בת 47, תושבת העיר עזה, סיפרה על הטבח בעקורים בזמן הפצצת מחנה העקורים באל-מוואסי ח'אן יונס
בשבעה באוקטובר 2023 עקרתי מביתי בעיר עזה, בצפון הרצועה, לאזור אל-מוואסי ח'אן יונס בדרום הרצועה. אני גרה באוהל יחד עם האחים שלי ומשפחותיהם. הגיעו לאזור הזה אלפי עקורים וצפוף כאן מאוד. עקרנו לכאן כי הצבא הישראלי הורה לנו להתפנות מצפון רצועת עזה, והגדיר את המקום הזה כאזור הומניטארי, אבל לצערי מהימים הראשונים הצבא הפציץ גם את האזור הזה עם מטוסים, ארטילריה וטנקים. הרסיסים הגיעו כמה פעמים אל האוהל שלנו, ועקורים נפגעו ונהרגו מהפצצות. אנחנו נשארים כאן למרות הסכנה כי אין לנו לאן ללכת. אין מקום בטוח לעבור אליו.
היום, יום שבת, 13.7.24, בסביבות 10:30 בבוקר, בזמן שישבתי באוהל ושתיתי תה אחרי שלא ישנתי כל הלילה כי פחדתי מקולות המטוסים, ראיתי ארבעה או חמישה טילים ענקיים, כל אחד באורך של כמה מטרים, נוחתים בערך 200 מטרים ממני. זה היה כמו אירועי יום הדין; בומים נוראים, גושי אש ותופת נוחתים עלינו, אבנים, עצים וחול עפים לכל עבר. קולות ירי מרחפני קוואדקופטר התערבבו עם צעקות העקורים, והיו גופות מבותרות ופיסות בשר בכל מקום, גופות של ילדים, נשים וגברים. אני ואחיי וכל האנשים מסביב ברחנו משם בפחד מוות. תוך כדי ריצה שמתי את הידיים על הראש כאילו זה יגן עליי אם ינחת עוד טיל.
התקדמתי קצת לכיוון האוהלים שהופצצו, וראיתי צעירים מחלצים פצועים, מעניקים להם עזרה ראשונה ומפנים אותם על עגלות שנגררות על-ידי חמורים. ראיתי גופות מפוחמות של ילדים, ונשים מגואלות בדם, ללא כיסוי ראש, בורחות משם בצרחות. אי-אפשר לתאר את מה שהיה שם. האמבולנסים ואנשי ההגנה האזרחית הגיעו רק אחרי חצי שעה, ואז רחפנים תקפו גם את אנשי ההגנה האזרחית. המצב היה מחריד, זאת הייתה קטסטרופה איומה. אנשים נבלעו במכתשי החול שיצרו הפצצות, האמבולנסים פינו את ההרוגים והפצועים עד שעות הערב כי היו כל-כך הרבה נפגעים.
אני מותשת לגמרי. זה היה היום הכי קשה שהיה לנו מאז תחילת המלחמה. אנחנו באפיסת כוחות, ומאחלים לעצמנו למות כבר או שימצאו לנו פתרון, כי אי אפשר להמשיך לחיות ככה. אלה לא חיים. מה שקורה פה זאת הכחדה, זה טבח של תושבי רצועת עזה. תעבירו את הקול שלנו לעולם: אנחנו חפים מפשע. תפסיקו את המלחמה, תפסיקו את הטבח, תפסיקו את ההכחדה.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם אולפת אל-כורד ב-13.7.24