דילוג לתוכן העיקרי
תפריט
מהשטח
נושאים

זכות הדיבור

עדכון: ב-22.8.11 הודיעה מח"ש לבצלם כי התיק נסגר מחוסר ראיות. ב-15.12.11 הגישה עו"ד גבי לסקי לפרקליט המדינה ערר בשם בצלם על סגירת התיק ודרשה כי הפרקליטות תורה על השלמת החקירה בעניין. ב-14.2.12 מסרה הפרקליטות כי נפתח תיק ערר וכי הוא בטיפול.

מוסא אבו השהש, תחקירן בצלם באזור חברון, פגש את מוחמד דבאבסה בקיץ האחרון. בכל שנותיו כתחקירן בצלם, במהלך תיעד מאות מקרים של פגיעה בפלסטינים, הוא מעולם לא נתקל במקרה כזה. דבאבסה לא דיבר. במשך כשלוש שעות, הצעיר בן ה-21 מתרקומיא גולל בכתב את עדותו על שארע לו ארבעה חודשים קודם לכן.

חלק 1: אובדן

דבאבסה כתב כי הוא עובד כבר כמה שנים בבניין באשקלון, ללא היתר, כדי לעזור בפרנסת שבעת אחיו ואחיותיו והורים החולים. לדבריו, ביום שישי, ה-23 באפריל 2010 , כשחזר מאתר הבנייה שבו עבד, ניגש אליו שוטר בלבוש אזרחי, המוכר לו. השוטר שאל את דבאבסה מאיפה הוא, וכשענה שהוא מחברון, החל השוטר להכותו בקת אקדחו ובאלה. דבאבסה ניסה לברוח אבל עצר כשהשוטר ירה מאקדחו. השוטר, שהצליח לשוב ולתפוס אותו המשיך, על-פי העדות, להכות את דבאבסה ולא חדל מכך אלא כשהגיעה למקום ניידת משטרה שלקחה את דבאבסה לתחנת המשטרה בעיר .

מוחמד דבאבסהבמהלך ההמתנה לחקירה בתחנת המשטרה, דבאבסה התמוטט. כשהתעורר כמה שעות מאוחר יותר בבית החולים ברזילי בעיר, גילה כי אבדה יכולתו לדבר. דבאבסה הוחזק במעצר בישראל במשך שלושה חודשים. במהלך כל התקופה הוא לא הצליח להפיק הגה מפיו, אך הבעיה לא טופלה. הוא שוחרר לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על כניסה לישראל שלא כחוק, על תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועל ניסיון לתקיפת שוטר. עד עתה, ינואר 2011, ההליכים המשפטיים נגדו טרם הסתיימו.

עם שחרורו שב דבאבסה לביתו כשהוא אינו יכול לדבר ושרוי במצוקה נפשית קשה. בסיוע ארגון "רופאים ללא גבולות" הוא קיבל טיפולים שונים בבתי חולים בחברון אך ללא הועיל. מצוקתו גברה.

בעקבות העדות פנה בצלם למחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים בדרישה כי תפתח בחקירה לבירור נסיבות האירוע.

חלק 2: הסתגרות

אבו השהש סיפר:

"לאחר שגביתי את עדותו של מוחמד, הוא היה מגיע אליי פעם בשבוע בערך כדי לברר אם יש חדש בנוגע לתלונה שלו נגד המשטרה. היה לו קשה לתקשר וישב מכונס בתוך עצמו, נבוך ועצוב. יותר מפעם אחת הוא ישב לפניי וכתב כמה הוא רוצה לחזור לדבר. הוא כתב שהוא כבר לא נפגש עם חברים ושהוא לא יכול לתקשר כמו צריך עם אף אחד, אפילו לא עם המשפחה שלו. הוא כתב שהוא מתבייש לצאת לרחוב ומעביר את רוב זמנו מסוגר בבית שלו. כשהרופאים בחברון לא הצליחו לעזור לו הוא סיפר לי שהוא התחיל לאבד את התקווה."

חלק 3: תקווה

ב29 באוקטובר 2010 פרסם העיתונאי גדעון לוי את סיפורו של דבאבסה תחת הכותרת "ללא מילים". בעקבות הכתבה החליטה פנינה ארנטל, קלינאית תקשורת ומנהלת המכון להפרעות בתקשורת במרכז הרפואי קפלן ברחובות, לנסות לעזור לו. היא הזמינה את דבאבסה לטיפול וסייעה לו לקבל היתר כניסה לישראל, הליך לא פשוט עבור פלסטיני שכתב אישום תלוי ועומד נגדו בישראל.
ארנטל, שהקדישה לדבאבסה יום עבודה מלא, קבעה כי הוא סובל מעיוות קול על רקע נפשי - טראומה נפשית שהפכה לאירוע גופני. לאחר כשעתיים של טיפול הצליח דבאבסה, בקושי רב, להפיק מגרונו מעט קולות וכמה גיבובי מילים. הוא עזב את המקום נרגש ומלא תקווה שיוכל לשוב ולדבר, וזומן לטיפול נוסף.

חלק 4: שיחת טלפון

לפני כשבועיים, ב-2 בינואר 2011, עבר דבאבסה טיפול נוסף. באותו יום צלצל הטלפון של אבו השהש. מעברו השני של הקו, קול לא מוכר אמר "שלום" והציג את עצמו. הם קבעו מיד להיפגש.

דבאבסה הגיע למשרדו של אבו השהש מחויך כולו ומלא חדוות חיים. הוא חיבק אותו והודה לו שוב ושוב. אבו השהש מספר כי חש כאילו עומד מולו אדם אחר, שונה לגמרי מהאיש שפגש עד אז. דבאבסה נראה בטח בעצמו ושמח. סוף סוף, הוא תיאר בפירוט את כל האירוע שהביא לאובדן יכולת הדיבור שלו, ועל סבלו במעצר. "לו רק יכולתי לדבר במהלך מאה הימים שבהם הייתי עצור", אמר, והסביר כי היו אלה הימים הקשים בחייו, כיוון שלא היה מסוגל לתקשר עם אף אחד ואיש לא היה מסוגל להבין את סבלו. כעת, אמר, יוכל לחזור לחייו ולשוב לסייע בפרנסת משפחתו.

ב-5 בינואר 2011 נמסר לבצלם מהמחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים כי נפתחה חקירה בנוגע לנסיבות האירוע.

תגיות