ביום חמישי, 2.11.23, בסביבות 6:00 בבוקר, הגיעו עשרות חיילים, חלקם רעולי פנים, לעיירה אל-בירה ונכנסו לתוך אחד הבניינים. לאחר כשלוש שעות, בסביבות 9:00, יצאו החיילים מהבניין עם שלושה עצורים שידיהם אזוקות לאחור ועיניהם מכוסות והובילו אותם ברגל לכיוון בית אל, דרך שכונות מגורים ואזור התעשייה אל-בירה.
בשעה 9:15, כשהתקרבו החיילים והעצורים לבית ספר, יידו לעברם ארבעה נערים פלסטינים אבנים ממרחק של כ-100 מטרים. החיילים ירו לעברם אש חיה, אך איש לא נפגע. לאחר הירי ניסה אחד הילדים, אייהם שאפעי, בן 12, לחצות את הכביש כדי להצטרף לחבריו שעמדו בצידו השני, ואז ירו החיילים יריה נוספת שפגעה בו. א-שאפעי הלך כמה צעדים נוספים ואז נפל. החיילים המשיכו בדרכם ותושבים פינו את א-שאפעי לבית חולים, שם נקבע מותו לאחר זמן קצר.
כמה דקות לאחר הירי, התקרבו החיילים לסופרמרקט א-שני וכמה צעירים יידו לעברם אבנים מסמטה סמוכה. החיילים הגיבו מייד בירי חי ופצעו שניים מהם – אחד באורח קשה ואחד באורח בינוני, ואז המשיכו בדרכם. תושבים פינו את הפצועים לבית החולים.
בחלוף עוד כמה דקות, במרחק של כחצי קילומטר, עברו החיילים סמוך למשרד הרישוי באל-בירה. כחמישה צעירים יידו לעברם אבנים וגם הפעם הגיבו החיילים מייד בירי חי לעבר הצעירים, ממרחק של כ-30 מטרים. הם ירו לפחות שתי יריות, שאחת מהם פגעה ביזן שיחה, בן 24, שלא היה מעורב באירוע ורק צפה במתרחש. לאחר הירי המשיכו החיילים בדרכם לבית אל כמו במקרים הקודמים. שיחה פונה לבית החולים על ידי תושבים, שם נקבע מותו.
הצבא נכנס לעיירה, עצר שלושה מתושביה ואז בחר להוביל אותם ברחובות ברגל, כברת דרך ארוכה. כצפוי, יודו לעבר החיילים אבנים והם ירו שוב ושוב ירי חי, הרגו ילד וצעיר ופצעו שניים נוספים.
דובר צה"ל מסר בהודעה לאקונית כי "במהלך המעצרים באל בירה התפתחה הפרת סדר שכללה יידוי אבנים. הכוח הגיב בירי, זוהתה פגיעה". מתגובה זו עולה כי ירי אש חיה במיידי אבנים – גם כזה שגרם למותו של אדם – נחשב בעיני הצבא ללגיטימי. אלא שירי על מנת להרוג מותר אך ורק בנסיבות שבהן נשקפת לחיילים סכנת חיים ורק כשאין להם כל דרך אחרת למנוע את הסכנה – זאת הן לפי עקרונות הדין הפלילי והן לפי הוראות הפתיחה באש. קביעתו של דובר צה"ל כי החיילים פעלו במקרה זה כנדרש סותרת הגבלה זו ומעניקה היתר גורף לירי אש חיה באנשים שאינם מסכנים איש.
תחקירן בצלם איאד חדאד גבה עדויות מעדי ראייה להריגתם של א-שאפעי ושיחה:
ע.ר. סיפר ב-8.11 על הריגתו של אייהם שאפעי:
אני צלם-עיתונאי. ביום חמישי, בסביבות השעה 9:00, כשהייתי בבית שלי באל-בירה, התקשר אליי חבר ועדכן אותי שיש פלישה של חיילים באזור רחוב נאבלוס. יצאתי מייד והגעתי לשם תוך חמש דקות. היו שם עשרות חיילים שהתפרסו ברחוב הראשי ליד מאפיית א-סרפנדי.
עמדתי בפינה יחסית רחוקה מהם, במרחק של 40-50 מטרים, ואז התחלתי להתקרב אליהם. פתאום אחד החיילים כיוון את הנשק שלו אליי, למרות שלבשתי אפוד של עיתונאי, אז חזרתי אחורה. ראיתי שהחיילים מובילים 2-3 עצורים מכוסי עיניים עם ידיים אזוקות לאחור לכיוון אזור התעשייה, בדרך צדדית שעוברת מאחורי המאפייה. בינתיים לא היה שום יידוי אבנים לעברם.
