בת 21, תושבת שכונת א-שייח' רדואן בעיר עזה מספרת על הקושי להזין את בתה התינוקת שמצבה הבריאותי מדרדר
עד למלחמה גרנו בשכונת א-שיח' רדוואן בעיר עזה. אני, בעלי, עיסאם דבאש, בן 27, הבן שלנו בסאם, בן שנתיים והתינוקת שלנו אלמא, שנולדה רק ב-29.9.23, שבוע לפני המלחמה ועכשיו היא בת שלושה חודשים.
כבר בשבוע הראשון של המלחמה נאלצנו לעזוב את הבית ועברנו ישר לכאן, למחנה העקורים. אנחנו חולקים פה אוהל אחד, מניילון וברזנט, עם המשפחה של בעלי, 27 נפשות. התנאים קטסטרופאליים.
מאז שהתחילה המלחמה החלב שלי הצטמצם וכמעט שכבר לא יכולתי להניק את אלמא. נאלצתי להשיג פורמולה ולתת לה שני בקבוקים ביום. בהתחלה היא הסתדרה עם הפורמולה, אבל אחר-כך אי אפשר היה להשיג את הסוג הזה וכשהחלפנו היא הגיבה לזה לא טוב. ניסינו כמה סוגים וזה לא עזר. יכול להיות שזה קשור גם לאיכות המים. המצב הבריאותי שלה הדרדר. היא ירדה במשקל. היא משתעלת, משלשלת ומקיאה ומדי פעם עולה לה החום. במרפאה של הסהר האדום בח'אן יונס נתנו לה תכשיר למניעת הקאות, אבל זה לא ממש עזר. הרופא המליץ על סוג אחר של פורמולה וניסיתי גם אותו אבל היא המשיכה להקיא.
אחרי כמה ימים אלמא התחילה לסבול גם מקוצר נשימה, ולקחתי אותה לבית החולים א-נאסר. הרופאים אמרו שהיא מיובשת ושיש לה דלקת בחזה. הם עשו לה אינהלציה ונתנו לה נוזלים. עיסאם חיפש את הפורמולה שנתנו לה בהתחלה בכל מקום. הוא הצליח להגיע איכשהו לרפיח וחיפש גם שם אבל לא מצא. כבר ניסינו כמה סוגים אבל המצב שלה לא השתפר, ואני נאלצת לתת לה מה שיש לי. כל מכל כזה עולה בערך 35 שקלים וקשה לנו גם לעמוד בעליות .בנוסף לכל זה יש גם מחסור בחיתולים, וכשמצליחים למצוא המחירים שלהם מופקעים, 150-120 שקל לחבילה. גם בסאם עדיין צריך חיתולים והעלויות האלה גבוהות מדי בשבילנו. אנחנו קונים את הסוג הכי זול שאנחנו מוצאים ולפעמים משתמשים בחיתולי בד, אבל בגלל שאין פה אמצעים לשמירה על היגיינה זה גורם להם לגירוי. כדי לממן את הפורמולה והחיתולים אנחנו נאלצים לפעמים למכור את האוכל שאנחנו מקבלים מאונר"א.
בסאם גם לא ממש בריא. הוא סובל מחיידק במערכת העיכול בגלל המים המזוהמים והמצב הלא סניטרי. יש לנו תרופות לילדים אבל כלום לא עוזר.
בגלל שאין שום מקור אנרגיה אנחנו נאלצים לאפות ולבשל על אש, והעשן גורם לקשיי נשימה. אפילו בגדים לתינוקות אין לנו. אלמא גדלה והבגדים שהבאנו כבר קטנים עליה. אחד האנשים פה תרם לה קצת בגדים אבל זה לא מספיק. קר פה מאוד באוהל והיא זקוקה לעוד בגדים חמים.
בזמן האחרון לחץ הדם שלי עלה והתחלתי לקחת תרופה בשביל להוריד אותו. אני לא ישנה ולא יכולה להירגע. אלמא בוכה כל הלילה, כנראה בגלל כאבי הבטן וליחה שמצטברת לה בחזה. אני נשארת ערה ומחבקת אותה. כל כך עצוב לי על המצב שלה. אני כל הזמן בלחץ, מפחדת על הילדים ודואגת מה יהיה עם כולנו, וגם אני כל הזמן בוכה.
העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם אולפת אל-כורד ב-5.1.24.