנחנו עוברים" והוא חייך חיוך רחב, נישק את ידו והרים אותה למצחו כאות של תודה לאלוהים. ככה נאלצנו לעזוב את ליפג'ים.
לא רצינו לעבור, כי אנחנו חיים באזור הזה כבר שנים רבות. קודם גרנו באזור שנקרא אל-כרזליה, אבל אחרי שהרסו את הבית שלי שם פעם אחר פעם, עברתי לכאן לקהילת ליפג'ם. הרי בשביל גידול צאן צריך שטח נרחב עם עשב למרעה וגם מים. בעקרבא אין שטחי מרעה המספיקים לגידול צאן, ולכן אני נאלץ לקנות גם מספוא וגם מים.
גרתי שם רק שש או שבע שנים, בליפג'ם, והבעיות לא נגמרו. המתנחלים הטרידו אותנו והצרו עלינו בכל יום יותר מהיום שלפניו. הם מגדלים צאן ובקר, ואוסרים עלינו לרעות את הצאן שלנו. אחרי שהמתנחלים גנבו את הצאן באזור אל-מוערג'את פחדנו על הצאן שלנו, כי זה כל הרכוש שלנו, ואף אחד לא מפצה אותנו או תומך בנו.
עכשיו אני נאלץ לקנות מספוא בשביל הצאן שלנו, ובכל זאת, עדיף שהמתנחלים לא יגנבו את העדר ונאבד אותו לגמרי.