הלכתי אחרי החיילים והם הגיעו לכביש שמוביל לאזור התעשייה. מצאתי מחסה מאחורי אחד הבניינים בצומת ומדי פעם הצצתי עליהם משם, בזהירות. בפעם השנייה שהוצאתי את הראש והסתכלתי, חייל שוב כיוון אליי את הרובה שלו. באותו רגע ראיתי 5-4 ילדים עומדים מאחורי בית ספר. הם יידו אבנים לעבר החיילים. הילדים התפזרו בצומת והתחבאו ובכל פעם הגיחו, התקרבו ואז התחבאו שוב. ואז ראיתי את אחד הילדים, מאוחר יותר נודע לי שזה היה אייהם שאפעי, מתחבא מאחורי מכל אשפה. חייל רעול פנים התמקם מאחורי הפינה של אחד המבנים ואז שמעתי ירייה אחת לעבר הילדים, אבל אף אחד מהילדים לא נפגע. אחר כך ראיתי את אייהם חוצה את הכביש לכיוון החברים שלו, שהיו בצד השני והתחבאו בפינה שלא הייתה בטווח הירי של החיילים. בזמן שהוא חצה את הכביש שמעתי עוד ירייה והוא נפגע, אבל המשיך ללכת עוד כמה צעדים עד שהגיע לחברים שלו, ואז נפל על הרצפה.
ברגע שהילד נפצע, החברים שלו התחילו לצעוק: ״אמבולנס, אמבולנס״. אחר כך ראיתי אותם סוחבים אותו אחורה. מייד הגיע רכב פרטי שפינה אותו, ובינתיים החיילים המשיכו להתקדם לתוך אזור התעשייה. אני חששתי להמשיך לנסות ולתעד כי הרגשתי שהם עלולים לירות בי.
א.ר. סיפר ב-2.11.23 על הריגתו של יזן שיחה:
אני עובד במחלקת ביטוח במשרד הרישוי. בזמן שהייתי בעבודה התאספו הרבה אנשים וכלי רכב בחצר של המשרד. שמעתי אנשים אומרים שיש בחוץ צבא, אז יצאתי להסתכל. עמדתי על המדרגות וראיתי שיש בלגאן אז מנעתי מאנשים אחרים לצאת החוצה. ראיתי בערך 50 חיילים מגיעים מאזור התעשייה. היו איתם 3-2 עצורים עם ידיים אזוקות לאחור ועיניים מכוסות. אחד מהם היה בגופיה. החיילים הלכו בפעימות, קבוצה אחרי קבוצה.
אחרי שהחיילים התרחקו מהחצר שלנו צפונה, כמה צעירים התחילו ליידות לעברם אבנים. בינתיים אחד הפקידים של אגף התנועה, יזן שיחה, בן 23, יצא מהדלת האחורית של המשרד והלך לכיוון החצר עם החניון, כנראה כדי להשקיף על מה שקורה. הוא נעצר בפינת החצר, נשען על אחד הרכבים, וצפה במתרחש.
פתאום שמעתי ירייה אחת מכיוון החיילים. היורה לא היה בטווח הראייה שלי, אבל ראיתי שיזן נפצע. הוא אמר: ״אך״, ונפל על הרצפה, ואז הבנו שהוא פצוע. כמה צעירים התקרבו אליו כדי לתת לו עזרה ראשונה, הכניסו אותו לתוך רכב פרטי, ולקחו אותו לבית החולים ברמאללה. מאוחר יותר נודע לי שיזן נהרג.
עד נוסף סיפר ב-2.11:
ביום חמישי, 2.11.23, בסביבות 9:00, בזמן שהייתי בעבודה, שמעתי ירי מכיוון רחוב נאבלוס והבנתי מהרשתות החברתיות שהצבא הישראלי שנכנס לאזור שלנו נסוג. בסביבות 9:30, בזמן כשהייתי בחנות אל-קרזון שמול המשרד שלנו, ראיתי חיילים עוברים ברגל ברחוב שלנו. אני מעריך שהיו שם 40 - 50 חיילים. הם הלכו ברחוב אגף התנועה, והובילו שני עצורים. אחד העצורים לבש גופייה לבנה, והשני לבש חולצה שחורה.
התחלתי לצלם בטלפון שלי. אחרי שהחיילים עברו והיו במרחק של בערך 10 - 20 מטרים ממני יצאתי מהחנות ועברתי לצד השני של הרחוב. כשהגעתי למדרכה שליד משרד הרישוי התחבאתי. ראיתי כמה צעירים שהסתתרו מאחורי גדר בפינה בחצר של משרד הרישוי, והתחילו ליידות אבנים לעבר החיילים ממרחק של 20 - 30 מטרים.
אזרתי אומץ, חציתי את הכביש, התקדמתי לעבר החיילים, והתחלתי גם לזרוק אבנים, ומאחוריי אותם צעירים יידו גם הם אבנים, והסתתרו מאחורי גדר במרחק של כ-7 מטרים ממני.
חייל שעמד ליד מפעל ״נייס״ לחומרי ניקוי ירה כמה כדורים. שמעתי את הצעירים צועקים: ״פצוע, פצוע״. לרגע חשבתי שאולי אני נפגעתי והתחלתי למשש את הגוף שלי. אבל הכדור פגע בפקיד של משרד הרישוי בשם יזן שיחה, שעמד בצד ולא היה מעורב בעימות הזה. התקרבתי לפצוע וראיתי שהוא מדמם ושהעיניים שלו התגלגלו לאחור. הוא בלע את הלשון וחרחר ובקושי נשם.
החיילים המשיכו להתקדם לכיוון בית אל. אנשים פינו את הפצוע ברכב פרטי לבית החולים ברמאללה. מאוחר יותר, קראתי ברשתות החברתיות שהוא נהרג.
